קשירת חצוצרות, עיקור חצוצרות (Tubal ligation)

Tubal ligation

מתאים לטיפול ב:

הריון מחוץ לרחם
הריון בסיכון גבוה
סרטן השחלות

המומחים מסבירים
רופאים בתחום
המלצות לקריאה
כתבות בתחום

המומחים של Infomed מסבירים:

קשירת חצוצרות, המכונה גם עיקור חצוצרות, היא הליך כירורגי למניעת היריון באופן קבוע. במהלך הניתוח החצוצרות נחתכות ונקשרות בחוט מיוחד או נחסמות באמצעות מהדק או קליפסים, וזאת כדי לקטוע את רצף המעבר של הביצית מהשחלות אל הרחם דרך החצוצרות, כמו גם לחסום את הדרך של הזרע במעלה החצוצרות אל הביצית. כך למעשה לא מתאפשר מפגש בין הזרע לביצית ונמנעת הפריה [1].

רופאה מדגימה למטופלת בעזרת מודל תלת ממדי הליך של קשירת חצוצרות
צילום: shutterstock | megaflopp

קשירת חצוצרות אינה מתאימה לכל אישה ויש להתייעץ עם גניקולוג/ית כדי לבדוק התאמה. במקרים מסוימים יומלץ על אפשרויות אחרות כגון התקן תוך רחמי (IUD)[2].

כמה עובדות על קשירת חצוצרות

הליך זה אינו משפיע על המחזור החודשי [3].
במרבית המקרים קשירת חצוצרות אינה ניתנת לשחזור, הכרוך בניתוח מורכב שלא תמיד מצליח. רק 50%-80% מהנשים יוכלו להיכנס להריון לאחר חיבור מחדש של החצוצרות [3].
ניתן לשלב קשירת חצוצרות במהלך הליכים רבים אחרים כגון לאחר לידה נרתיקית, ניתוח קיסרי, ניתוח בטן או ניתוח אחר באזור [1].
חלק מהנשים בוחרות בכריתה דו-צדדית של החצוצרות ולא בקשירת חצוצרות. הסיבה לכך היא שכריתה עשויה להפחית את הסיכון לסרטן השחלות [4].

מתי מתבצע

קשירת חצוצרות היא אחד הניתוחים הנפוצים ביותר למניעת הריון קבועה בנשים. לאחר הליך זה אין צורך להשתמש באמצעי מניעה כדי לא להיכנס להיריון. לצד זאת, חשוב לזכור שקיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה (קונדום) מעלים את הסיכון למחלות מין [2].

קשירת חצוצרות עשויה להוריד את הסיכון לסרטן השחלות, בעיקר במקרים בהם החצוצרות מוסרות לחלוטין, ככל הנראה בגלל שבמקרים רבים מקור המחלה הוא בחצוצרות ולא בשחלות 2].

מקרים בהם יומלץ על קשירת חצוצרות [5]:

היריון שעלול להוות סיכון בריאותי עבור האישה.
לאישה או לבן הזוג יש הפרעה גנטית שאינם רוצה להעביר לילד/ה.

מהם אמצעי מניעה בלתי הפיכים?

אמצעי מניעה בלתי הפיכים הם כאלה שנועדו למנוע אפשרות של הריון באופן תמידי, והם כוללים: "קשירת החצוצרות" באישה וחיתוך צינור הזרע או "וזקטומיה" בגבר. אמצעי המניעה הבלתי הפיכים לא מקובלים בישראל, והם מבוצעים כאשר חייבים להבטיח מסיבות בריאותיות שהאישה לא תהרה. לדוגמה, אצל נשים שהריון עלול לסכן את חייהן בשל מחלה קשה.

"קשירת חצוצרות" היא למעשה שם היסטורי, מאחר שכיום מקובל לחסום את החצוצרות על ידי חיתוך וכריתה של קטע מהחצוצרות או השמת טבעות מיוחדות על החצוצרות. קשירת החצוצרות יעילה ביותר, אך מחייבת ניתוח שמאפשר גישה אל החצוצרות שמצויות עמוק באגן. הניתוח מבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית, על יד החדרת טלסקופ דק בעד הטבור, פעולה הקרויה לפרוסקופיה, או בעת ניתוח קיסרי. בניסיון להפוך את הפעולה לפשוטה יותר, פותחו לאחרונה שיטות המאפשרות חסימה של פתח החצוצרות מהצד שפונה לחלל הרחם. הפעולה מבוצעת תחת הנחיה של טלסקופ דק הקרוי היסטרוסקופ ומוחדר דרך צוואר הרחם. פעולה זו עדיין לא נמצאת בשימוש נרחב.

חיתוך צינור הזרע הוא ניתוח פשוט וקצר, שמבוצע תחת אילחוש מקומי. כעבור כשלושה חודשים ייעלמו תאי הזרע מהזירמה, ללא שינוי ניכר לעין בכמות או במראה הזירמה, וללא כל השפעה על התפקוד המיני.

היתרון העיקרי של השיטות הללו הוא ביעילותן הגבוהה. רק אישה אחת מתוך אלף נשים שעברו קשירת חצוצרות, או שבן זוגם עבר חיתוך של צינור הזרע, תהרה. בנוסף, מדובר בפעולה חד-פעמית שמשחררת את בני הזוג מהצורך לחשוש מהריון לא מתוכנן ומהשפעות לוואי של אמצעי מניעה בלתי הפיכים.

החיסרון של השיטות היעילות הללו הוא הסיכון הניתוחי שקשור בפעולה, ובעיקר אופיין הבלתי הפיך. עם זאת, באותם מקרים נדירים כאשר בני הזוג מתחרטים ומבקשים לשוב ולהרות, ניתן לנסות לשקם את החצוצרות או צינורות הזרע בניתוח מורכב, שמצליח רק בכמחצית המקרים. פתרון אחר הוא לבצע הפריה חוץ-גופית ולשאוב את הביציות ישירות מהשחלות או את הזרע ישירות מצינוריות הזרע והאשכים.

פרופ' מוטי גולדנברג, פרופ' דניאל זיידמן

הכנות לטיפול

[6]
במידת הצורך יש להפסיק ליטול תרופות מסוימות (כגון מדללי דם) ותוספי תזונה בימים שלפני הניתוח, וזאת לאחר אישור של הרופא/ה.
במידה והניתוח נעשה בסמוך ללידה, תחילה תתבצע הלידה (נרתיקית או בניתוח קיסרי). לאחר מכן תיערך סריקה של ההיסטוריה הרפואית, כולל בדיקה מתי המטופלת אכלה ושתתה.

בזמן הטיפול

[7]
עיקור חצוצרות הוא ניתוח שנעשה בדרך כלל בהרדמה כללית ובאמצעות לפרוסקופיה – טכניקה ניתוחית זעיר פולשנית. בשלב הראשון נעשים 1-2 חתכים זעירים סביב הטבור. לאחר מכן מצלמה קטנה בקצה צינורית דקיקה מוחדרת דרך אחד החתכים, והיא משדרת תמונה למוניטור כדי שהמנתח/ת יוכלו לראות את האיברים הפנימיים.

במהלך הניתוח יונחו קליפסים על החצוצרות, או שהן יחתכו ויקשרו, או שהן יצרבו, וזאת באמצעות מכשיר ניתוחי זעיר שיוחדר דרך הלפרוסקופ או דרך חתך אחר. בסוף ההליך החתכים ייתפרו.

משך ההליך הוא כ-30 דקות.

אחרי הטיפול

[8]

אחרי הניתוח צפויים להיות מעט כאבים ובחילות במהלך 4 עד 8 השעות הראשונות. ניתן להקל באמצעות משככי כאבים.
במרבית המקרים ניתן להשתחרר הביתה כבר באותו היום.
כאבי בטן והתכווצויות צפויים להימשך כיממה עד יממה וחצי.
לא צפויים להיות שינויים בהופעת הווסת.
לאחר שבוע עד 10 ימים יש להוציא את התפרים, ולאחר כחודש וחצי מומלץ לחזור למנתח/ת לצורך בדיקת מעקב.