אלימות נגד נשים (Domestic violence)

אלימות נגד נשים מוגדרת כדפוס התנהגות מתמשך של בן הזוג המתבטא בתקיפה, כפייה, הפחדה, טרור ויישום טכניקות שונות של שליטה, אשר מתרחש בתכיפות יומית. ההתנהגות מכוונת להשיג שליטה, צייתנות וכניעה של בת הזוג.

הגדרה על פי האו"ם (1993): כל פעולה של אלימות שתגרום נזק או סבל פיזי, מיני או נפשי לנשים. אלימות כוללת איומים, כפיית פעולות ומניעה של החירות.

סוגי אלימות

אלימות גופנית - פגיעה בגופה של האישה באמצעות הפעלת כוח פיזי, כגון מכות, בעיטות ואגרופים ולעיתים באמצעות חפצים שונים כולל נשק. הפגיעות גורמות לנזקים מיידיים ומתמשכים, לנכות ואף למוות.

אלימות מינית - התייחסות אל אישה כאל אובייקט מיני, ביצוע מעשים מגונים, קיום יחסי מין באיום, בסחיטה, בכפייה ובאלימות בניגוד לרצונה של האישה, או בזמנים/במצבים המסכנים את בריאותה.

אלימות נפשית - מאופיינת באלימות מילולית, בהפחדה ובאיומים, בגינוי ובביקורת לגבי התנהגות האישה, יכולותיה, תפקודה כאם ובריאותה הנפשית.

בידוד חברתי - מניעת קשרים חברתיים ומשפחתיים, מניעת יציאה לעבודה ו/או ללימודים. הגבלת היציאה מהבית, ליווי האישה לכל מקום וניהול שיחות במקומה.

אלימות כלכלית - מניעת יציאת האישה לעבודה או שליטה על משכורתה, מניעת צרכיה הבסיסיים, כגון כסף, מזון, תרופות, או ביגוד. מניעת גישה להכנסות המשפחה.

הטרדה מאיימת - (Stalking) מושג הלקוח מעולם הציד ובו החיה אורבת לקורבנה, ובהשאלה, הגבר אורב לאישה ועוקב אחריה. להטרדה מאיימת יש ביטויים מילוליים והתנהגותיים, כגון חקירות, מעקבים, טלפונים והצקות שונות. התנהגויות אלה נובעות ממחשבות כפייתיות של חשדנות וקנאה.

תפקיד המטפלים במערכת הבריאות

למטפלים המקצועיים השונים במערכת הבריאות תפקיד משמעותי באיתור נשים החשופות לאלימות. מערכת הבריאות, בהיותה מערכת אוניברסלית בלתי סטיגמטית ופתוחה בפני כל הנשים בארץ, מאפשרת את איתורן של נשים, בשלבים שונים של היווצרות בעיית האלימות.

החשיפה היא צעד ראשון בטיפול בבעיית האלימות. בידוד והסתרה של האלימות הם חלק ממאפייני הבעיה. נשים מסתירות את עובדת היותן חשופות לאלימות מסיבות שונות, כגון בושה, הכחשה, פחד או איום מצד בן הזוג האלים, וחשש מאובדן שליטה. נשים אינן מספרות אם אינן נשאלות, וגם כשנשאלות הן בוחנות את המטפל ורק אחר כך משתפות פעולה. פנייה ישירה אל האישה באמצעות אנשי מקצוע מעודדת פתיחות ומאפשרת המשך הידברות וסיוע.

כיצד יכולים המטפלים במערכת הבריאות לסייע?

- לבדוק חשיפה לאלימות. לשים לב לסימנים מעוררי חשד ולשאול באופן ישיר אם מופעלת כלפיהן אלימות. מומלץ לשאול גם אם אין סימנים ברורים;

- לא לגרום נזק. נזק לאישה נגרם על ידי מזעור הבעיה או התעלמות ממנה, על ידי אי-שילובה בטיפול הכוללני, וכן על ידי שיפוט וגינוי האישה;

- להקשיב. מרבית הנשים הנפגעות מצפות קודם כול להקשבה. הן אינן רוצות שיציעו להן פתרונות מהירים והן זקוקות לזמן ולתהליך עד שתוכלנה לקבל החלטות;

- לגנות את האלימות. להגיב באופן חד-משמעי ולהצהיר כי הכאת אישה היא עבירה פלילית ולאף אדם לא מגיע לחיות במצב כזה;

- לסייע בצמצום תחושת האשם של האישה. אין זה משנה מה גרם להתפרצות האלימות כלפיה, לאף אחד אין זכות לפגוע בה;

- לבטא דאגה מפגיעה בבריאות. נשים אינן ערות לעיתים לפגיעה בבריאותן ובבריאות ילדיהן. משפט כגון "אני מודאג/ת לגבייך, מצב זה מזיק גם לך וגם לילדייך" עשוי לעורר את מודעותן לנושא.

- לספק מידע לגבי שירותים הקיימים בקהילה;

- להעריך סיכון מיידי. חשוב להעריך את מידת הסיכון שהאישה נמצאת בו, מבחינת היפגעות קיצונית מידי בן הזוג.

- להפנות אל עובדת סוציאלית או אל שירותי הרווחה, במסגרת שבה אותרה האישה.

- לעקוב ולפנות שוב בזמן מתאים אחר. חשוב לנקוט גישה של התעניינות, עידוד ותמיכה, ברמה סבירה שאינה לוחצת.

- לתעד במקום שנקבע לכך מראש.

קו חירום ארצי לאלימות במשפחה - מספרו 1-800-220-000.