חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
ד"ר אורי רוביואנמיה: מה שחשוב לדעת על המחלה
מהי אנמיה ומה הסיבה להתפתחותה, מהם סוגי המחלה ועל פי מה הם מסווגים וכיצד ניתן לאבחן? התשובות בכתבה שלפניכם
אנמיה, או חוסר דם אדום, היא מחלה בה קיים חוסר בהמוגלובין. ההמוגלובין הוא חלבון המצוי בתאי הדם האדומים ואמון על העברת חמצן מהריאות אל רקמות הגוף השונות, כמו גם על החזרת דו תחמוצת הפחמן שנוצרת בתאים לריאות. במצבים של אנמיה, ערכי ההמוגלובין נמוכים מהנורמה (פחות מ-14 בגברים ו-12 בנשים) והם אינם תואמים את הדרישות המטבוליות לתפקוד תקין של מערכות הגוף. חוסר בהמוגלובין גורם לתפוקת לב מוגברת, אשר עלולה להוביל להתפתחות של תסמינים שונים, בהם דפיקות לב מואצות, חיוורון, לחץ דם נמוך שינויים בקצות אצבעות הידיים, כחלון שפתיים ועוד. בנוסף, עלולים להתפתח גם חולשה כללית, קשיי ריכוז ותסמינים נוספים הייחודיים לכל סוג של אנמיה.
קיימים מגוון סוגים של המחלה המסווגים בכמה שיטות, בהן הגורמים לאנמיה, מנגנוני המחלה, או הצורה (המורפולוגיה) של כדוריות הדם האדומות – הנחשבת לשיטה הרווחת.
המורפולוגיה של תאי הדם האדומים
בכל הנוגע לצורתם של תאי הדם האדומים, הפרמטר המרכזי לסיווג סוג האנמיה הוא הנפח של כדורית הדם האדומה. נפחה של הכדורית נמדד באמצעות בדיקת MCV.מדובר בבדיקת דם פשוטה המתבצעת בעזרת מכשיר המודד את ספירות הדם. במקרים בהם קיימת אנמיה, כלומר כאשר ערכי ההמוגלובין נמוכים מהנורמה, בדיקת ה-MCV תסייע בחלוקת המחלה לשלוש קבוצות עיקריות:
אנמיה נורמוציטית
במצבים אלה, ערכי ה-MCV יהיו בטווח הנורמלי (בין 80-90). משמעות הדבר היא כי נפחן של כדוריות הדם האדומות תקין, אך קצב הייצור שלהן נמוך. אנמיה נורמוציטית עלולה להתפתח בשל מגוון גורמים, בהם דימום חריף, מחלות כרוניות דלקתיות ומחלות סיסטמיות (כמו לדוגמה סרטן).אנמיה מיקרוציטית
ערכי ה-MCV יהיו נמוכים מ-80, כלומר נפח כדוריות הדם האדומות קטן מהתקין. הגורם השכיח ביותר להתפתחות של אנמיה מיקרוציטית הוא חוסר בברזל. כידוע, יוני ברזל חיוניים לייצור ההמוגלובין וכאשר קיים חוסר בהם מתפתחת אנמיה מיקרוציטית.סיבות נוספות להתפתחות של אנמיה מיקרוציטית הן מחלות דם בהן קיים פגם ביצור ההמוגלובין. מדובר במקרים בהם קיים פגם גנטי בשרשרת הגלובין, אשר מרכיבה את החלבון. קבוצה זו של מחלות מכונה גם המוגלובינופתיות, ומצבים השכיחים ביותר הנופלים תחתיה הם אנמיה חרמשית ותלסמיה אלפא או בטא – מחלות אשר גורמות לאנמיה בדרגה משתנה.
אנמיה מקרוציטיות
מצבים בהם ה -MCV גדול מ-90, כלומר מצב בו נפח הכדוריות האדומות גדול מהתקין. אנמיה מקרוציטית נגרמת לרוב עקב חוסר בוויטמין B12 או חוסר בחומצה פולית. אנמיה מקרוציטית יכולה להתפתח גם בשל שימוש בתרופות מסוימות, כמו כימותרפיה או תרופות לטיפול באפילפסיה. בנוסף, מקורה יכול להיות נעוץ גם במחלות שונות, כמו תת פעילות של בלוטת התריס או מחלות כבד.מנגנון האנמיה
ישנן מספר אנמיות המסווגות על פי מנגנון המחלה, בכתבה זו נתמקד באנמיות המוליטיות. מחלות אלה נגרמות בשל הרס או תמס של כדוריות הדם האדומות והן כוללות שתי תתי קבוצות: אנמיות המוליטיות אוטואימוניותמתווכות על ידי מערכת החיסון ואנמיות המוליטיות שאינן אימוניות, כלומר אינן מתווכות על ידי תגובת מערכת החיסון.אנמיות המוליטיות אוטומוניות
מצב בו הגוף תוקף את תאי הדם האדומים וגורם להרס שלהם, כתוצאה ממחלה זיהומית, סרטן הדם או מחלות ממאירות אחרות.אנמיות המוליטיות שאינן אימוניות
מחלות הקשורות בכדורית הדם עצמה, כמו לדוגמה חסרים אנזימטיים מסוימים, כמו חוסר ב- G6PD, אנזים המגן על תאי הדם האדומים.גם רעלנים מסוימים הגורמים לפגיעה בכדוריות האדומות עלולים לגרום להתפתחות של מחלות אלה. בנוסף, מרכיבים מסוימים שנוצרים בדם בשל מחלה אחרת, כמו קרישה תוך-כלית מפושטת (DIC) עלולים להוביל לאנמיה המוליטית שאינה אימונית.
כיצד מאבחנים?
כאמור, אבחון המחלה מתבצע באמצעות בדיקה לספירת דם לשם בחינת ערכי ההמוגלובין וכן גם בדיקת MCV. אם האנמיה סווגה על פי ערכי ה-MCV יתבצעו בדיקות נוספות, כמו בדיקת רמת הברזל בדם, בדיקת אלקטרופורזה של המוגלובין כדי לשלול קיום של תלסמיה, בדיקת B12 לאבחון מחסור בוויטמין ועוד.אם לא נמצא כל חוסר, חשוב לבחון גורמים אחרים לאנמיה, בהם קיום של מחלה כרונית אחרת, או בחינת מח העצם בו מיוצרים תאי הדם האדומים בעזרת ביופסיה.
מהן דרכי הטיפול במחלה?
אופן הטיפול במחלה נקבע בהתאם לאבחנה: אם מקור לאנמיה נעוץ בחוסר בברזל, בוויטמין B12 או בחומצה פולית, הטיפול יכלול מתן של הרכיב החסר ממקור חיצוני. באשר לתלסמיה, אופן הטיפול נקבע בהתאם לסוגה.חשוב לציין כי אנמיה שאינה מטופלת עלולה להוביל לתחלואה קשה הנובעת מחולשה מתמדת, פגיעה קוגניטיבית, פגיעה בפוריות, פגיעה בבלוטות שונות בגוף ועוד. על כן חשוב לאבחן ולטפל במחלה ללא כל תלות בסוגה. למרות שבמצבים של אנמיות פשוטות ניתן לקבל מענה אצל רופא המשפחה, במקרים מורכבים יותר מומלץ לפנות לרופא המטולוג לשם אבחון מקיף ומתן טיפול מתאים.
הכתבה בשיתוף עם ד"ר אורי רוביו, רופא בכיר וסגן מנהל המכון להמטולוגיה במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בנגב. הכתבה נערכה על-ידי מערכת אינפומד.
האם המאמר עניין אותך?
