בדיקת MRI (Magnetic resonance imaging (MRI))

גידולי המוח נחלקים לגידולים ראשוניים של רקמת המוח, ולגרורות. גרורות מוחיות שכיחות יותר מגידולים מוחיים ראשוניים, ואחראיות למעל מחצית המקרים בהם מתגלים ממצאים מוחיים בבדיקת הדמיה. הגידולים שנוטים לשלוח גרורות מוחיות במבוגרים הם סרטן ריאות (50% ממקרי הגרורות המוחיות), סרטן שד (15% עד 20%), מלנומה (10%) וסרטן של המעי הגס (5%). ב-10% מן המקרים מקור הגידול ששולח את הגרורות המוחיות אינו ידוע. מספר מוקדים מוחיים בבדיקת הדמיה של המוח אופייניים יותר לגרורות מאשר לגידולים ראשוניים, הנוטים להופיע כממצא בודד. במרבית החולים (80%) גרורות מוחיות מאובחנות לאחר שידוע כבר כי החולה סובל מסרטן, אולם בחלק מן החולים, הגרורות המוחיות מתגלות במקביל לאבחנת הסרטן או לפני שמתגלה המקור. בחולים בהם ביטוי המחלה הראשוני הוא גרורות מוחיות, ומקור הסרטן אינו ידוע, מקום הבירור הראשוני צריך להיות הריאות, שכן ביותר מ-60% מתגלים סרטן ריאות או גרורות ריאתיות שמקורן אחר. גידולים אחרים שעשויים להתבטא כך הם מלנומה וסרטן המעי הגס. בחלק מן המקרים לא מתגלה מקור הסרטן גם לאחר בירור נרחב. את הבירור יש להתחיל בצילום חזה, ולהתקדם ל-CT חזה. בהמשך יש לבצע גם CT של הבטן ושל האגן ומיפוי עצמות, כדי לברר את היקף המחלה הגרורתית. ההקרנות יעילות גם אם לא ידוע מה סוג הגידול, וזה הטיפול המקובל גם בגרורות מוחיות וגם בגידולי מוח ראשוניים. כאשר ישנו ממצא מוחי בודד, במיוחד כאשר מדובר בגידול מוח ראשוני, במקרים רבים קודם להקרנות ניתוח מוח, לצורך הסרת הגידול, אם הדבר אפשרי. כאשר ישנם מספר נגעים מוחיים לא מקובל לנתח. את הביופסיה ניתן לקחת מכל מקום בו מתגלה הגידול, ולא רק באמצעות ביופסיה מוחית. סיווג גידולי המוח הראשוניים מעט סבוך, והוא מתבצע לפי סוג התאים מהם הם מורכבים. כמו כן, מקבל כל גידול דירוג (grade) לפי מאפיינים פתולוגיים שונים, המעידים על מידת האגרסיביות שלו. גליומות (gliomas), מנינגיומות (meningiomas) וגידולים אמבריונליים (embryonal tumors) אחראים ל-95% מגידולי המוח הראשוניים, אך כל אחת מן הקבוצות הללו כוללות בתוכה סל גדול של גידולים עם מאפיינים שונים ותוחלת חיים שונה. הקבוצה הגדולה ביותר היא קבוצת הגליומות, הכוללת גידולים אסטרוציטיים (astrocytic tumors) ביניהם אסטרוציטומות, אסטרוציטומות אנפלסטיות וגליובלסטומות (ה- GBM אותו הזכרת), אוליגודנדרוגליומות, גליומות מעורבות וגידולים אפנדימליים. תוחלת החיים הממוצעת של חולים עם גרורות מוחיות ללא טיפול היא חודש בממוצע. הוספה של סטרואידים מאריכה את תוחלת החיים לחודשיים, וקרינה מוחית מעלה את תוחלת החיים הממוצעת לשישה חודשים. תוחלת החיים בגידולי מוח ראשוניים משתנה בהתאם לסוג הגידול ולמשתנים נוספים. לא נשמע שיש צורך לבצע בדיקת MRI אם ב-CT נראו גרורות במספר מוקדים. הטיפולים שהזכרת הם הטיפולים המקובלים. כאשר יש נגע בודד, נותנים לעיתים קרינה סטריאוטקטית, כלומר כמות גדולה של קרינה ממוקמת לגידול, אך השיטה הזאת אינה רלוונטית במקרה של מספר נגעים. מדי פעם נערכים מחקרים שונים, אולם עליך לשאול את האונקולוג המטפל אם נערך כעת מחקר כזה בארץ, ואם כן - היכן. מחקרים כאלה אינם נערכים באופן פרטי, אלא במסגרת בתי החולים, ולכן הרופאים בדרך כלל יודעים עליהם. סיכויי ההצלחה של מחקרים כאלה אינם גבוהים. באשר לשאלות נוספות - פנה אל האונקולוג המטפל בקרוב שלך. מערכת אינפומד אינה נוהגת להמליץ על רופאים, אך בכל בית חולים גדול יש מספר מצומצם של אונקולוגים המטפלים בגידולי מוח, ואין בעיה להשיג את המידע באינטרנט. לקריאה נוספת (באנגלית): http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/braincancer.html

הממצא העיקרי בבדיקת ה- CT שעבר אביך הוא דיסקיטיס. זו דלקת של הדיסק הבין-חולייתי, שנגרמת על ידי זיהום חיידקי המתפשט לרוב מאתר אחר בגוף. מאחר שאביך סובל מדלקות חוזרות בדרכי השתן, ייתכן שזהו המקור לזיהום. הדלקת גורמת לכאבים עזים, ולרגישות באזור החוליות המעורבות, אשר אינם מוקלים בנטילת משככי כאבים. במבוגרים, בשונה מילדים, הדלקת מתפתחת במשך זמן מה, ולכן קשה לעיתים להגיע לאבחנה במשך שבועות ואף חודשים. אבחנה של דיסקיטיס מבוצעת על ידי בדיקות דימות כמו בדיקת CT. בהמשך יש לקחת תרביות דם או ביופסיה מהדיסק הנגוע על מנת לאשש את האבחנה ולזהות את החידק המזהם. הטיפול כולל ריתוק למיטה וטיפול אנטיביוטי רחב טווח, לרוב תוך-ורידי. מומלץ לפנות בדחיפות לרופא, אשר בהתאם לממצאי הבדיקה הגופנית וה- CT ישקול אם יש מקום לטיפול באשפוז. באשר לבלוטות שהודגמו - מדובר בקשריות לימפה מוגדלות. הגדלה של קשריות לימפה אכן עשויה להעיד על פיזור גרורתי של מחלה ממאירה, אולם במקרה זה, סביר שמדובר בקשריות מוגדלות בתגובה לדלקת שממנה סובל אביך. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

מומחה לכירורגיה כללית

נוירומה הוא גידול שפיר שצומח מן הציפוי הסיבי של עצב היקפי, ובדרך-כלל אינו גורם לתסמינים. כאשר הוא מתפתח ממעטפת שורש העצב, הוא גורם כאב ולוחץ על חוט השדרה. שיטת הטיפול המומלצת תלויה בגודל הנוירומה. ניתן לטפל בבעיה על ידי הקרנה לאזור או על ידי הוצאת הגידול בניתוח. שתי האפשרויות כרוכות בסיכונים. בניתוח - דימום, פגיעה בעצב וזיהום. בהקרנה - תופעות הלוואי של ההקרנה. באופן כללי, רצוי לנתח אם מדובר בגידול יחסית גדול, וההקרנה עדיפה כאשר מדובר בנוירומה קטנה. לצערי, לא ידוע לי גודל הגידול אצלך, ולכן לא אוכל לייעץ לכאן או לכאן. נסה לקבל הסבר מהמנתחים מדוע עדיפה שיטה זו או אחרת, וזה יעזור לך להחליט. בהצלחה! ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

סרקואידוזיס היא מחלה הגורמת להיווצרות מוקדי דלקת הנקראים גרנולומות באתרים שונים בגוף, אולם בראש ובראשונה בריאות. הגדלת קשריות הלימפה, כמו גם הסתיידות שלהן, הן חלק מתהליך היווצרות הגרנולומה, ולפיכך אינן מעידות על החמרה במחלה. ככלל, הטיפול במחלה זו ניתן רק במקרים שבהם מופיעים תסמינים חמורים, הפרעות בתפקוד מערכות הגוף או הפרעות משמעותיות בבדיקות מעבדה שונות. לסיכום, אין בממצאי הצילום ממצאים המעידים על החמרה במחלה. תוכל לקרוא עוד על המחלה כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_090108_5.asp

התרופה אלטרוקסין שייכת לקטגוריה A בהריון, כלומר השימוש בה בטוח ואין חשש ליטול אותה בזמן הריון. חשוב להדגיש שחשוב מאוד לשמור על איזון תפקודי בלוטת התריס גם ובעיקר בזמן הריון. ייתכן שיהיה צורך בהתאמת המינון לתקופת ההריון, ועל כן עלייך להיוועץ עם האנדוקרינולוג/ית המטפל. לגבי ויטמין D, כל עוד לא עוברים את הקצובה היומית המומלצת בהריון 400IU, שוב מדובר בקטגוריה A. אם עוברים את הקצובה היומית המומלצת, ויטמין D מסווג כבר בקטגוריה D, כלומר יכול לגרום נזק לעובר. אני ממליצה לבדוק שוב את רמת הוויטמין בגופך, ולפי התוצאות לשקול אם יש צורך להמשיך ליטול את התוסף. MSM, מתילסופונילמתאן, הוא חומר על בסיס גופרית שהוכח כיעיל בשיכוך כאבים ודלקות מפרקים. לגבי השימוש בו בזמן הריון כדאי לפנות למרכז הטרטולוגי בטלפון 02-6243663. שיהיה בהצלחה! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

הכאבים שאתה מתאר אינם נשמעים ככאבים שמקורם בלב, במיוחד אם אתה יודע לספר שלפני שנתיים היו תסמינים דומים ועברת בירור שהיה תקין. יכולים להיות מקורות גופניים אחרים לכאב כפי שאתה מתאר: שרירים, עצבים, מערכת העיכול העליונה, חיכוך של הקרומים העוטפים את הריאות. אני מתארת לעצמי שהכאב גורם לך אי-נוחות רבה, אך סביר שהוא לא סימן לדבר מה שמהווה סיכון עבורך, אז אל תתייאש. אם הדבר כל כך מפריע לך, כדאי ללכת לרופא המטפל על מנת להיבדק באופן מלא ומסודר. הוא/היא ידעו לאילו בדיקות נוספות יש להפנות אותך, אם בכלל, בהתאם לתיאור התסמינים שלך ובדיקתך הגופנית. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד

לאחר ניתוחי כריתת בלוטת התריס המצריכים טיפול ביוד רדיואקטיבי משלים, יש צורך בהקפדה על כללי זהירות סביבתיים, שכן לטיפול הרדיואקטיבי סיכון בפיזור קרינה סביבתי. לפיכך, המטופלים לרוב מבודדים במשך ולאחר הטיפול ל2-3 ימים, מכל מגע עם אחרים. כמו כן יש להקפיד במיוחד שלא לבוא במגע עם נשים הרות, ילדים או תינוקות מספר ימים לאחר הטיפול. בנוסף רצוי לשמור על כללי היגיינה מחמירים למשך כ-4-6 ימים לאחר הטיפול: שטיפת ידיים יסודית, שימוש בסכו"ם וכלי מטבח נפרדים מבני הבית, מגבות וסדינים נפרדים.

לכאבי רגליים יכולות להיות סיבות רבות, כגון כיווצי שרירים, דלקות גידים, בעיות באספקת דם לעורקים ולוורידים, זיהום של העצם, תרופות, גידולים, ובעיות עצביות. עם זאת, בדבריך ציינת כי הקושי הוא הייחוד בתחילת ההליכה, ושיש לך נטייה למעידה ויש כאבים. אני חושבת שהתיאור שלך יכול להתאים לבעייה רפואית שנקראת spinal stenosis, היצרות תעלת השדרה, המתרחשת מסיבות שונות, כגון אוסטאוארתריטיס (ניוון מפרקי, השכיח מאוד בגיל המבוגר), פריצות דיסק, ולעתים נדירות יותר - גידולים. בדרך כלל מדובר על תהליך ניווני שהוא פונקציה של גיל. כאשר ההיצרות הזו מערבת את עמוד השדרה המותני, היא גורמת לחולשה, לכאבי רגליים ולעיתים לכאבי גב תחתון. הכאבים מחמירים בהליכה, במיוחד בהליכה בירידות ומוקלים בישיבה או בהליכה ברכינה קדימה. למצב זה יכולים להיות תסמינים גם במערכת העיכול והשתן. שיטת האבחון הטובה ביותר לעניין זה, היא MRI, אך אם לא ניתן להשיג בדיקה כזאת, גם CT יכול לסייע. יש טיפולים שמרניים (פיזיותרפיה, הזרקות סטרואידים) ולא שמרניים (ניתוח). אפשרות חשובה אחרת, שיכולה לגרום לקושי בתחילת ההליכה ולנטיות למעידה היא מחלת הפרקינסון, הכוללת קושי בתחילת ההליכה עם הליכה ברכינה קדימה וצעדים קטנים, אך מחלה זו כוללת עוד מגוון רחב של תסמינים כמו רעד, קשיחות שרירים ושינויים מנטליים, ולדעתי כאב לא שכיח במקרה כזה. ישנו פרקינסוניזם משני (שנגרם על ידי גורמים שונים) הנגרם על ידי תרופות מסוימות, זיהומים, מחלות בכלי דם וגורמים אחרים. עצתי לך היא לפנות הן לאורתופד והן לנוירולוג, אשר אולי יסייעו לך לשפוך אור על תלונותיך, בכיוונים אלה או אחרים. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד

לעתים, לאחר תשאול רפואי ובדיקה גופנית, הרופא יבקש לבצע צילומי רנטגן וצילומים נוספים, על מנת לבדוק האם קיימת פריצת דיסק.