דיכאון בקשישים: איך מתבצע אבחון והאם קיים טיפול תרופתי בטוח?

משבר וירוס הקורונה הוביל לחמרה במצב הנפשי של קבוצות אוכלוסייה שונות, לרבות ילדים, בני נוער, מבוגרים צעירים וכן גם קשישים. דיכאון בקרב קשישים מהווה בעיה שכיחה בכל עת, אולם שיעור הסובלים/ות מההפרעה עלה באופן דרמטי במהלך משבר הקורונה, בין היתר בשל הבידוד החברתי בו מצויים רבים מהקשישים והקשישות.

pikselstock | Shutterstock

דיכאון בקשישים עלול להוביל לתחלואה נלווית, לירידה בתפקוד, לירידה קוגניטיבית ולתמותה. פעמים רבות, הפרעה זו אינה מזוהה על-ידי רופאים/ות בקהילה, במיוחד בשלבים מוקדמים להתפתחותה, ולכן אינה זוכה למענה הולם. לעיתים, גם כשההפרעה מאובחנת, היא אינה מטופלת באופן מיטבי וגורמת לשלל השלכות משמעותיות.

מהם גורמי הסיכון שיכולים להוביל להתפתחות של דיכאון בקשישים?

לצד הבידוד החברתי, ישנם גורמים נוספים שמשפיעים על הסבירות להתפתחות של דיכאון בגיל המבוגר:

1.  המקום שבו שוהה הקשיש
מחקרים שונים מצאו כי הסיכוי ללקות בדיכאון במסגרת אשפוז אקוטי בבית החולים או בקרב דיירי בתי אבות, עומד על כ-30%, שיעור גבוה משמעותית בהשוואה לזה הנמצא בקרב קשישים השוהים בביתם.
2. קיום של מחלות אקוטיות משמעותיות
הסיכון ללקות בדיכאון עולה משמעותית לאחר מחלות משמעותיות, כמו למשל אירוע מוחי או אירוע לבבי. למעשה, כ-40-50% מהקשישים שחוו אירוע לבבי או מוחי ילקו בדיכאון.
3. מחלות רקע כרוניות משמעותיות
 בעיקר מחלת פרקינסון, מחלות אונקולוגיות ותסמונת "פרקינסון פלוס"
4. מצב קוגניטיבי ו/או תפקודי ירוד
5. הפרעות שינה ושינה לקויה ולא איכותית
6. כאב שאינו מאוזן כראוי
7. קשישים הלוקים בדיכאון פסיכוטי
8. ניסיונות אובדנות בעבר
9. קיום של מחלה סופנית
10. סיפור של אובדנות במשפחה

בהיעדר טיפול, למה עלול לגרום דיכאון בקשישים?

אובדנות
דיכאון הוא גורם הסיכון המוביל לניסיונות אובדניים בקשישים. מחקרים שונים מצאו כי קשישים הסובלים מדיכאון מנסים אמנם פחות להתאבד בהשוואה לצעירים הלוקים בדיכאון, אולם בקרב האוכלוסייה המבוגרת הצלחת הניסיונות האובדניים גדולה יותר מאשר בצעירים.
לכן, קיימת חשיבות עליונה לזיהוי גורמי הסיכון לאובדנות בקרב קשישים הסובלים מדיכאון ולטיפול יעיל ומהיר.

דמנציה
מחקרים שונים מצאו קשר בין דיכאון בקשישים לבין סיכוי גבוה יותר להתפתחות של דמנציה (קיהיון). דיכאון מעלה את הסיכוי להתפתחות של דמנציה, ובפרט דמנציה וסקולרית ומחלת אלצהיימר. לכן, טיפול יעיל ומהיר בהפרעה חשוב במיוחד, מפני שהוא עשוי למנוע את הופעתה של דמנציה שכידוע מוגדרת כמצב בלתי הפיך.

דיכאון בקשישים: כיצד מתבצע האבחון? 

האבחון מתבצע על-ידי רופא פסיכו-גריאטר באמצעות בדיקת סקר. ישנן מספר בדיקות סקר הנבדלות האחת מהשנייה ברמת הרגישות והספציפיות שלהן. חלקן, יעילות גם לשם מעקב אחר התגובה לטיפול בדיכאון.
באם תוצאת בדיקת הסקר חיובית, הרופא המומחה יבצע הערכה מקיפה כדי לקבוע את חומרת המחלה, לבחון אם קיימות סיבות אורגניות שהובילו לתסמיני הדיכאון, כמו למשל תת פעילות של בלוטת התריס או חוסרים תזונתיים מסוימים (כמו מחסור בוויטמין B12 ). טיפול יעיל בגורמים אלה עשוי להוביל גם למיתון תסמיני הדיכאון.
לצד זאת, הרופא המטפל יבחן אם קיימים גורמי סיכון אצל המטופל וכן אם ישנן תרופות מסוימות הניטלות בשגרה שעלולות לגרום להחמרה של הדיכאון.

מהי הגישה לטיפול בדיכאון בקשישים והאם קיים טיפול תרופתי בטוח?

אופן הטיפול בדיכאון בקשישים ייקבע על ידי הרופא המומחה לאחר ביצוע של הערכה מקיפה. תפקידו של הפסיכו- גריאטר הוא להתאים את הטיפול המיטבי לכל מטופל, כמו גם לבצע מעקב תקופתי אחריו עד איזון ההפרעה הנפשית.
אסטרטגיית הטיפול בדיכאון בקשישים משלבת מגוון רחב של טיפולים, לרבות טיפול בפסיכותרפיה, טיפול תרופתי (באמצעות תרופות נוגדות דיכאון וחרדה). סוג הטיפול התרופתי ייקבע בהתאם למספר מאפיינים, בהם נוכחות או היעדר של תסמינים פסיכוטיים, התוויות נגד לשימוש בתכשיר מסוים במטופל וכן גם העדפות המטופל. במידה והטיפול הנבחר אינו מצליח לאזן את תסמיני הדיכאון, תתבצע הערכה מחדש של תכנית הטיפול.

חשוב לציין כי שיתוף הפעולה של המטופל חיוני לשם השגת שיפור משמעותי. כמו כן, קיימת נטייה להישנות המחלה לאחר הגעה להפוגה והפסקת הטיפול ולכן מעקב של רופא מומחה חיוני גם לאחר השגת שיפור במצב ומיתון התסמינים. במקרים שבהם התרחשה הישנות הרופא המומחה, בשיתוף עם המטופל ובני משפחתו, ידונו בנוגע להמשך הטיפול לפרק זמן ממושך יותר.
 

הקשר בין בידוד חברתי בתקופת הקורונה להתפתחות של דיכאון בקשישים

כאמור, בידוד חברתי מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות של דיכאון בקשישים או להחמרה בהפרעה קיימת. הבידוד החברתי אינו מעלה רק את הסיכון להתפתחות של דיכאון משמעותי, אלא גם להתפתחות של מגוון מצבים נוספים, כמו הפרעות חרדה מגוונות, התלקחות של מחלות פסיכוטיות שטופלו בעבר וחלפו, ירידה קוגניטיבית משמעותית (ואף התפתחות של דמנציה), ירידה תפקודית ניכרת והחמרה משמעותית במחלות הרקע.

על מנת למנוע התפתחות דכאון עמיד לטיפול ואת יתר ההשלכות ההרסניות של הבידוד החברתי המצוינות לעיל, יש לפנות לפסיכו- גריאטר בהקדם כדי לאבחן את הבעיה במהירות ולתת טיפול יעיל ובטוח. ככל שהטיפול ניתן מוקדם יותר, הסיכון להתפתחות של תופעות קשות פוחת באופן משמעותי.

לסיכום, הבידוד הממושך בו שוהים הקשישים בתקופה מאתגרת זו מעלה את הסיכון להתפתחות של דיכאון ומהווה בעיה משמעותית הן עבור הקשישים והן עבור בני משפחותיהם. לכן, כדי למנוע הרעה נוספת במצב הנפשי והתפתחות של סיבוכים נוספים, יש לזהות ולטפל במצב בהקדם האפשרי. כאמור, התערבות יעילה ומהירה תסייע בשיפור מהותי במצבם של רוב המטופלים ותוכל אף למנוע השלכות משמעותיות בעתיד.