העידן החדש בהתמכרויות

התמכרות היא מצב של תלות נרכשת, פסיכולוגית וגופנית, בחומר או בפעילות כלשהי. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו הגירוי שהושג בעת תחילת השימוש בחומר או בפעילות. ההתנהגות הזאת ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד, ופוגעת בכל רבדי החיים, כגון עבודה, יחסים חברתיים, וכולי.

Victor Moussa | Shutterstock

מהם אופיאטים (Opiates)?

אופיאוידים הם תרכובות שונות אשר נקשרות לקולטנים במערכת העצבים ובאיברים אחרים בגוף, הנקראים גם קולטני האופיואיד. השפעתם המרכזית היא דיכוי של מערכת העצבים המרכזית וירידה ביכולת הגוף להגיב לגירויים שונים, בהם גם כאב.

חומרים הטבעיים – אופיאטים, נוצרים בטבע ומופיעים כאלקלואידים בשרף של צמח הפרג: אופיום, מורפין, קודאין ואחרים. אופיואידים הם חומרים סינטטיים, כמו פנטניל, מתדון, טרמדול, פתידין, בופרנורפין (סובוטקס/סובוקסון) ועוד. כמו כן, קיימים גם אופיואידים חצי סינטטיים, בהם הרואין, אוקסיקודון, הידרומורפין ועוד.

קראו עוד: אצלי בבית? לא יכול להיות זיהוי והתמודדות עם מכור במשפחה

באילו מצבים יהיה צורך בשימוש בתכשירים מסוג אופיאטים? 

אופיואידים נמצאים בשימוש נרחב ברפואה כמשככי כאבים חזקים, כתרופות המסייעות בדיכוי שיעול, בהחלשת פריסטלטיקה במעיים (פעילות שרירי המעיים מסייעים למעבר האוכל ולתנועתיות לאורך מערכת העיכול), ועוד. הם גורמים לתחושת רוגע, להפחתת חרדה ולאופוריה.

המצבים הנפוצים שעלולים להוביל לנטילת אופיואידים כוללים כאבים כרוניים למיניהם, וכאבים לאחר ניתוחים, בהם גם ניתוחים אורתופדיים, כמו לדוגמה הליכים כירורגיים המתבצעים בשל פגיעות כתוצאה מתאונות. 

איך אופיאטים עלולים להוביל להתמכרות? 

ישנן שתי נקודות מרכזיות המסבירות את ההתמכרות לאופיואידים:

תלות 
כאמור, האופיואידים נקשרים לקולטנים במוח וגורמים לאופוריה. התמכרות לתחושה זו מובילה להתפתחות של מצב פסיכולוגי וגופני, בו האדם אינו יכול להפסיק את השימוש בתרופה או להפחית במינון.

סבילות 
ברגע שנוצרת תלות לאורך זמן, עוצמת ההשפעה של התרופה על הגוף והמוח יורדת. דבר זה מוביל לצורך בכמויות גדלות יותר ויותר של התרופה, כדי להשיג את אותה ההשפעה הרצויה.

אופיואידים במרשם והסיבות למגיפה האופיואידית

הסיבות לשימוש מוגבר בחומרים אלה רבות: ראשית, היד קלה בהשגת מרשמים למשככי כאבים מסוג זה. שנית, מודעות הציבור להשלכות הטיפול המתמשך באופיואידים נמוכה יחסית. יש לציין כי הפסקת הטיפול בעיתוי נכון עשויה למזער את נזקי הטיפול ואף למנוע את תופעת ההתמכרות. 

שלישית, רצונן של חברות תרופות להרחיב את שוק המכירה שלהן, ושיווק מאסיבי הובילו לעלייה חדה בצריכת החומרים הממכרים. כדוגמה לכך ניתן לראות את כניסתו של אוקסיקונטין לשוק התרופות משככי כאבים בארה"ב. בתחילת דרכו, אוקסיקונטין פורסם ושווק כתרופה אפקטיבית, יעילה וידידותית לטיפול בכאב, וחשוב מכך גם כלא ממכרת. בהמשך, התגלתה תופעת התמכרות חמורה לתרופה זו, אך לא היה ניתן כבר להחזיר גלגל אחורה. כמו כן, לא הייתה קיימת בעבר רגולציה בנוגע אופיואידים, אשר מגדירה כללים לפיתוח, ייצור ורישום תרופות, לניפוק, שיווק ומכירה. 

האם יש קבוצות מסוימות בעלות נטייה מוגברת להתפתחות ההתמכרות? 

איך ניתן להבחין בין התמכרות לבין צורך פיזי לשימוש בתרופה?  

חוקרים שונים בתחום הרפואה התבססו על מאגר מחקרים רחב שנוצר בשנים האחרונות ובחרו מספר קריטריונים מדויקים ושכיחים המגדירים התמכרות. קריטריונים אלו מופיעים ב- DSM-V  (מהדורה החמישית של מדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, המיועד לאבחן ולסווג את הפרעות הנפש על פי תסמיניהן).

• לקיחת חומר בכמויות גדולות יותר או ממושך יותר מהמתוכנן.

• רצון להפסיק שימוש בחומר ללא הצלחה.

• התעסקות מתמשכת כדי להשיג, להשתמש, ובהמשך להחלים אחרי שימוש בחומר.

• תשוקה ודחף להשתמש בחומר.

• ירידה בתפקוד, הזנחת העבודה והבית בגלל שימוש בחומרים.

• המשך השימוש, גם כאשר הוא גורם לבעיות ביחסים בינאישיים.

• ויתור מוחלט על פעילות חברתית, על תעסוקה או על פנאי בגלל השימוש בחומרים.

• שימוש חוזר בחומרים, גם כאשר הוא מעמיד את המשתמש בסכנה.

• המשך השימוש, גם כאשר המשתמש יודע שיש לו בעיה פיזית או פסיכולוגית שיכולה להופיע או להחמיר עקב שימוש בחומר.

• צריכה בכמות יתר של החומר, כדי לקבל את אותו האפקט הרצוי ( סבילות - TOLERANCE ).

• פיתוח תסמיני גמילה, והקלה כתוצאה מלקיחת חומר.

מהן ההשלכות של שימוש ארוך טווח באופיואידים ?

כיצד ניתן לטפל בהתמכרות לאופיואידים ?