מחלת פרקינסון: התסמינים שיעוררו חשד והטיפולים שעשויים להקל

כ-25,000 ישראלים סובלים ממחלת פרקינסון – מחלת מוח ניוונית שבמהלכה מתרחש מוות תאי מואץ, ביחס להזדקנות רגילה, במספר אזורי מוח. הפגיעה העיקרית היא במרכז מוחי בו קיימים תאים אשר מייצרים את החומר הכימי המשמש כמוליך עצבי (נוירוטראנסמיטור) דופמין. הדופמין אמון על העברת המידע בין הנוירונים והוא מסייע בין היתר בוויסות התנועה של חלקי הגוף (אברי הדיבור וההיגוי, הבעת הפנים, תנועות הידיים והרגליים, הליכה ועוד). מעצם כך, הביטוי העיקרי של מחלת הפרקינסון הוא הפרעת תנועה.  לדופמין תפקידים נוספים בתחומי  ההתנהגות, כמו תפקודים ניהוליים, יוזמה, הנאה, למידה ועוד.

מה גורם להתפתחות המחלה?
ברוב המקרים הסיבה להתפתחות מחלת פרקינסון אינה ידועה. עם זאת, מדובר במחלה אשר קשורה להזדקנות ושכיחותה עולה עם העלייה בגיל. למעשה, הגיל הממוצע להתחלת המחלה הוא 60 ורק בכ-10-15% מהמקרים המחלה תתפתח לפני גיל 50. על פי נתונים עולמיים, כ-1% המבוגרים מעל לגיל 60 לוקים במחלת פרקינסון. 

ידוע כי מעורבים גם גורמים גנטיים שונים בהתפתחות המחלה. כיום ב-10-20% מהחולים ניתן לזהות את הגן הלקוי, כתלות במוצא החולה. במצבים בהם קיימים קרובי משפחה אשר לוקים גם הם בפרקינסון הסיכוי כי קיים גורם גנטי גבוה אף יותר. 

בשנים האחרונות התגלו יותר מעשרה גנים שונים  הקשורים למחלת פרקינסון. שניים מהם, החשובים והשכיחים ביותר בעולם, נפוצים בעיקר באוכלוסייה היהודית אשכנזית. הלכה למעשה, לחולים ממוצא זה יש סיכוי של כ-30% לשאת מוטציה באחד משני הגנים. 

יש חשיבות לבירור הרקע הגנטי של המחלה, המגמה הקיימת כיום היא מציאת טיפולים שיוכלו למנוע את המחלה או לעצור / להאט את התקדמותה. על כן, קיימת חשיבות לזיהוי חולים נשאי מוטציות המצויים בסיכון מוגבר ללקות בפרקינסון. 

קיימות השערות נוספות הגורסות כי גורמים סביבתיים שונים, בהם תזונה, מקצוע, סביבת המגורים, חשיפה לרעלים והרגלי חיים שונים, יכולים להיות בעלי השפעה על התהוות המחלה. באופן מפתיע, מחקרים מסוימים שיערו כי עישון דווקא מגן מפני התפתחות של פרקינסון, בעוד שחשיפה לכימיקלים המשמשים בחקלאות, כמו קוטלי חרקים ועשבים, עלולים להעלות את הסיכון. 

אילו תסמינים יהוו אותות אזהרה?
התסמין האופייני והשכיח ביותר שעלול להעיד על התפתחות של מחלת פרקינסון הוא רעד בידיים במנוחה (כשהיד אינה פועלת). למרות שהרעד יכול להופיע בשתי הידיים, במקרים רבים מדובר בתופעה חד צדדית (יד אחת) או לפחות א-סימטרית המתבטאת בצורה חמורה יותר ביד אחת בלבד. מעבר לרעד, לעיתים הסימן הראשוני למחלה הוא ירידה בתפקוד התנועתי של גפה אחת או של יד ורגל, לרוב בצד אחד של הגוף. הפגיעה בתפקוד התנועתי תתבטא בכבדות, קיפאון ואיטיות בתנועה. 

למרות שהתסמינים התנועתיים, ובעיקר הרעד הם אלה אשר יובילו לרוב לאבחון, המחלה מתחילה להתפתח זמן רב לפני הופעתם וגורמת לתופעות שונות שאינן מזוהות בהכרח עם מחלה זו. תופעות אלו קרויות תופעות לא מוטוריות, כמו ירידה בחוש הריח, הפרעות בשינה, עצירות, חרדה, דיכאון ועוד. 

עם התקדמות המחלה  מתרחשת החמרה בהפרעת התנועה הכללית אשר מתבטאת באיטיות תנועתית ובמיעוט תנועות ספונטניות. למשל, קושי בביצוע פעילויות ביד אחת, כמו כתיבה ופעולות הקשורות במוטוריקה העדינה. אם מדובר בפגיעה ברגל, יתפתחו תופעות, כמו גרירת רגל בהליכה, קושי בעלייה במדרגות ועוד. 

איטיות וקושי בתנועה אופייניים מאוד בקרב חולי פרקינסון וככל שהמחלה מתקדמת תסמינים אלו מחמירים ואף עלולים להוביל למצב של קיפאון וחוסר יכולת לנוע. תופעות אלו עלולות להוביל את החולה לנכות משמעותית מאוד ולצורך מתמיד בעזרת הזולת.  דבר זה קורה בדרך כלל  לאחר שנים רבות.

תופעות שכיחות נוספות הקשורות במחלה הניוונית  הן תופעות לא-מוטוריות  אשר כוללות הפרעות שינה (שיכולות להתפתח בכל שלבי המחלה), דיכאון, ירידה ביכולת הקוגניטיבית, הזעה מרובה, שינויים בעור ועוד. התסמינים אינם קבועים ומשתנים מחולה לחולה. גם התקדמות המחלה והתגובה לטיפול אינן קבועות. עם זאת, אבחון וטיפול מוקדם עשויים לשפר משמעותית את ביטויי המחלה. 

כיצד מאבחנים?
אבחון המחלה מתבצע באמצעות בדיקה קלינית - גופנית על ידי נוירולוג וסיפור מחלה אשר תואם למחלת פרקינסון. בבדיקה הגופנית צריכים להימצא סימנים אופייניים למחלה, בהם איטיות בתנועות, נוקשות בשרירים, רעד במנוחה ועוד. 

מעבר לכך יבצעו גם בדיקות הדמיה, כמו בדיקת CT ראש (מוח) או בדיקת MRI של המוח, כדי לשלול מצבים אחרים הדומים בהתבטאותם לפרקינסון וכן לבחון את תקינות מבנה המוח. בדיקת דימות נוספת אשר יכולה להצביע על התפתחות המחלה ומשמשת כאמצעי תומך באבחנה היא בדיקת PET-CT FDOPA.

כיצד ניתן לטפל?
נכון להיום, לא קיים טיפול שמביא לריפוי של מחלת פרקינסון, ושיטות הטיפול הקיימות משמשות בעיקר למיתון חומרת התסמינים ותדירות הופעתם. רוב הטיפולים הם תרופתיים, אך קיימים גם מספר ניתוחים.

טיפולים תרופתיים
תרופות מקבוצת נגזרת דופמין – לבודופה (דופיקר, סינמט, סטאלבו, לבופר, מדופר)

תרופות אלו מבוססות בעיקר על החזרת פעילות הדופמין למוח. לבודופה היא חומצת אמינו אשר הופכת בתוך המוח לדופמין וכך מסייעת בשיפור הסימפטומים התנועתיים של חולי פרקינסון.

כדורים שמשפיעים במנגנונים שונים על מערכת הדופמין
חוסמי MAO B (רסגילין או סלגילין וגם אמנטדין), ומשפעליי דופמין dopamine agonists, (רופינירול/רקויפ או פרמיפקסול/סיפרול). תרופות אלה מסייעות במיתון תסמינים הקשורים במערכת עצבים המרכזית , לרבות תסמינים תנועתיים כמו רעד , איטיות וקישיון. 

מקובל להתחיל במינונים נמוכים של תרופה אחת כאשר יש הסתמנות קלה, ועם ההחמרה במצב להעלות את המינון ולשלב  תרופות מקבוצות נוספות שפועלות במנגנונים שונים כדי להימנע מתופעות לוואי.

טיפולים תרופתיים נוספים
מעבר לתרופות אשר משמשות להקלה על תסמינים תנועתיים אשר אופייניים למחלה, במקרים מסוימים חולי פרקינסון זקוקים גם לתרופות נוספות שמשמשות להקלה על סימפטומים נוספים, כמו דיכאון, הפרעות שינה, עצירות ועוד. טיפולים אלה אינם ייעודיים לחולי פרקינסון אך עשויים להקל על התופעות השונות. 

מה חשוב לדעת טרם לנטילת הטיפול התרופתי?
ככלל, הטיפול התרופתי בפרקינסון אינו חף מתופעות לוואי ועל כן חשוב שיינתן על ידי רופא בקיא בשלל התרופות הקיימות, בתופעות הלוואי שעלולות להתפתח בשל הטיפול וכן גם דרכי ההתמודדות איתן. רוב הטיפולים התרופתיים ניתנים באופן פומי (דרך הפה) באופן יומיומי ובשעות קבועות ולעיתים יש ליטול את התרופות מספר פעמים ביום.  התאמת הטיפול התרופתי תלויה בשלב המחלה ובחומרתה, כמו גם בסימפטומים הספציפיים מהם סובל החולה. ניהול התרופות מהווה את מרכז הטיפול בפרקינסון והוא דורש מהרופא המומחה זמן וקשב לחולה. 

טיפולים ניתוחיים
במקרים מסוימים, בחולי פרקינסון צעירים יחסית וכשהמצב מאפשר, מומלץ לבצע ניתוח להשתלת קוצב מוחי או ניתוח צריבה מוחית לטיפול ברעד. 

ניתוחים אלה מקלים על התסמינים התנועתיים. חשוב לציין כי לא מדובר בפעולות כירורגיות מרפאות, אלא בטיפול תומך. למרות זאת, הניתוחים מסייעים בהשגה של תקופות הפחתה ממושכות בחומרת התסמינים ובשיפור באיכות החיים. 

האם קיימים טיפולים שיכולים לבלום את התקדמות המחלה?
השנים האחרונות סוערות מאוד בתחום המחקר על אודות פרקינסון: ישנה התחדשות אדירה בזכות מחקרים טרום-קליניים (תאים, חיות מעבדה) בשיטות ביולוגיות וגנטיות וחברות תרופות משקיעות משאבים רבים כדי למצוא תרופה שתשנה את מהלך המחלה.  לשם כך, מתבצעים כיום ניסויים קליניים , חלקם אף בישראל, כדי למצוא דרכים טיפוליות לעיכוב התקדמות המחלה. 

מה חשוב לדעת מצד החולה כדי לאפשר טיפול מוצלח?
החולה הוא חלק מרכזי בהתמודדות עם המחלה וככל שמעורבותו גבוהה יותר, כך הסיכוי לחיות חיים איכותיים גדל. על כן, חשוב שחולה פרקינסון ידע כמה שיותר על מחלתו, על אופן ההתמודדות אתה, דרכי פעולה יומיומיות להקלה על הסימפטומים, אופן נטילת התרופות ועוד. ההמלצות כיום גורסות כי על חולי פרקינסון להיות פעילים עד כמה שניתן, גופנית וחברתית, כדי להקל על עול המחלה. 

פעילות גופנית מומלצת במיוחד ויש להתמיד בה ולב צעה באופן יומיומי. במצבי מחלה מתקדמים יותר ניתן להיעזר גם באנשי מקצועות בריאות שונים, לרבות פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק פסיכולוגיה שיקומית ועוד. 

עמותת פרקינסון בישראל היא עמותה ללא מטרת רווח אשר יוזמת ומקיימת מקורות מידע שונים על אודות המחלה, כמו גם שירותים תומכים רב תחומיים, בהיקף ובאיכות גבוהים המתאימים למגוון החולים במחלה. 

כדי לאפשר טיפול מקיף המותאם אישית לחולה, לשלב המחלה ולחומרתה, חשוב לפנות לנוירולוג בעל מומחיות בהפרעות תנועה אשר מקדיש את רוב זמנו ללמידת התחום, מכיר את מהלך המחלה ואת התסמינים האופייניים. כל אלו יאפשרו לרופא המומחה לבצע את הבחירה הטיפולית הנכונה לכל חולה.