שלבי ההתפתחות הקוגניטיבית (Cognitive Development Stages)

5 דקות קריאה

ויליאם ג'ימס,שהיה פסיכולוג ופילוסוף, תיאר את נפשו של הילוד כ"בלבול מבולגן ומרעיש". לעומתו, החוקר השוויצרי ז'אן פיאז'ה, פעל על מנת להוכיח את הטענה ההפוכה, לפיה תינוקות נולדים עם מבנים המאפשרים להם לארגן את ההתנסויות שלהם, וכך להבין בהדרגה את העולם ואת עצמם.

פיאז'ה עקב אחר התפתחותם של שלושת ילדיו, ושם דגש על הסדר הטבעי של התפתחותם הקוגניטיבית - הדרך בה כישורים קודמים סוללים את הדרך להופעתם של כישורים חדשים, ומסייעים להסתגלות הדרגתית של הילד לסביבתו.

נקודת המוצא של פיאז'ה הייתה שההתפתחות הקוגניטיבית נוצרת תוך כדי פעולה וככל שעולה יכולת הפעולה של הילד כך הוא מפתח ובונה באופן פעיל את תפקודו הקוגניטיבי.

שלב 1: תקופת הינקות- התקופה הסנסו-מוטורית (0-24 חודשים)

לפי פיאז'ה, בגיל הרך מודעות הילד מוגבלת למה שהוא יודע באמצעות חושיו ופעולותיו המוטוריות. על סמך ידיעות אלה ובאמצעות האינטראקציה עם הסביבה הילד בונה באופן פעיל מערכת להבנת העולם. פיאז'ה הסכים עם החשיבות של ההבשלה הגופנית והשפעת הסביבה בהתפתחות הילד, אולם הדגיש במיוחד את החשיבות של ההתפתחות השכלית. הוא חילק את התקופה הראשונה של החיים לשישה שלבי התפתחות. בהתייחס לשלבים יש לזכור שטווח הגילאים שפיאז'ה מציין הינו הערכה בלבד, ושחשוב הרצף של השלבים (כך שכל שלב מתפתח מתוך השלב הקודם לו), ולא תזמונם המדויק.

• שלב 1: חודש ראשון
בחודש הראשון לחייו עומדים לרשות התינוק רפלקסים מולדים, כגון לפיתה, מציצה, הנעת העיניים ובכי. במפגש עם העולם הרפלקסים הללו מתחילים להשתכלל, משום שלתינוק יש צורך להשתמש במבנים הפסיכולוגיים שלו ולהרחיבם. פיאז'ה משווה את הצורך הגופני לעכל ולהטמיע מזון לצורך בגדילה והתפתחות. לפיו, כפי שהצורך בהטמעת מזון בגוף נמשך כול החיים, כך גם הצורך בהפעלת הכישורים הקוגניטיביים מלווה את האדם בכל שלבי החיים.

• שלב 2: חודשים 1-4, שלב התגובות המעגליות הראשונית.
כאשר תוך כדי תנועה מקרית נוגעת כף ידו של התינוק בפניו, הוא מתעניין בכך וחוזר על הפעולה שוב ושוב. בהמשך מבחין התינוק שהוא יכול לפתוח את פיו ולתפוס את אצבעותיו, וגם על פעולה זו הוא חוזר פעמים רבות. תגובות אלה מהוות את ההרגלים הראשונים שחוזרים על עצמם, ומעורב בהם רק גופו של התינוק עצמו. כך יוצא שמתוך תגובה של התינוק לאירוע שקרה במקרה נוצר רצף מאורגן של פעולות שחוזר על עצמו, רצף כזה נקרא סכמה של פעולה.

• שלב 3: 4-8 חודשים, שלב התגובות המעגליות השניוניות.
גם פה התנהגות שהתרחשה במקרה מחוללת אירוע מעניין, ולכן התינוק חוזר עליה שוב ושוב. בשלב זה הרצף קשור גם לאובייקטים חיצוניים, ולא רק לגוף התינוק עצמו. התינוק מתעניין בסביבתו ומתחיל לבדוק את השפעתו עליה כך, הוא עשוי, לדוגמא, לבחון מה קורה כאשר הוא דוחף את המובייל שלו.

• שלב 4: 8-12 חודשים. תיאום של סכמות (קואורדינציה).
בשלב זה התינוק מתחיל להראות סימנים מקדימים של קביעות האובייקט. בנוסף, התינוק לומד לשלב בין פעולות, וליצור רצף התנהגותי המכוון כלפי מטרה. כמו לדוגמא, להזיז את הכדור על מנת להגיע אל הקוביות, לפתוח את הקופסא ולהניח בה את הכדור ועוד.

• שלב 5: 12-18 חודשים. תגובות מעגליות שלישוניות.
בשלב זה הפעוט עורך ניסויים עם אובייקטים ומנסה וריאציות שונות של אותה התנהגות. מדובר בחקירה פעילה, בה באמצעות ניסוי וטעייה הפעוט יכול לגלות דברים חדשים וללמוד על יחסי סיבה ותוצאה. ניתן לראות בשלב זה התחלה של משחק אמיתי, כשדוגמה אופיינית היא השלכה של חפצים שונים והתבוננות בתוצאות הפעולה ובתגובות הסביבה.

• שלב 6: 18-24 חודשים. התחלות של חשיבה ייצוגית (סמלית).
עד כה עסק הפעוט בתיאום וגילוי של אמצעי פעולה, והשלב הנוכחי מאופיין בהמצאת אמצעים חדשים. הפעוט משכלל את סכמות הפעולה הקיימות ומחקה התנהגויות חדשות שהוא רואה. בשלב זה התינוק יכול לחשוב על דבר אחד כמייצג דבר אחר, ויכול לשמור אירועים ופעולות בזיכרון. על פי פאיז'ה זו ההתפתחות הקוגניטיבית העיקרית בגיל הרך. בשלב זה ישנו כבר דימוי פנימי של אובייקטים, של פעולות ושל יחסים, וישנה הבנה בשלה של קביעות האובייקט (אם כי כיום משערים שכבר בשלב 4 ואולי עוד קודם יש לילד הבנה של קביעות האובייקט, אלא שאין לו מיומנויות יעילות לחפש אחריו או לקבוע היכן הוא נמצא). משחקי העמדת פנים המתפתחים בתקופה זו מהווים ביטוי להשתכללות הייצוגים הסמליים של הילד.

• הטמעה והתאמה (Assimilation & Accommodation)
בתקופת הינקות והגיל הרך ההתפתחות הקוגניטיבית מכוונת להסתגלות לסביבה באמצעות שילוב של הטמעה והתאמה. הטמעה מתייחסת ליישום יכולות קיימות על מצבים חדשים, כמו למשל שימוש ברפלקס המציצה גם לאכילה מבקבוק, לאחר תקופה שבה שימש ליניקה בלבד. התאמה היא שינוי אסטרטגיה או מיומנות קיימת על מנת להתאים אותה למצבים חדשים. דוגמה להתאמה יכולה להיות המעבר ממציצה לשתייה מכוס, מאחר ויש צורך בשינוי תנועות השפתיים והלשון על מנת שהנוזל לא ישפך. בדרך זו נוצרות סכמות פעולה מרפלקסים מולדים, והן הולכות ומשתכללות עד לייצוגים סמליים והבנה שיטתית בשלבים מתקדמים יותר.

שלב 2: השלב הקדם אופרציונאלי (שנתיים עד שבע)

השלב הסנסומוטורי השישי בהתפתחות הילד מכין אותו לחשיבה אינטואיטיבית ומופשטת. יכולת הייצוג וההסמלה ממשיכה להתפתח, והילד צובר התנסויות ותובנות. במיוחד בגילאים ארבע עד שבע מתפתחת החשיבה האינטואיטיבית, שקשורה להבנה ראשונית של מושגים, ויכולת הכללה והפשטה.

השלב הקדם-אופראציונאלי (קדם פעלתני) מאופיין בחשיבה אגוצנטרית, אולם אין זה נובע מאנוכיות או חוסר התחשבות של הילד. אלא משום שהילד עדיין לא בנה לעצמו מערכת מאורגנת מספיק של מושגים ומשמעויות על מנת להתבונן על העולם בצורה אובייקטיבית, ולהכיר בקיומם העצמאי של אנשים ועצמים.

דוגמה לדרך החשיבה החד ממדית היא חוסר ההבנה של ילדים את מושג השימור - הרעיון שכמות של דבר אינה משתנה על אף שינויים בצורתו. כך לדוגמא, ילד בן ארבע המשחק בנחש עשוי מפלסטלינה לא מסוגל לתפוס שניתן לשנות את צורתה של הפלסטלינה מבלי לשנות את כמותה. ילד בגיל זה מתקשה לתפוס שכדור פלסטלינה שווה בכמותו לנחש מאורך שעשוי מאותו גוש פלסטלינה. הילד נוטה להעריך את הכמות ע"פ ממד אחד בלבד- אורך הנחש, ואינו מתחשב בנתונים נוספים. החשיבה האגוצנטרית מתבטאת בקושי לראות את העולם דרך נקודת מבט שונה, ולהבין שאנשים אחרים חושבים ורואים דברים אחרת. דוגמא לך נראה בכך שהילד מנסה להראות את הצעצוע החדש שקיבל דרך הטלפון - הוא אינו מבין שמי שנמצא בצד השני של הקו לא רואה את מה שהוא רואה. האגוצנטריות מתאפיינת גם בהסקה אינטואיטיבית על הסיבתיות בעולם, שנובעת מהחוויה האישית של הילד. כך למשל ילד בגיל זה יכול להסיק שתנועת העננים מלווה אותו בדרכו, או נגרמת ע"י תנועותיו.

גם בשלב זה יש רצף של התנסויות ושחזורים, הדורשים זמן על מנת להיבנות ולהתבסס (בדומה להתנסויות הסנסו-מוטוריות בשלב הקודם). פיאז'ה טען שגם אם ניתן להאיץ את ההתפתחות האינטלקטואלית של התינוק או הילד בדרכים חינוכיות, הרי שאי אפשר לדחוק בה יתר על המידה. לפיו, כל שלב תלוי בשלב הקודם לו, ושיטת החינוך צריכה לקחת בחשבון את הטבע המובנה של האינטליגנציה. הוא התנגד לשימוש מופרז בתגמולים חיצוניים (כגון "חיזוקים" נוסח סקינר), משום שלטענתו הם עלולים לעוות את ההתפתחות הטבעית. מחנכים מהאסכולה של פיאז'ה דואגים לעודד ילדים בגילאי שנתיים עד שבע להתנסות בחומרים שונים, לגלות ולבנות את יכולותיהם. הם גם מעדיפים פעילויות גופניות (כגון ריקוד, השחלת חרוזים, קשירת חוטים, סידור ומיון של חפצים) המפתחות את ההבנה הכללית של מושגי חלל וזמן. על פי גישתו של פיאז'ה כישורים לשוניים כמו קריאה וכתיבה רלוונטיים פחות להתפתחות החשיבה ההגיונית של הילד הקטן, משום שלפני שההבנה תופנם באופן לשוני עליה להתקיים בצורה מעשית וחווייתית.

שלב 3: הופעת האינטליגנציה האופרציונאלית (7-11 שנים)

בגיל 7 נעלמים בהדרגה הפרדוקסים המאפיינים את החשיבה האינטואיטיבית-אגוצנטרית של השלב הקודם. בשלב זה הילד מסוגל לתקן את הטעויות הכרוכות בנקודת המבט האגוצנטרית ובתפיסה האינטואיטיבית של העולם. חשיבתו הופכת להיות מוחשית וקונקרטית, ותלויה עדיין במה שהוא תופס בחושיו. עד גיל 11-12 הילד יפתח יכולת לבצע אופרציות (פעולות) חשיבתיות כמו הבנה של סיבתיות, והבנה של שימור כמות, נפח ומשקל.

שלב 4: גיל ההתבגרות- השלב ההיפותטי-דדוקטיבי (11-15 שנים)

מגיל 11-12 ועד 15, המתבגר מסוגל לחשוב בצורה לוגית מופשטת ושיטתית. מתבגרים מסוגלים להשתמש באופרציות פורמאליות, לחשוב על בעיות היפותטיות, מבלי לקלוט אותן בחושים או לדמיין את מהלכן הקונקרטי. הם יכולים לבצע מהלכים לוגיים מופשטים כמו למשל "אם כל א' הוא ב', וידוע ש-ג' הוא א', אז ג' הוא ב'" (אם כל היונקים הם בעלי דם חם, וידוע שלווייתנים הם יונקים, אז לווייתנים הם בעלי דם חם). פיאז'ה התייחס לסוג זה של חשיבה כאל הגרעין האינטלקטואלי של המדע והמתמטיקה, שלפיו הינם פסגת הידע האנושי. בשונה מהשלב האופרציונלי הקונקרטי, כעת יכול המתבגר לתכנן ולערוך ניסויים שיטתיים, לנסח תיאוריות ולהבין סיבתיות מורכבת. הגעה לשלב זה מסייעת למתבגר להשתלב בעולם החברתי הבוגר, ולהתעניין בנושאים ערכיים, אתיים ופילוסופיים.

בשלב זה הגיעו שלבי ההתפתחות הקוגניטיבית של האדם לשיא, והוא יכול להרחיב את יכולותיו ואת הידע שלו על בסיס המיומנויות שרכש.

רופאים בתחום