אטקסיה

אטקסיה נרכשת יכולה להופיע באופן פתאומי וזמני על רקע חומרים שפוגעים בתפקוד הצרבלום (אלכוהול, תרופות, הרעלות עם כספית או דבק), או על רקע מחלות מנגיפים (אנצפליטיס).

אטקסיה יכולה להתפתח באופן איטי ולהיות בלתי הפיכה למשך שבועות או חודשים, על רקע תהליכים דינמיים שמתפתחים במוח כגון גידולים שמתפתחים בהדרגה או הפרעה מטבולית כמו באלכוהוליזם.

אטקסיה תורשתית מתחילה בילדות על רקע התפתחות חלקית או ניוון מוקדם של רקמת הצרבלום (Friedrich's ataxia), ונמשכת לאורך מספר שנים.

אטקסיה יכולה להופיע גם כתוצאה מפגיעה בחלקים אחרים של מערכת העצבים המרכזית שמתקשרים במסלולים ישירים לצרבלום, כגון פגיעה בחוט השדרה (כמו בעגבת-סיפיליס, חוסר בוויטמין B12) או בגזע המוח.

בתסמונת אטקסיה המופיעה בגיל מבוגר עם מעורבות של מערכת הראייה ושל מערכות אחרות, קיימות צורות של אקטסיה המכונות הספינוצרבלרית (Spinocerebellar ataxia-SCA). מדובר במחלות אוטוזומיות שולטניות עם התפתחות איטית ועם אפשרות לטפל בתסמינים.

אטקסיה יכולה להיגרם גם מפגיעה במערכת העצבים ההיקפית (נוירופתיה) על רקע מחלות שגורמות לכך כמו חוסר ויטמינים בתזונה, סוכרת וטיפולים באמצעות חומרים רעילים (תרופות אונקולוגיות).

כאשר סובלים מאטקסיה, תחילה יש לבחון את הגורמים ההפכיכים שעשויים לגרום לה, על מנת להפסיק את הפגיעה כמה שיותר מוקדם. בין היתר יש לבצע בדיקות דימות כמו CT או MRI  של המוח, אשר עשוייות להדגים התכווצות של הצרבלום, כמו גם לזהות ממצאים אחרים כמו קריש דם וגידול שיוצרים לחץ על המוח הקטן. 

ניקור מותני מאפשר בחינה של הנוזל הסרברוספינלי, אשר עשוי לעזור במציאת הגורם לבעיה (חיידק או וירוס שמזהם את מערכת העצבים המרכזית), ובדיקות גנטיות עשויות לעזור באבחנה ובמציאת הגן אשר עשוי לגרום לאטקסיה תורשתית, אם כי לא לכל סוגי האטקסיה התורשתיים ישנה בדיקה גנטית. 

כמו כן, הרופא או הרופאה צריכים לבצע גם בדיקה גופנית ונוירולוגית, תוך בחינה של הזיכרון, יכולת הריכוז, הראיה, השמיעה, שיווי המשקל, קאורדינציה, בדיקת רפלקסים ובדיקות מעבדה.

אטקסיה מובילה לסיכון מוגבר לנפילות ולקשיים בבליעה, דבר ששם את הסובלים ממנה בסיכון לפציעות וחנק. כמו כן, קשיים בדיבור וחוסר קואורדינציה יכולים להוביל לתסכול רב ואף לדיכאון.

אין טיפול המכוון באופן ישיר לפתרון האטקסיה, אך במקרים מסויימים, טיפול בגורם הראשוני יכול להפסיק את הבעיה, כמו לדגומה במצב שבו האטקסיה נגרמת מנטילת תרופות כלשהן. במקרים בהן הבעיה נגרמת כתוצאה מאבעבועות רוח או מזיהום נגיפי אחר, הבעיה בדרך כלל חולפת מעצמה יחד עם הזיהום. 

הרופא או הרופאה עשויים להציע אמצעים להתמודדות עם התסמינים הנלווים לאטקסיה כמו דיכאון, קשיון, רעד, תשישות או סחרחורות, כמו גם להציע שימוש במכשירים אדפטיביים או טיפולים שיכולים לעזור עם הבעיה. מכשירים אדפטיביים יכולים לעזור במקרים של אטקסיה הנגרמת ממחלות כמו טרשת נפוצה או שיתוק מוחין, כאשר האטקסיה לא ניתנת לריפוי. מכשירים אלו כוללים מקלות הליכה או הליכונים, סכו"ם מותאם ואמצעי תקשורת לדיבור. כמו כן, ישנם טיפולים אשר עשויים להועיל בחלק מהמקרים, ואלו כוללים פיזיותרפיה, שעוזרת לשפר את הקואורדינציה ולהגביר את התנועתיות, ריפוי בעיסוק, וטיפול בהפרעות דיבור לשיפור הדיבור והבליעה.

אין דרך למנוע אטקיסה הנגרמת מסיבות מולדות או תורשתיות. הימנעות משתיית אלכוהול מופרזת והימנעות ממצבים של חסר בוויטמינים יכולים לסייע במניעת המחלה.