חבלות אוזן

חבלה באפרכסת שכיחה בכל קבוצות הגיל, שכן האפרכסת חשופה, אינה מוגנת ועשויה להיפגע בעיקר בחבלות קהות (אגרוף, היאבקות וכד'). האפרכסת בנויה מסחוס. לסחוס אין כלי דם החודרים לתוכו והוא ניזון בפעפוע (בדיפוזיה) מהפריכונדריום, רקמה העוטפת אותו והדבוקה אליו. חבלה המפרידה בין הסחוס לפריכונדריום עלולה לגרום להיקוות של דם בין הסחוס לפריכונדריום, כלומר, לדמומת (Hematoma), ולאי-הזנת הסחוס אשר תביא לנמק של הסחוס ומאוחר יותר לזיהום מחיידקים. הטיפול הוא בניקוז מיידי של הדמומת (רצוי בתוך 24 השעות הראשונות) ובתחבושות לחץ למניעת היקוות נישנית שאם לא כן תאבד האפרכסת את צורתה. המונח הרפואי "אוזן כרוביתית" מבטא את העיוות באפרכסת.
במקביל לניקוז יש לטפל באנטיביוטיקה.
חבלות באוזן התיכונה עלולות להיגרם במספר צורות:
1. דרך תעלת האוזן החיצונית: חבלה חדה, חבלת הדף;
2. דרך החצוצרה המאווררת את האוזן התיכונה במנגנון של Baro-Trauma שעלולה להופיע גם כתוצאה משינויי לחץ פתאומיים מהאוזן הפנימית לכיוון האוזן התיכונה;
3. על ידי חבלת ראש כשהכוחות הפועלים מועברים באופן עקיף דרך הגולגולת.
נתיב חבלה דרך תעלת אוזן חיצונית:
חבלה חדה - עלולה להיגרם על ידי קיסם, עיפרון, סיכת ראש המוחדרים לאוזן, או על ידי שטיפה בלתי זהירה להוצאת שעווה מן האוזן. חבלה שכזו גורמת לרוב להינקבות עור התוף ועלולה לגרום גם לנקיעה ולהפרדת עצמות השמע. כמו כן עלולים גץ ממכשיר הלחמה או רסיס מתכת לוהט החודרים לאוזן לעבור בתעלת האוזן החיצונית ולגרום להינקבות עור התוף, לפגוע בעצמות השמע ואפילו לפגוע בעצב הפנים במהלכו באוזן התיכונה.
יש להדגיש שרוב חבלות האוזן התיכונה ניתנות לתיקון בניתוח.
הינקבות עור התוף (אם נזהרים שלא להרטיב את האוזן ולא לגרום לזיהום) נסגרת באופן עצמוני בשיעור של עד 95%-90%. שיעור הסגירה גבוה יותר ככל שהנקב קטן יותר.
התסמין המלווה את ההינקבות הוא כאב מיידי וכן עלולים להופיע ירידה בשמיעה, טינטון (רעש, זמזום, צפצוף באוזן), ואפילו סחרחורת אם שרשרת עצמות השמע מוזחת ודוחקת את הארכובה לתוך החלון הסגלגל ולתוך האוזן הפנימית, או שהחבלה שוברת את פלטת הדריכה של הארכובה.
כשקיים חשד להינקבות עור התוף, מומלץ להיבדק בדחיפות על ידי רופא אא"ג אשר פרט לאישור האבחון, יכול לטפל בנקב באמצעות הנחת טלאי (Patch) המשפר במעט את הסיכוי לסגירת הנקב כשמדובר בנקב גדול, וחלק מעור התוף מתקפל אל תוך חלל האוזן התיכונה.
טיפול מתאים בתנאים סטריליים עשוי לסייע לסגירת הנקב, ולמנוע את הצורך בניתוח לסגירת הנקב, מאוחר יותר.
חבלת הֶדֶף (Blast Injury) - התפוצצות בסמיכות גורמת לגל הדף שחלקו הראשון לחץ חיובי דוחס מופיע תוך מספר מילי שניות. שרירי האוזן התיכונה האמורים להתכווץ ברעש, ולהפוך את מערכת "הרמקול המכני", כלומר, עור התוף ועצמות השמע, לנוקשה יותר ולעמידה יותר, מגיבים באיטיות יחסית לאחר שהנזק לאוזן התיכונה כבר נגרם, ולכן הנזק עלול להיות רציני. חבלת ההדף עלולה לגרום להינקבות בעור התוף, לפגיעה בעצמות השמע עם נזק למנגנון ההולכה ולעצבי השמיעה, בגין דחיקת החלון הסגלגל לתוך לבירינט האוזן הפנימית. התרחשות זו עלולה לגרום גם לסחרחורת, ולירידה בשמיעה עלול להתלוות גם טינטון.
אותו מנגנון של חבלת הדף, יכול להיות גם תולדה של גל הדף הנוצר מסיבות אחרות כמו סטירת לחי ביד קמורה על אפרכסת האוזן.
נצור (פיסטולה) סב-לימפטית:
לעיתים כתוצאה מחבלות חדות הפוגעות בעצמות השמע, או מחבלת הדף נדחפת הארכובה לתוך החלון הסגלגל או שנוצרים שברים בבסיס הארכובה ודרכם נמלט נוזל סב-לימפטי מהאוזן הפנימית אל תוך האוזן התיכונה.
להיווצרות קשר (דלף) כזה בין האוזן הפנימית לתיכונה קוראים נצור סב (פרי)-לימפטי, אם סיפור המחלה וההסתמנות הקלינית מתאימים לאבחון של נצור סב-לימפטי.
קיימות שתי אפשרויות טיפול (תלוי בחומרת התסמינים ובדינמיקה שלהם). כאשר יש סיכוי לסגירה עצמונית של הנצור ניתן לנסות טיפול שמרני במנוחה וללא מאמץ. במקרים חמורים יש להכניס את הנפגע/ת בדחיפות לחדר ניתוח לבירור מצב האוזן התיכונה כדי לאטום את הדלף של הנוזל הסב-לימפטי, לשחזר את לחצי הנוזל באוזן הפנימית ולמנוע נזק נוסף לשמיעה העצבית, חירשות מלאה, טינטון וסחרחורת (פגיעה במערכת הווסטיבולרית).
מנגנון אחר העלול לגרום לנצור סב-לימפטי ולקרע בממברנות של מבוך האוזן הפנימית, הלבירינט (Labyrinthine membrane rupture), הוא במאמץ גופני ניכר כמו הרמת חפץ כבד, התעטשות עזה, שיעול, בארו-טראומה בצלילה, וגורמים אחרים המעלים את הלחץ באוזן הפנימית באופן חד ופתאומי, וגורמים ליצירת נצור סב-לימפטי בחלון הסגלגל עם כל התסמינים של ירידה בשמיעה, טינטון וסחרחורת (פגיעה וסטיבולרית). לפעמים אין ירידה בשמיעה ו/או טיניטון אלא רק סחרחורת או אי-שיווי משקל קבוע.
אם ירידה בשמיעה, טינטון או סחרחורת מופיעים באופן פתאומי לאחר בארו-טראומה ו/או מאמץ גופני עז מומלץ לפנות אל רופא בדחיפות, לייעוץ.
אחת הסיבות השכיחות לבארו-טראומה היא הפרעה בתפקוד החצוצרה ה-Tuba-eustachia, כתוצאה מכך נפגעת השוואת הלחצים ונוצר לחץ שלילי עז באוזן התיכונה.
הפרעה זו עלולה להופיע בירידה מהירה מגבהים כמו בנחיתת מטוס, או בעלייה מצלילה במעמקים.
הלחץ השלילי "שואב" ודוחק את עור התוף אל תוך האוזן התיכונה ועלול לגרום לשטפי דם בתוך חלל האוזן התיכונה (המו-טימפנום) מלווים בירידה בשמיעה ובטינטון. השינוי הפתאומי בלחץ עלול לגרום גם לכאב חד ואפילו לקרע של עור התוף מלווה בכאב עז.

ד"ר שמואל סגל