פסוריאזיס

פסוריאזיס נגרמת כתוצאה מסיבה הקשורה במערכת החיסונית, וליתר דיוק בסוג מסוים של תאי דם לבנים, המכונים לימפוציט מסוג T. באופן נורמלי, לימפוציטים מסוג T נעים בגוף במטרה למצוא חומרים זרים, כמו נגיפים וחיידקים ולהילחם בהם. אצל חולי פסוריאזיס לימפוציטים מסוג T תוקפים בטעות תאי עור בריאים.

לימפוציט מסוג T שפעילים יתר על המידה, מעוררים תגובות אחרות של המערכת החיסונית, כמו התרחבות של כלי דם בעור סביב הרבדים ועליה בכמות של תאי דם אחרים, שמסוגלים לחדור אל האפידרמיס (השכבה החיצונית הדקה של העור).

כתוצאה משינויים אלו הגוף מייצר יותר תאי עור בריאים, יותר לימפוציטים מסוג T ויותר תאי דם לבנים אחרים. כתוצאה מכך תאי עור חדשים מגיעים אל השכבה החיצונית ביותר של העור בקצב מהיר מידי – תוך מספר ימים, במקום תוך מספר שבועות. תאי עור מתים ותאי דם לבנים אינם מסוגלים לנשור כל כך מהר, ולכן הם מצטברים בצורת רבדים של קשקשים עבים על גבי העור. תהליך זה על פי רב ייעצר רק כתוצאה מטיפול.

לא ברור מה בדיוק גורם לשיבוש בפעילות של לימפוציטים מסוג T אצל חולי פסוריאזיס, החוקרים חושבים שהן גורמים גנטיים והן גורמים סביבתיים משחקים תפקיד.

גורמים המעוררים פסוריאזיס

גורמים שעלולים לעורר פסוריאזיס כוללים:

• זיהומים, כמו סטרפטוקוקוס בגרון, או פטרת הפה .

• פציעה בעור, כגון חתך, שריטה, עקיצה של חרק, או כווית שמש חמורה.

• מתח.

• מזג אויר קר.

• עישון.

• צריכה מופרזת של אלכוהול.

• תרופות מסוימות, ביניהן: ליתיום כתרופת מרשם למאניה דיפרסיה, תרופות לטיפול ביתר לחץ דם דוגמת חוסמי בתא, תרופות אנטימלאריות ויודיד.

מחלת פסוריאזיס יכולה לתקוף כל אדם, אולם אנשים המשתייכים לאחת הקבוצות הבאות נמצאים בסיכון גבוה יותר:

• אנשים בעלי היסטוריה משפחתית של המחלה.

• אנשים שנמצאים במתח.

• אנשים שסובלים מהשמנת יתר.

• מעשנים (פסוריאזיס פוסטולרית).

הרופא מסוגל לקבוע אבחנה של פסוריאזיס בדרך כלל בעקבות שיחה על הסימנים והתסמינים ובדיקה של העור. אולם לעתים יש צורך בלקיחת דגימה של העור (ביופסיה) ובחינתה תחת מיקרוסקופ, זאת על מנת לקבוע את הסוג המדויק של המחלה ולשלול הפרעות אחרות. ביופסיה נלקחת מהעור בדרך כלל במרפאתו של הרופא, תחת הרדמה מקומית.

הפרעות אחרות שמזכירות פסוריאזיס:
 

• סבוראיק דרמטיטיס (סבוראה). 

• ילפת שטוחה. 

• פטרת הגוף.

• חשפת ורודה (פיטריאזיס רוזאה).

פסוריאזיס עלולה לגרום לסיבוכים שונים, תלוי במיקומה בגוף ובמידת ההתפשטות שלה. 

הסיבוכים כוללים בין היתר:

• עור מעובה וזיהומים בעור, שנגרמים כתוצאה מגירוד בניסיון להקל על תחושת העקצוץ.

• חוסר איזון של הנוזלים וחוסר איזון אלקטרוליטי במקרים חמורים של פסוריאזיס פוסטולרית.

• הערכה עצמית נמוכה.

• דיכאון.

• מתח.

• חרדה.

• בידוד חברתי.

בנוסף, דלקת מפרקים פסוריאטית יכולה לגרום לתשישות ולכאב ולהקשות על ביצוע פעולות שגרתיות. למרות השימוש בתרופות, תתכן גם שחיקה של המפרקים.

מחקרים עדכניים מהשנים האחרונות, מראים קשר בין פסוריאזיס למרכיביהסינדרום המטבולי, בעיקר סוכרת ויתר לחץ דם כמו גם בין פסוריאזיס ומחלת לב.

מטרות הטיפול במחלת פסוריאזיס:

• לעצור את התהליך שגורם ליצור מוגבר של תאי עור, כתוצאה מכך יפחתו גם הדלקת והיווצרות הרבדים.

• להסיר את הקשקשים ולגרום לכך שהעור יהיה חלק.

ניתן לחלק את הטיפולים השונים בפסוריאזיס לשלוש קבוצות: טיפולים מקומיים, טיפול באור וטיפול באמצעות תרופות הניטלות דרך הפה.

טיפולים מקומיים

לשימוש עצמי, קרמים ומשחות למריחה על העור, מסוגלים לטפל ביעילות במקרים קלים עד בינוניים של פסוריאזיס. 

במקרים חמורים יותר של המחלה, משלבים קרמים עם תרופות שניטלות דרך הפה, או עם טיפול באור. 

תכשירים לטיפול מקומי בפסוריאזיס כוללים:

• קורטיקוסטרואידים לטיפול מקומי.

• אנלוגים של ויטמין D.

• אנתראלין.

• רטינואידים לטיפול מקומי.

• מעכבי קלצינוירין

• חומצה סליצילית.

• עטרן פחם (זפת פחם).

• קרם לחות.

טיפול באור (פוטותרפיה)

כפי שמרמז השם, טיפול מסוג זה עושה שימוש באור אולטרא סגול, טבעי או מלאכותי. הדרך הפשוטה והקלה ביותר לטיפול בפוטותרפיה היא באמצעות חשיפת העור, במידה מבוקרת, לאור השמש הטבעי. 

שיטות אחרות לטיפול בפוטותרפיה כוללות שימוש באור אולטרא סגול A מלאכותי (UVA), או באור אולטרא סגול B (UVB) קל, כטיפול יחיד, או בשילוב עם טיפול תרופתי.

• אור השמש.

• פוטותרפיה UVB.

• טיפול UVB בטווח תדרים צר.

• פוטוכימותרפיה, או פסורלן ואור אולטרא סגול A (PUVA).

• לייזר אקסיימר.

• טיפול אור משולב.

תרופות הניטלות דרך הפה

במקרים קשים של פסוריאזיס, או במקרים בהם טיפולים מסוגים אחרים אינם מועילים, הרופא עשוי לרשום תרופות הניטלות דרך הפה, או באמצעות זריקה. 

• רטינואידים.

• מטוטרקסאט.

• ציקלוספורין.

• תרופות המשפיעות על תפקוד המערכת החיסונית (ביולגיות).

שיקולים בבחירת הטיפול

הרופאים אמנם בוחרים בסוג הטיפול בהתאם לסוג של פסוריאזיס, לחומרת המחלה ולאזורים בעור שנפגעו, אך על פי הגישה המסורתית מתחילים את הטיפול בטיפול מהסוג הקל ביותר – קרמים לשימוש מקומי וטיפול באור אולטרא סגול (פוטותרפיה) – רק לאחר מכן מתקדמים לטיפול חריף יותר, במידה ויש צורך. 

המטרה היא למצוא את הדרך שתהיה היעילה ביותר להאטת תהליך תחלופת התאים, תוך הסתכנות בתופעות לוואי מעטות ככל שניתן.

קיימות אפשרויות רבות לטיפול בפסוריאזיס, אך לעתים מציאה של טיפול יעיל היא אתגר של ממש. המחלה היא בלתי צפויה, נעה במעגלים של שיפור והחמרה, באופן אקראי. גם השפעת הטיפול לא תמיד ניתנת לחיזוי, טיפול שמועיל לחולה אחד יכול שלא להועיל לחולה אחר. בחלוף הזמן העור מפתח עמידות לטיפולים רבים, ולטיפולים החזקים ביותר עלולות להיות תופעות לוואי חמורות מאד.

מומלץ להתייעץ עם רופא עור לגבי דרכי הטיפול הקיימות, במיוחד במקרים בהם לא חל שיפור לאחר שימוש בטיפול מסוים, או במקרים בהם מופיעות תופעות לוואי לא נעימות. הרופא יכול להתאים את תוכנית הטיפול, או לשנות את הגישה, על מנת להבטיח שההתמודדות עם התסמינים תעשה באופן הטוב ביותר.

מה אסור לאכול לחולי פסוריאזיס

מחקרים מראים כי מזונות מסוימים עלולים לעורר תגובה דלקתית, בעיקר מזונות מעובדים מאוד, אשר גורמים למנגנוני ההגנה של הגוף לעבוד ביתר שאת. רבים מהמזונות עתירי הקלוריות והשומן שבדרך כלל גם גורמים לעלייה במשקל מגבירים את הסיכון להשמנה, לסוכרת ולמחלות לב, הם גם דלקתיים. ישנן מספר קטגוריות של מזונות דלקתיים שעלולים להחמיר את תסמיני הפסוריאזיס:
אלכוהול - צריכה מוגברת של אלכוהול גורמת לכבד לעבוד שעות נוספות, מה שמצריך מהגוף לייצר כימיקלים לחילוףחומרים של האלכוהול. אלכוהול יכול גם לפגוע בחיידקים הטובים במעיים, מה שעלול להוביל לדלקת במעי הגס ובמעיים.

מוצרי חלב - מוצרים אלו נוטים להיות שומניים מאוד, מה שעלול להוביל לדלקת. כמו כן, חלב בקר מכיל קזאין, סוג של חלבון שחלק מהאנשים מתקשים לעכל. גם אנשים שאינם טולרנטים ללקטוז עלולים לגרות את מערכת העיכול ולהחמיר את הדלקת.
 

קיימות שיטות אלטרנטיביות רבות לטיפול נגד פסוריאזיס, כולל תזונה מיוחדת, קרמים, תוספי מזון וצמחי מרפא.

יש הטוענים ששיטות אלו יעילות לטיפול נגד פסוריאזיס, אולם רובן לא הוכחו כמועילות.

קיימות מספר שיטות טיפול אלטרנטיביות שנחשבות בטוחות, ועשויות לסייע בהפחתת סימנים ותסמינים כמו הגרד והקשקשים.

• אלווורה.

• קרם קפסאיצין.

• שמן דגים.