אי ספיקה ורידית (דליות ורידים): 4 מיתוסים והאמת

אי ספיקה של הורידים השטחיים, או בשם המוכר יותר דליות, הם ורידים נפוחים ומוגדלים שצבעם לרוב כחול או סגול כהה. ברוב המקרים הדליות מתפתחות ברגליים בשל פעילות לקויה של המסתמים הקטנים המצויים בתוך הוורידים.
 תפקידם של המסתמים הוא לוודא כי הדם זורם באופן חד כיווני מהגפיים התחתונות לכיוון הלב. על כן, המסתמים נסגרים ונפתחים לסירוגין וכך מונעים זרימת דם הפוכה. כאשר מתרחשת פגיעה במסתמים הם אינם מבצעים את עבודתם כראוי, דבר המוביל לשקיעת דם ברגליים או בווריד עצמו.

shutterstock | Solarisys

אי ספיקה ורידית היא בעיה נפוצה הגורמת לכאבים ברגליים, לבצקות ולפגיעה ניכרת בשגרת החיים. כדי להבין טוב יותר את גורמי הסיכון המובילים להתפתחותה, את סימני האזהרה והטיפולים הקיימים, אספנו עבורכם מספר הנחות נפוצות בנוגע לאי ספיקה ורידית – ואת האמת .

אי ספיקה ורידית יכולה להיות תורשתית 

נכון
הגורמים להתפתחות של מחלת ורידים אינם ברורים במלואם, אולם תיאוריות שונות גורסות כי המקור לבעיה הוא חולשה של דפנות הורידים המתפתחת עקב לחץ מוגבר בתוך המערכת הוורידית. כתוצאה מכך, נגרמת התרחבות של הוריד המובילה לפגיעה בפעילות המסתמים. כיום ידוע כי אי ספיקה ורידית נגרמת בחלקה בשל מרכיבים תורשתיים. גורמי סיכון נוספים כוללים הריון, תחלואת עבר בפקקת ורידים, גיל מבוגר והשמנה. מחקרים מסוימים אף הראו כי עיסוק הכרוך בעמידה ממושכת עלול גם הוא להעלות את הסיכוי להתפתחות המחלה.

דליות ורידים מתפתחות בנשים בלבד 

לא נכון
לצד גורמי הסיכון שתוארו לעיל, אי ספיקה ורידית שכיחה בעיקר אצל נשים בגיל הפוריות. עם זאת, דליות ורידים יכולות להופיע גם בגברים.

בשלבים מתקדמים אי ספיקה ורידית עלולה לגרום להתפתחות של כיבים 

נכון
מחלת הורידים יכולה להתבטא בתופעות שונות, כמו תחושת עייפות וכבדות ברגליים, קושי בהליכה ועמידה ממושכת, נפיחות ברגליים ולעיתים אף התפתחות של בצקות. במקרים מסוימים, יתפתח כאב מקומי באזור הוריד החולה. לצד תופעות אלו, התרחבות הורידים יכולה להוביל לשינויים אטרופים בצבע העור.

בשלבים מתקדמים של המחלה ואם לא ניתן טיפול יעיל, אי ספיקה ורידית עלולה להוביל להיווצרות של פצעים קשיי ריפוי ואף לטרומבוזיס של הורידים השטחיים, לדימומים חוזרים ועוד.

הטיפול בדליות ורידים מתבצע באמצעות ניתוח בלבד 

לא נכון
בעבר, הטיפול היחיד בדליות ורידים היה ניתוח להסרת הוריד החולה. הפעולה בוצעה בשיטה פתוחה והגישה לווריד החולה התאפשרה דרך חתכים משמעותיים באזור השוקיים. הטיפול הכירורגי אמנם סייע בפתרון הבעיה, אך עירב גם סיכוי להתפתחות של סיבוכים משמעותיים, לרבות זיהום בפצע הניתוחי, פגיעה בוורידים במערכת העמוקה, פגיעה עצבית שעלולה להוביל לרגישות ורדימות של העור באזור השוק ועוד. לצד זאת, גם ההחלמה לאחר הפעולה הייתה מורכבת. הניתוח היה כרוך באשפוז ובחבישת גרב אלסטית לתקופת זמן ארוכה.

כיום, ישנו מגוון רחב של טיפולים בדליות ורידים המתבצעים בגישה זעיר פולשנית. מבין הטיפולים הנפוצים ניתן לציין טיפול בלייזר, סקלרוטרפיה (הזרקה של חומר מטרש הגורם להצטלקות ולסתימה של הווריד הפגוע), הזרקות קצף המובילות לסתימה וביטול של הווריד הפגוע וכן גם טיפול בלייזר.

הזרקות דבק ביולוגי
אחד מהטיפולים החדשניים ביותר לדליות ,המתבצע תחת הנחיית אולטרסאונד בהרדמה מקומית בלבד , כולל הזרקה של דבק ביולוגי לווריד החולה. במהלך הטיפול, דרך חתך זעיר, מוחדר קטטר דרכו מוזרק דבק ביולוגי לכל אורך הווריד החולה הגורם לניוונו ולספיגתו ללא כל צורך בהוצאתו מהגוף.

מאחר שהפעולה מתבצעת בהרדמה מקומית ובאמצעות חתך זעיר, היא אינה דורשת זמני החלמה ממושכים ולמעשה ניתן לחזור לפעילות שגרתית לאחר 24 שעות מביצוע הטיפול. בשונה משאר הטיפולים, אין צורך בחבישת גבס אלסטית במהלך תקופת ההחלמה. אחוזי הצלחת הטיפול גבוהים מאוד.

איך בוחרים את הטיפול המתאים ביותר עבורי?

ההחלטה בנוגע לאופן הטיפול משתנה ממטופל/ת למטופל/ת ותלויה במאפיינים שונים, כמו מידת החומרה של המחלה, מצב הבריאות הכללית והעדפות המטופל.

כלל הטיפולים החדשניים בדליות ורידים מתבצעים בגישה זעיר פולשנית ולכן מאפשרים חזרה מהירה לפעילות, ללא כל צורך באשפוז. עם זאת, חשוב לדעת כי אי ספיקת ורידים היא מחלה פרוגרסיבית ולכן גם אחרי הטיפול ישנו סיכוי משמעותי לחזרת המחלה. כדי להפחית את סיכויי ההישנות יש להקפיד על אורח חיים בריא, להימנע מעישון ולשלב פעילות גופנית מרובה בשגרת החיים .