התפתחות המשחק (Play Development)

מבוגרים רבים רואים את המשחק כפעילות פנאי חסרת מטרה, או כפי שהגדיר זאת אריקסון: "חופשה מהמציאות". לעומת זאת, וויניקוט, שהיה פסיכואנליטיקאי, התייחס למשחק כאל עבודתו של הילד, משימה שהוא לוקח ברצינות רבה משום חשיבותה להתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית. לפיו, התפתחות המשחק היא חלק מהתפתחות הילד והאינטראקציה שלו עם העולם, והיכולת לשחק קשורה ליצירתיות, ספונטאניות והנאה אצל ילדים ומבוגרים כאחד. למעשה,על פי וויניקוט, אחד המדדים לבריאותו הנפשית של הילד היא יכולתו לשחק.

הגיל הרך (שנה עד שנתיים)

כבר בגיל שנה עסוק הילד במשחקי "קוקו", "תן-קח" ו"אין-יש". מאוחר יותר הוא יכול להתבונן בספר ולהצביע על תמונות של עצמים, עד שבסביבות גיל 15 חודשים הילד לומד להצביע על חפצים שהוא רוצה. על פי פיאז'ה, שהיה פסיכולוג התפתחותי, התפתחות זו קשורה להתפתחות היכולת הקוגניטיבית לייצוג סמלי של אובייקטים ואירועים, אשר מתרחשת במהלך השנה השנייה לחיים. בעזרת יכולת זו מתפתחות יכולות המשחק של הפעוט, ומתחילים להופיע משחקי העמדת הפנים. כך, למשל, נראה פעוט בן שנה וחודשיים, המסוגל להעמיד פנים שהוא שותה מתוך ספל ריק, או לשחק "כאילו" הוא הולך לישון. עם הזמן יכוונו הפעולות הסמליות גם כלפי אחרים, והפעוט יעמיד פנים שהוא מאכיל את אבא, או משכיב את הדובי לישון. ככול שמתפתח הייצוג הסמלי כך יכול הפעוט להשתמש פחות ופחות בחפצים ממשיים על מנת לסמל דברים במשחק, והוא מסוגל להעמיד פנים ע"י חיקוי אובייקטים באמצעות בובות, חיות צעצוע, מכוניות צעצוע וכדומה. לקראת גיל שנתיים מופיע גם השימוש בתחליפי אובייקטים, כך למשל התינוק ישתמש בכרית כאילו הייתה תינוק, ובכיסא כאילו היה סוס.

להקשר החברתי השפעה רבה על היכולת לשחק משחקי העמדת פנים. כך, במשחק עם שותף מבוגר מהם יפגינו הפעוטות יכולות מתקדמות יותר מאשר כשישחקו לבד או עם בני גילם. כבר בגיל שנתיים ישנם ילדים המסוגלים למשחקים סימבוליים מורכבים, משחקי תפקידים כדוגמת - תלמיד ומורה, אם ותינוק, רופא וחולה, במיוחד כאשר הם משחקים עם דמות קרובה ובוגרת (כמו אח או אחות גדולים). עם בני גילם ניכרות בגיל הרך התנהגויות משלימות והתנהגויות חיקוי, שמתפתחות בהדרגה למשחק הדדי: פעוט אחד עושה דבר מה, השני חוזר על הפעולה, ושניהם נהנים מפעילות הגומלין. האינטראקציה בגיל זה כבר מספיק מורכבת ומפותחת רגשית כדי לאפשר לבני שנתיים להבחין בין שותפים שונים למשחק, ולהעדיף שותפים מסוימים על פני אחרים. עדיין, רוב פעולות הגומלין בין שני פעוטות יהיו מרוכזות בחפצים (כדוגמת משחק בקוביות), גם אם כל אחד מהם ממוקד בחפץ בצורה שונה (למשל פעוט אחד בונה מגדל, והשני בונה גדר, שאין לה כול קשר למגדל).

גיל הגן (שלוש עד שש)

בגיל הגן המשחק הוא ממלכתו של הילד, ולמעשה את רוב זמנו מבלה הילד במשחק כאשר אינו אוכל או ישן. בגיל שלוש הילדים כבר מסוגלים למשחק מתואם יותר, ומסוגלים למשחקי דמיון משותפים. בתקופה זו מתחילים לראות נושאים משותפים במשחקם של שני ילדים בני אותו הגיל, והם מפתחים את המושג "חבר". ילדים בגיל זה מבחינים בין חברים ובין שותפים אחרים למשחק, ומראים יותר רגשות חיוביים כלפי החברים. התפתחות היכולת לשחק, יחד עם ההתפתחות הרגשית והשפתית, מהוות יסוד ליחסי חברות בגיל הגן. בהדרגה נרכשת ההבנה שגם לילדים אחרים יש רצונות, כוונות וזכויות שעשויים להיות שונים משל הילד עצמו הילד מגלה עניין אמיתי בילדים אחרים, ולומד לשחק ביחד איתם, ולא לצידם כבעבר.

בגיל הגן מופיעים יותר ויותר משחקי דמיון ותפקידים (role play), בעזרתם ילדים יוצרים לעצמם עולמות חדשים, ומתנסים במצבים חברתיים שונים. עבור הילד בגיל הגן המשחק הינו "מעבדה" בה הוא לומד ומתרגל מיומנויות חדשות, לומד להתגבר על דברים מפחידים וכואבים, ולבטא רגשות ודחפים בצורה מווסתת. ילד המפחד מרופא, לדוגמא, יכול לגלם במשחק את דמות הרופא, וכך לחוש כוח ושליטה, וילד המאופיין ברמה גבוהה של תוקפנות יכול לפרוק אותה בדמותו של אריה אימתני. ילדים לומדים במהירות להבחין בין חוקי המשחק לחוקי המציאות, הם נהנים מהגמישות המתאפשרת במשחק ומרשים לעצמם דברים שלא יעשו במציאות ("אני הורג את כל הרעים שמעצבנים אותי").

גיל בית הספר

החל מגיל 6-7 היחסים עם בני קבוצת השווים בשלים ומורכבים יותר. בגיל זה החברות דורשת השקעה גדולה של העצמי, ומתפתחות דעות וציפיות לגבי חברות. ילדים בגיל זה מסוגלים לראות את האחר בצורה מורכבת יותר, מסוגלים לתקשורת מפותחת יותר ולהדדיות רבה יותר. המשחקים האופייניים לגיל זה הינם משחקי חוקים מובנים ומאורגנים, ומשחקים קבוצתיים ותחרותיים. למשחקים אלו יש חוקים שעל המשתתפים לדעת ולהסכים להם (למשל: משחקי כדור כמו מחניים או כדורסל, משחקי קופסה כמו דמקה או טאקי).

משחקים טיפוסיים למין

מחקרים מראים כי כבר בגיל שנתיים ניכרת העדפה לצעצועים מסוימים הקשורים למין, כך, בנים לומדים בד"כ לשחק במכוניות ובנות בבובות וצעצועים רכים. העדפות אלה בגיל אינן מוחלטות, אינן נצפות אצל כל הפעוטות, וכנראה נרכשות ע"י חיקוי וחיזוק. בגיל שנתיים הילד עדיין בעל הבנה מוגבלת מאוד של התנהגויות טיפוסיות למין, אולם בגיל 3-4 ילדים מראים הבנה רבה יותר לנושא. כך, ניתן לראות כי בנים משחקים יותר מהבנות ב"משחקי השתוללות", ובנות לרוב מתעניינות יותר בטיפוח. כמו כן, בנות מעדיפות לשחק עם ילד אחד בכול פעם, ואילו בנים מעדיפים משחקים קבוצתיים. למרות זאת, גם כאן להתנהגות ההורים תפקיד חשוב ברכישת התנהגות טיפוסית למין ובהתפתחות המשחק. שכן, רוב ההורים רוכשים לילדיהם צעצועים טיפוסיים למינם ובגדים טיפוסיים, וע"י תגובות חיזוק ומשוב מחזקים התנהגויות שונות אצל בנים ובנות.