התייבשות, מכת שמש

התייבשות במבוגרים או בילדים יכולה להיווצר בשני מנגנונים: באובדן מוגבר של מים או בהפחתת צריכה.

אובדן מוגבר של מים מתרחש כשטמפרטורת הגוף גבוהה, במחלות המלוות בחום או בחשיפה לטמפרטורות גבוהות (מכת שמש). גורמים שיכולים להעלות את הסיכון למכת חום הם מחלת רקע בימים שקדמו לפגיעה (בעיקר אם לוותה בחום, הקאות או שלשולים), חוסר אקלום (כגון ריצה ארוכה במזג אוויר חם לאחר תקופת אימון במזג אויר קר), חוסר באכילה ושתייה ומחסור בשינה. אנשים שסבלו מאחד מאלה צריכים להיזהר במיוחד כשהם נחשפים למזג אויר חם במיוחד.

אם צריכת המים בנסיבות אלו אינה עולה בהתאמה, תתרחש התייבשות. בטמפרטורת גוף גבוהה, הפרשת המים מוגברת הן דרך הזיעה והן בשל העלייה בכמות המים המתנדפת בנשימה. איבוד המים יכול להיות משמעותי במצבים קיצוניים כגון מכת שמש.

סיבות נוספות לאובדן מוגבר של מים הן הקאות תכופות, שלשולים מרובים או מתן שתן בתדירות גבוהה שסיבותיו יכולות להיות זיהום (דלקת בדרכי השתן), צריכה מוגברת של תרופות משתנות בחולי סוכרת או במחלות כגון סוכרת תפלה (תפלת השתן Diabetes insipidus), אובדן מוגבר של מים יכול להתרחש גם דרך העור במצבים שבהם העור פגום. מצב זה שכיח בעיקר בשל כוויות על שטח נרחב בעור, וכן כשיש זיהומי עור מפושטים.

צריכת מים מועטה נפוצה בעיקר בקרב תינוקות, קשישים או בעלי מוגבלויות שתלויים באחרים באשר לאספקת שתייה סדירה. בנוסף, חולים שמונשמים או נמצאים בתרדמת תלויים באספקת מים חיצונית (פומית או דרך הווריד), ולכן עלולים להתייבש אם האספקה נפגעת מסיבה כלשהי. התייבשות תופיע כמובן במצבים של חסר קיצוני ממושך במי שתייה (מסיבה סביבתית) או בקרב אנשים שצמים (כגון שובתי רעב).

למרות הסיכון הטמון בהתייבשות, מודעות והתנהגות ראויה למניעה יוכלו למנוע את מרבית המקרים

בדיקת שתן יכולה לסייע באבחון. ראשית, צבע השתן בעת התייבשות כהה. ריכוז גלוקוז מוגבר בשתן יכול להעיד על סוכרת, ריבוי חלבון יכול להעיד על אפשרות של מחלת כליות, וכן עלולים להימצא בו סימנים לקיום דלקת כסיבה להתייבשות.

בבדיקות כימיה של הדם ריכוזי המלחים (בעיקר יתר נתרן בדם) וכן ריכוז שינן (אוריאה) וקריאטנין, יכולים להעיד על חומרת ההתייבשות. בדיקות דם נוספות כגון נוסחת תאי הדם, יכולות לכוון לסיבה להתייבשות. כך, ריבוי תאי דם לבנים מעיד על קיום דלקת כסיבה אפשרית להתייבשות.

הטיפול תלוי בחומרת המצב של המטופל/ת.

טיפול בהתייבשות
הטיפול בהתייבשות כולל הפסקת פעילות ומנוחה מוחלטת, העברה למקום מוצל וקריר ומתן שתייה. טיפול ראשוני או כשהתייבשות קלה יש לנסות להחזיר את נפח נוזלים לגוף, לאט ובהדרגה (לגימות קטנות, שתייה בעזרת קשית או מציצת קוביות קרח), אך לאורך זמן. מומלץ לתת לנפגע/ת שתייה ממותקת (מחקרים מראים שאנו נוטים לשתות יותר אם המשקה מתוק), אך יש להימנע ממשקאות חמים, אלכוהוליים ומוגזים, שגורמים להשתנה.

החזרה מהירה של נוזלים, במצבי התייבשות, עלולה לגרום להחמרה בתסמינים כתוצאה מהפרעה של שיווי המשקל בין מלחי הדם, כמו גם להגברת תחושת הבחילה וההקאות. אם קיים חום גבוה, חשוב לנסות להוריד את החום באמצעות תרופות, להסיר ביגוד עודף ולהימנע משהייה במקומות חמים מדי.

אם יש חשד למכת שמש, יש לנסות ולהוריד את טמפרטורת הגוף באופן פעיל על ידי השהיית החולה בחדר ממוזג היטב, או בקרבת מאוורר, וכן להניח על גופו בדים או מגבות לחים.
במידה ואין שיפור במצב הנפגע/ת יש לפנותו/ה במהירות למתקן רפואי על מנת להתחיל במתן עירוי נוזלים לווריד. עיכוב בטיפול בהתייבשות עלול להיות מסוכן, שכן כאשר משק המים בגוף נמוך והגוף אינו מסוגל לקרר את עצמו על ידי הזעה, קיים חשש להתדרדרות למכת שמש.

הטיפול בחולה מיובש/ת בבית חולים כולל החזרת נפח נוזלים באמצעות עירוי נוזלים לתוך הווריד, וכן ניסיון לאבחן ולטפל בסיבה שהובילה להתייבשות, כגון אנטיביוטיקה כנגד זיהומים, אינסולין לחולי סוכרת ותיקון הפרעות במלחי הגוף.

טיפול במכת חום
הטיפול במכת חום צריך להיות מהיר ולכלול דיווח למד"א ופינוי מהיר של הנפגע/ת. מעבר לזה, יש לדאוג להעביר את הנפגע/ת למקום קריר, להפשיט אותו מבגדים לוחצים ולקרר את גופו במים פושרים (יש להימנע מהרטבת הראש מחשש לחנק). אם הנפגע/ת בהכרה, ניתן להשקות אותו במים. בנוסף, במידה ומדובר בקבוצה (מטיילים, חיילים וכו') יש לוודא שאף אחד אחר לא מציג סימנים דומים שיכולים להעיד על מכת חום ולהנחות את כולם לנוח במקום מוצל ולהרבות בשתייה.

בהתייבשות, הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. מודעות לצורך בשתייה מרובה חיונית למניעת התייבשות. כך, בפעילות בטבע, יש להצטייד בכמות תואמת של מים, בעיקר במזג אוויר חם ולח, ובמיוחד בביצוע פעילות גופנית מאומצת.

בנוסף, כדי להימנע ממכת שמש, יש להגביר את צריכת המים ולנסות להימנע מפעילות גופנית מאומצת שעלולה להגדיל את איבוד הנוזלים המוגבר ממילא. בתינוקות, בקשישים, ובמוגבלים יש לוודא כי הם צורכים כמות מספקת של מים, בהתחשב במצבם הבריאותי ובתנאי הסביבה.