דלקת בלוטת התריס

תשובה: דלקת תת-חריפה בבלוטת התריס גורמת לפגיעה ברקמת הבלוטה, ומתאפיינת בכמה שלבים קליניים התואמים את המתרחש בבלוטה. בשלב ראשון, בשל הפגיעה הדלקתית, מתרחש שחרור בלתי מבוקר של הורמוני הבלוטה אשר מאוחסנים בה. זהו השלב שמקביל קלינית ומעבדתית לפעילות היתר של הבלוטה, ובו מופיעות הבעיות שאת מתארת, כולל הזעת יתר. שלב זה בדרך כלל אורך 8-6 שבועות. הוא בהכרח מוגבל בזמן, מכיוון שהמאגרים של ההורמונים מידלדלים בגלל השחרור הלא מבוקר. בשלב זה מתחילה תת-הפעילות הקלינית והמעבדתית, ולעיתים היא סימפטומטית (עייפות, עלייה במשקל, אי-סבילות לקור, דופק איטי ועוד), ולעיתים לא. שלב זה נמשך בדרך כלל 4-2 חודשים, ולאחר תקופה זו הבלוטה בדרך כלל מתאוששת מהדלקת וחוזרת לתפקוד רגיל. מבחינה מעבדתית, בשלב פעילות היתר רואים רמה גבוהה שלהורמוני בלוטת התריס (T3 ו- T4) ורמת TSH נמוכה. זהו מצב הפוך ממה שקורה בשלב תת-הפעילות וההתנרמלות ההדרגתית בחזרה לפעילות הרגילה. אופייניים למחלה זו שקיעת דם מוחשת (בדיקת דם שבודקת באופן לא ספציפי קיום של מצבים שונים, בעיקר דלקתיים), וכן מציאות של נוגדנים למרכיבים שונים של הבלוטה. אך יש לציין שנוגדנים ניתן למצוא גם במחלות אחרות של בלוטת התריס שאינן דלקת תת-חריפה, כמו מחלת השימוטו ומחלת גרייב. הבדיקה שמאפשרת להבדיל בין דלקת תת-חריפה לסיבות אפשריות אחרות של פעילות יתר של הבלוטה היא בדיקת מיפוי של בלוטת התריס עם יוד רדיואקטיבי. לא ציינת שעברת בדיקה כזו. אני לא חושבת שתשישות של כמה חודשים (יותר מחודש-חודשיים) מוסברת על ידי דלקת תת-חריפה בלבד. יתכן שיש מחלה אחרת של הבלוטה, ואולי באמת יש לזה קשר לאנמיה. אין לי מידע עליך ועל התסמינים שלך על מנת לדעת. המחלה אינה מידבקת. כפי שציינתי לעיל, התסמינים שלה מופיעים פחות או יותר בטווחי הזמן של השלבים השונים, אין הרבה מה לעשות כדי להקל אותם, פרט לטיפול סימפטומטי אנלגטי, הורדת חום, ובמקרים מסויימים של תת-פעילות עם תסמינים קשים - מתן זמני של הורמוני בלוטה תחליפיים עד להתאוששות. חשוב להיות במעקב אנדוקרינולוגי מסודר. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד