פסיכואנליזה (psychoanalysis)

שיטת טיפול בהפרעות נפשיות אותה פיתח זיגמונד פרויד שמציעה הבנה תיאורטית וחקר של האספקטים השונים בחיי נפש האדם, באמצעות חקירת שלבי ההתפתחות המוקדמים ואבחון באמצעותם. בפסיכואנליזה ניתן דגש על "הלא מודע" כמרכיב משמעותי שמשפיע על תבניות התנהגותיות, על יחסים בין-אישיים ועל הבריאות הנפשית.

מטרת הטיפול הפסיכואנליטי הינה להשיג שינויים בסיסיים במבנה האישיות שיאפשרו להסתגל בצורה תקינה לחיי היומיום. שינוי זה קורה כאשר מעבירים למודעות את התהליכים הבלתי מודעים האחראים על התסמינים הנפשיים השונים. הכלים הידועים ביותר בהם מבצעים זאת הם העברה, אסוציאציה חופשית, עיבוד, פירוש של חלומות ושל תכנים שונים העולים במשך הטיפול.

הגישה הפסיכואנליטית - רקע ורציונל

בסוף המאה ה-19, כאשר עבד כנוירולוג, התחיל פרויד להבחין בקשר שבין פעילות הנפש להיווצרות סימפטומים גופניים. פרויד טיפל במספר מקרים של היסטריה והגיע למסקנה שמקור ההיסטריה הוא רגשות וזיכרונות מאיימים שעברו הדחקה ברם המשיכו להפעיל לחץ על הנפש אשר בא לידי ביטוי בסימפטומים פיזיולוגיים. כשהחל בעבודתו השתמש פרויד בהיפנוזה במטרה לשחזר את החוויות והרגשות שהודחקו, אולם בהמשך עבודתו שם לב כי רוב החומר המודחק נשכח שוב לאחר שהמטופלת התעוררה מההיפנוזה. פרויד הניח כי הגורם המרפא המרכזי הוא העברה של החומר המודחק למודע, וזיהה את הצורך בטכניקה שתיתן למטופלת יכולת לחוות ולזכור את החומר המודחק ולא רק לשמוע עליו מפי המהפנט. תובנה זו הייתה לבסיס רעיונותיו הקליניים של פרויד, שהתרחבו ועברו שינויים רבים לאורך שנות עבודתו.

התובנה של פרויד בנוגע ליחסי הגומלין בין הגוף לנפש הובילה אותו לנסח את המודל הדינמי, שמתייחס לאופן בו נפש האדם מונעת. פרויד הניח כי ממש כשם שהגוף מונע ע"י אנרגיה פיסית, כך מונעת הנפש ע"י אנרגיה פסיכית (נפשית). האנרגיה שמצויה באיד באה לידי ביטוי באינסטינקטים ודחפים בסיסיים (מין, תוקפנות) ופעולותיו של האדם הן איזון בין עיכוב של הדחפים לביטוי שלהם.

פרויד הניח כי ע"פ חוק שימור האנרגיה, האנרגיה הנפשית אינה נעלמת לעולם אלא נעה בין מבני הנפש השונים: המודע, הלא מודע והתת מודע. אותה החלוקה לאזורי הנפש הפכה למודל הטופוגרפי. אותו מודל מניח כי חוויות ורגשות יכולים להימצא בדרגות שונות של מודעות, כאשר הן חומרים מודעים והן חומרים בלתי מודעים ומודחקים משפיעים על ההתנהגות. בהמשך הרגיש פרויד כי מודל זה אינו מדויק מספיק והמירו במודל הסטרוקטורלי (מבני) בו חילק את הנפש לשלושה מבנים - איד, אגו וסופר אגו - אשר ממלאים תפקידים שונים בהנעת האישיות וההתנהגות.

פרט לעיסוקו במבנה הנפש, הדגיש פרויד את האופן בו מתפתחת ומתעצבת האישיות. פרויד מצא כי לאירועי העבר השפעה רבה על ההווה והניח כי מרבית הקשיים הנפשיים נוצרים מחסכים או קיבעונות בשלבי התפתחות מוקדמים בילדות. פרויד גיבש תיאוריה אודות ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית שמתארת את ההתפתחות בשנים המוקדמות ואת הבעיות הרגשיות שעלולות להיווצר בעקבות מעבר בעייתי בין שלבי ההתפתחות הנורמטיביים השונים.

למרות השינויים שהתרחשו ברעיונותיו של פרויד בנוגע לאופן שבו בנויה הנפש, ניתן להבחין במספר הנחות יסוד שניצבות בבסיס התיאוריה הפסיכואנליטית:

• ישנו קשר בין גוף לנפש, ומתקיימים בין השניים יחסי גומלין: הנפש מווסתת דחפים גופניים וקשיים נפשיים באים לפעמים לידי ביטוי בסימפטומים פיזיים.
• דטרמיניזם פסיכי: לכל התנהגות ורגש קיימת משמעות ואפשר להסביר אותה דרך תהליכים נפשיים (פליטת פה אינה טעות תמימה כי אם ביטוי למשאלה, דחף או רגש בלתי מודעים).
• השאיפה של הנפש היא לויסות ויציבות והיא מנסה לאזן בין דרישותיהם השונות של מבני הנפש השונים (איד, אגו וסופר אגו) לבין דרישות הסביבה.
• לאירועים שקרו למטופל בעבר יש השפעה רבה על פעולותיו ואישיותי בהווה.

על העקרונות הללו התבסס פרויד כאשר פיתח תיאוריה כוללת אשר נגעה לתחומים רבים - החל מנפש הפרט וכלה בתהליכים תרבותיים - והייתה בעלת השפעה גדולה מאוד. למרות שפרויד עצמו שינה את התיאוריה שלו פעמים רבות, רבים מתלמידיו נתקלו בהתנגדותו הנחרצת כאשר הציעו פיתוחים "מרחיקי לכת מדי" לרעיונותיו של פרויד. הרעיונות של חלק מתלמידיו של פרויד (יונג, אדלר) התרחקו מהתיאוריה שלו עד כי לא נחשבו עוד לחלק ממנה. בניגוד להם, תאורטיקנים אחרים פיתחו מספר אסכולות פסיכואנליטיות שהתבססו על רעיונותיו של פרויד אך מהוות פיתוח והרחבה חשובים שלהם: אנה פרויד, לדוגמה, עמדה בראש פסיכולוגיית האגו שהתבססה על מודל הנפש הסטרוקטורלי שיצר פרויד, אולם היא הדגישה דווקא את תפקודי האגו. זאת ועוד, החל משנות ה-20 של המאה ה-20 התפתחו קבוצות פסיכואנליטיות ששמו דגש על חשיבות היחסים הבין אישיים להתפתחות האישיות, וייסדו את זרם הפסיכולוגיה הבין אישית וגישת יחסי האובייקט. לאחר מכן יוסדה פסיכולוגיית העצמי שהדגישה את חשיבות הצמיחה וההתפתחות האישית של האדם, וכן הכירה בהשפעה המכרעת של החברה בה חי האדם.

מהו טיפול פסיכואנליטי?

כאמור, פיתוחים תיאורטיים וטיפוליים רבים חלו בפסיכואנליזה מאז פרויד ייסד אותה. עם זאת, עדיין מספר הנחות יסוד שקשורות למבנה הנפשי נותרו רלוונטיות לאורך השנים.

במהותה, הפסיכואנליזה בנפש של האדם עוסקת ומניחה כי ישנם מנגנונים ומבנים נפשיים זהים בבסיס הנפש ה"חולה" וה"בריאה". כל אחד נמצא תחת לחצים וקונפליקטים פנימיים בין מבני הנפש השונים ואישיותו הייחודית של כל אדם מובילה להתמודדות שונה עם קונפליקטים אלו. קיים קשר הדוק בין נפש האדם לגופו, והשניים משפיעים זה על זה (לדוגמה, מתח נפשי עלול לבוא לידי ביטוי בסימפטום גופני של כאבי ראש כרוניים). בנוסף על כך, מניחה הפסיכואנליזה כי ישנו "דטרמיניזם פסיכי (נפשי)": ישנה סיבה גלויה או בלתי מודעת לכל התנהגות ורגש אנושיים, כך שאין התנהגות אנושית מקרית. פתיחת חלון בזמן ארוחה משפחתית, לדוגמה, עשויה להביע את תחושת המחנק והלחץ ממנה סובל נער מתבגר מצד הוריו.

כמו כל טיפול פסיכותרפי, גם מטרתה של הפסיכואנליזה היא להקל על סבלו של המטופל. עפ"י הנחות היסוד שלה, גישה זו אינה רואה בסימפטומים שמפריעים למטופל (חרדה, התנהגות אובססיבית וכד') כסיבה לסבל, אלא ביטויים של מקור הסבל האמיתי. מקור זה איננו מודע ועל כן הטיפול מתמקד בניסיון לחשוף תכנים בלתי מודעים שעומדים בבסיס המצוקה. היחסים בין המטפל למטופל חשובים מאוד להבנת עולמו של המטופל, וניתן דגש רב לרגשות שמפתח המטופל כלפי המטפל.

הטכניקה הטיפולית

עם השנים התפתחו זרמים פסיכואנליטיים שונים, והתמורות החברתיות והתרבותיות שהתרחשו מאז ימיו של פרויד, הובילו לפיתוח טכניקות אנליטיות טיפוליות שונות. הפסיכואנליזה הפרוידיאנית הקלאסית כוונה בעיקר להעלאת תכנים בלתי מודעים למודעות המטופל, והטכניקות הטיפוליות הותאמו ליעד זה.

הטיפול הפסיכואנליטי הקלאסי הינו טיפול אינטנסיבי אשר נמשך מספר שנים וכולל בין שלושה לשישה מפגשים שבועיים. במסגרת הטיפול המטופל שוכב על ספה, בכדי להובילו למצב העירות הקרוב ביותר לשינה, במהלכה ההגנות הנפשיות מתערערות והחומרים הבלתי מודעים הופכים לנגישים הרבה יותר. המטפל יושב מאחורי ראשו של המטופל ולא מופיע בשדה ראייתו. המטפל נוקט עמדה אובייקטיבית, מרוחקת ודיסקרטית במטרה לאפשר קיום של העברה, שבאה לידי ביטוי בהשלכות שמשליך המטופל על המטפל. מתוך אותן השלכות ניתן ללמוד על עולמו הרגשי ועל דמויות חשובות בחייו של המטופל. לדוגמה, כאשר מטופל חווה את מטפלו הניטרלי כביקורתי מאוד, אפשר להעריך כי דמויות חשובות בחייו נטו לעודף ביקורתיות. יתר על כן, המטפל עושה שימוש בטכניקות שמטרתן לחשוף את עולמו הרגשי של המטופל מתוך כוונה לזהות את המרכיבים הלא מודעים שניצבים בבסיסו: עבור פרויד, פירוש חלומות היה "דרך המלך אל הלא מודע". נוסף על כך, פרויד פיתח את השימוש באסוציאציות חופשיות, טכניקה שבה המטופל מתבקש לומר כל דבר העולה בדעתו, על ידי כך המטפל יכול להציע פירוש למגוון המשמעויות החבויות שבבסיס הזרם האסוציאטיבי.

כאמור, תמורות רבות התרחשו בטכניקת הטיפולית הקלאסית מאז פיתח אותה פרויד: טיפולים פסיכואנליטיים שהגיעו בשלב מאוחר יותר שמו פחות דגש על זיהוי הדחפים והמשאלות האסורות אשר מהווים את בסיס התנהגותו ונפשו של המטופל, והתמקדו בהיבטים "מציאותיים" וגלויים יותר של חיי המטופל. מטפלים אלו נותנים דגש לחשיבות הקשר בין המטפל למטופל ונוקטים עמדה פחות מרוחקת וניטרלית. בהתאם לכך, גם המסגרת האנליטית "התרככה" וטיפולים אנליטיים רבים נעשים בישיבה (ולא בשכיבה על ספה) ובתדירות נמוכה יותר.

למי מיועד טיפול פסיכואנליטי?

טיפול פסיכואנליטי נותן אפשרות לבחינה עצמית מעמיקה, אך רק לאחר תקופה ממושכת הוא מביא להקלה בסימפטומים ובחוויית המצוקה. לכן, פסיכואנליזה נועדה לאנשים שרוצים לחקור באופן מעמיק ואינטנסיבי את נפשם ואינם סובלים- או סובלים ומוכנים להמשיך לשאת בכך- סימפטומים שגורמים לפגיעה תפקודית משמעותית. בנוסף על כך, הטיפול האנליטי הוכח כיעיל במיוחד לאנשים בעלי אינטליגנציה ממוצעת לפחות ובעלי יכולות חשיבה והסמלה מפותחות במיוחד.