צניחת שלפוחית השתן

ציסטוצלה | Cystocele

המומחים של Infomed מסבירים:

צניחת שלפוחית השתן (ציסטוצלה) היא ביטוי לחולשה של רקמת החיבור ושל השרירים התומכים בשלפוחית השתן. במצב רגיל אצל נשים, השלפוחית מוחזקת במקומה על ידי שרירי רצפת אגן ורקמות תומכות. כאשר שרירים ורקמות אלו נמתחים ו/או נחלשים, לשלפוחית השתן יש פחות תמיכה והיא עלולה לרדת. דבר זה גורם לצניחת שלפוחית השתן לכיוון הנרתיק, כאשר במקרים חמורים הצניחה יכולה להגיע עד לפתח הנרתיק, ולפעמים השלפוחית אף יכולה לבלוט מעט דרך פתח הנרתיק. התסמינים של צניחת שלפוחית השתן יכולים להיות לא נעימים, אך במרבית המקרים ניתן לטפל בבעיה[1].

איור גרפי המתאר את איברי האגן וצניחת שלפוחית השתן כולל כיתוב ברנגלית

צילום: shutterstock | Vectoressa

צניחת שלפוחית השתן נחשבת לבעיה שכיחה אצל נשים. הערכה היא שקרוב למחצית מהנשים שילדו, סובלות במידה מסוימת מצניחה של איברי האגן. עם זאת, נשים רבות שסובלות מצניחת שלפוחית השתן אינן סובלות מתסמינים או שאינן פונות לקבלת טיפול אצל גניקולוגית או גניקולוג המומחים לאורוגינקולוגיה. כתוצאה מכך, המצב אינו מאובחן, ולא ידוע בדיוק כמה נשים באמת סובלות מציסטוצלה[2].

ישנן שלוש דרגות של צניחת שלפוחית השתן[3]:

דרגה 1 (קלה) - שלפוחית השתן צונחת מעט לתוך הנרתיק.
דרגה 2 (בינונית) - שלפוחית השתן צונחת לפתח הנרתיק.
דרגה 3 (חמורה) - שלפוחית השתן בולטת דרך פתח הנרתיק.

צניחת שלפוחית השתן תסמינים
במקרים קלים של צניחת שלפוחית השתן, ייתכן שלא יהיו סימנים או תסמינים כלשהם. כאשר מופיעים סימנים ותסמינים, הם יכולים לכלול[4]:

תחושת מלאות או לחץ באגן ובנרתיק.
במקרים מסוימים, תופיע בליטה בנרתיק שניתן לראות או להרגיש.
לחץ מוגבר באגן בזמן מאמץ, שיעול או הרמת משא.
בעיות במתן שתן, כולל קושי בהתחלת זרם שתן, תחושה של חוסר התרוקנות מוחלטת של שלפוחית השתן לאחר מתן שתן, תכיפות במתן שתן או בריחת שתן.
הסימנים והתסמינים לעתים קרובות מופיעים בעיקר לאחר עמידה במשך זמן ממושך ויכולים להיעלם בעת שכיבה.

צניחת שלפוחית השתן יכולה לגרום לתחושה לא נוחה, ולעיתים רחוקות היא אף כואבת. מאחר שהבעיה יכולה להקשות על ריקון שלפוחית השתן, זה עלול להוביל לזיהומים בשלפוחית השתן. במידה ישנם סימנים או תסמינים המשפיעים על הפעילות היומיומית, יש לפנות לרופא/ה[4].
סיבות וגורמי סיכון
רצפת האגן מורכבת משרירים, רצועות ורקמות חיבור שתומכות בשלפוחית השתן ובאיברי אגן אחרים. הקשרים בין אברי האגן והרצועות יכולים להיחלש עם הזמן, או כתוצאה מלידה או עקב מתיחה כרונית. במידה וזה קורה, השלפוחית מחליקה למטה, למיקום נמוך יותר מהמקום הטבעי שלה, והיא צונחת לתוך הנרתיק[4].

להלן כמה מהגורמים העיקריים לצניחה של שלפוחית השתן[5]:

עודף משקל או השמנת יתר.
היריון ולידה נרתיקית.
הרמה של משאות כבדים באופן קבוע.
שיעול כרוני.
עצירות או התאמצות חוזרת במהלך יציאות.
ניתוחי אגן בעבר.

גורמי סיכון לצניחת שלפוחית השתן כוללים[4]:

הריון ולידה - נשים שעברו לידה נרתיקית, הריונות מרובי עוברים, או שהעוברים היו בעלי משקל גבוה, הן בעלות סיכון גבוה יותר לצניחה.
גיל מתקדם - השרירים סביב הנרתיק נחלשים במרוצת השנים. זה נכון בעיקר לאחר גיל המעבר, כאשר ייצור האסטרוגן – הורמון שעוזר לשמור על רצפת האגן חזקה – יורד.
כריתת רחם – במקרים מסוימים, ניתוח הסרת הרחם יכול לתרום לחולשה ברצפת האגן.
גנטיקה - חלק מהנשים נולדות עם רקמות חיבור חלשות יותר, מה שהופך אותן לבעלות סיכון מוגבר לצניחת שלפוחית השתן.
משקל - נשים הסובלות מעודף משקל או השמנת יתר נמצאות בסיכון גבוה יותר לצניחה.
אבחון ובדיקות
כדי לאבחן צניחה של שלפוחית השתן, תיבדק תחילה ההיסטוריה הרפואית של המטופלת. לאחר מכן תתבצע בדיקה גופנית, כולל בדיקת אגן באזור הבטן התחתונה. ייתכן שהמטופלת תתבקש לעמוד במהלך חלק מהבדיקה, מה שעלול ליצור מבוכה. העמידה מאפשרת לרופא/ה לקבוע את חומרת מצב הצניחה. בנוסף, ייתכן כי יהיה צורך בבדיקות רפואיות נוספות כדי לקבוע כמה מתקדמת צניחת השלפוחית, או לחילופין כדי למצוא או לשלול בעיות אחרות בדרכי השתן או האגן[6].

בדיקות אפשריות לצורך אבחון[3]:

אורודינמיקה – בדיקה של תפקוד שלפוחית השתן. הבדיקה בוחנת את יכולת השלפוחית להחזיק ולשחרר שתן, כדי לאתר ליקויים בתפקוד השלפוחית.
ציסטוסקופיה – בדיקה פולשנית שנעשית באמצעות מעין צינור ארוך המוחדר דרך השופכה, אשר בוחן את שלפוחית השתן ואת דרכי השתן לצורך איתור מומים, חסימות, גידולים או אבנים.
סיבוכים אפשריים
צניחת שלפוחית השתן עלולה להפעיל לחץ על או להוביל לפיתול של השופכה, מה שבתורו יגרום לאצירת שתן - מצב שבו לא ניתן לרוקן את כל השתן משלפוחית השתן – ולבסוף לדלקות וזיהומים בדרכי השתן. במקרים נדירים, צניחת שלפוחית השתן עלולה לגרום להצטברות שתן בכליה, מה שעלול להוביל לנזק בכליות[7].
טיפולים ותרופות
הטיפול תלוי בדרגת הצניחה של שלפוחית השתן. להלן כמה מן הטיפולים המקובלים[8]:

שינויים בפעילות השגרתית - הימנעות מפעילויות מסוימות כגון הרמת משאות כבדים או התאמצות בזמן יציאות, שעלולות לגרום להחמרת המצב.
תרגילי קיגל – שיטת אימון הכוללת תרגילים קבועים ויומיומיים לצורך חיזוק שרירי רצפת האגן.
פסרי – טבעת נרתיקית המונחת בנרתיק כדי להחזיק את שלפוחית השתן במקומה. זהו טיפול לא ניתוחי המיועד למקרים קלים יותר.
טיפול הורמונלי חליפי – טיפול הכרוך בנטילת הורמונים שעשוי לעזור לחזק את השרירים סביב הנרתיק ושלפוחית השתן. חשוב לשוחח עם הגניקולוג/ית לגבי ההשלכות שבטיפול הורמונלי.
ניתוח הרמת שלפוחית השתן
אם עדיין יש תסמינים ותחושת אי נוחות לאחר אפשרויות הטיפול שהוזכרו לעיל, ייתכן שיהיה צורך בניתוח הרמת שלפוחית השתן, שמטרתו לתקן את הצניחה. לעתים קרובות הניתוח נעשה דרך הנרתיק והוא כולל הרמה של שלפוחית השתן בחזרה למקומה באמצעות תפרים והסרת עודפי רקמה של הנרתיק. במקרים בהם רקמות הנרתיק נראות דקות מאוד, ניתוח הרמת שלפוחית השתן ייעשה באמצעות שימוש בהשתלת רקמה, כדי לחזק את רקמות הנרתיק ולהגביר את התמיכה[9].

במקרה של בריחת שתן - אם הצניחה מלווה בבריחת שתן במאמץ (דליפת שתן בעת פעילות מאומצת) ייתכן שיהיה צורך גם בתמיכה בשופכה כדי להקל על תסמיני בריחת שתן, וזאת בנוסף לניתוח הרמת שלפוחית השתן; במקרה של היריון או תכנון להיכנס להריון - ייתכן שיהיה צורך לדחות את הניתוח עד לאחר הלידה[9].

היתרונות של ניתוח הרמת שלפוחית השתן יכולים להימשך שנים רבות, אך קיים סיכון לצניחה חוזרת, מה שעלול להוביל לניתוח נוסף בשלב מסוים[9].
מניעה
בדרך כלל לא ניתן למנוע צניחה של שלפוחית השתן, אבל אפשר לנקוט בצעדים שיקלו על הסימפטומים ויעזרו במניעת החמרת המצב[10]:

לעשות תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן - שרירי רצפת אגן חזקים עוזרים להחזיק את איברי האגן במקומם. תרגילי קיגל יכולים לחזק את שרירי רצפת האגן.
שמירה על משקל תקין - עודף משקל מפעיל לחץ על האגן. חשוב לערוך שינויים בתזונה ובאורח החיים ולהקפיד על אכילה מאוזנת ופעילות גופנית סדירה.
להימנע מהרמה של משאות כבדים ולהרים דברים בצורה נכונה - בעת הרמת חפצים כבדים, יש להשתמש ברגליים ולא במותניים או בגב.
טיפול בעצירות – יש לצרוך מספיק סיבים תזונתיים, להרבות בשתיית מים ונוזלים אחרים ולהקפיד על פעילות גופנית סדירה. במידת הצורך, יש לפנות לייעוץ רפואי לצורך הקלה על עצירות.
טיפול בשיעול כרוני – יש לקבל ייעוץ לגבי שיעול כרוני או ברונכיטיס ולהימנע מעישון.