הלוקס ולגוס, הידוע גם בשם בוהן קלובה או בוניון, הוא בעיה מתחום האורתופדיה המתבטאת בסטייה (ולגוס) של עצם הבוהן (הלוקס) שבכף הרגל. זהו אחד העיוותים הנפוצים ביותר של עצמות המטטרסל (עצמות מסרק כף הרגל), אך הגורם המדויק לבעיה אינו ברור. ידוע כי בוהן קלובה נוטה להופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, עם יחס של 1 ל-15, כמו גם אצל אנשים שנועלים נעליים צרות או נעלי עקב[1].
בוניון גורם לכאבים המתפתחים מעל הבליטה הגרמית שנוצרת עם העיוות, בדרך כלל עקב שימוש בנעליים, ולעיתים אף בשאר בהונות הרגליים עקב צפיפות וכוחות מכניים המשתנים בכף הרגל. לחץ על מפרק הבוהן הגדולה גורם לה להישען על הבוהן השנייה, ועם הזמן המיקום הנורמלי של העצם, הגידים והרצועות, משתנה. כתוצאה מכך נוצר עיוות ולעתים קרובות הוא מחמיר בהדרגה עם הזמן ועלול לגרום לכאבים בזמן נעילת נעליים או בהליכה[2].
ברוב המקרים, ניתן להפחית כאבי הלוקס ולגוס על ידי נעילת נעליים רחבות יותר עם מקום מתאים לבוהן, כמו גם באמצעות טיפולים שמרניים אחרים שמפחיתים את הלחץ על הבוהן הגדולה[2].
צילום: shutterstock | Grindi
סוגים של הלוקס ולגוס הלוקס ולגוס של הבוהן הגדולה הוא המקרה הנפוץ ביותר. עם זאת, קיימים גם סוגים נוספים ונדירים יותר של הבעיה[3]:
הלוקס ולגוס מולד - יש תינוקות שנולדים עם בוהן קלובה.
הלוקס ולגוס בילדים ונוער – ילדים ובני נוער בין הגילים 10 עד 15 עלולים לפתח את הבעיה.
בוניון החייטים – מקרה נדיר יותר בו נוצרת בליטה בעצם החיצונית של הרגל (הזרת).
הסימן הברור ביותר של הלוקס ולגוס הוא בליטה בחלק החיצוני של בסיס הבוהן הגדולה.
נפיחות, אדמומיות או כאב סביב מפרק הבוהן הגדולה.
סימנים או יבלות – בדרך כלל במקום שבו הבהונות הראשונה והשנייה מתחככות זו בזו.
כאב מתמשך או כאב שבא והולך באזור הבוהן.
תנועה מוגבלת של הבוהן הגדולה.
סיבות וגורמי סיכון
הסיבה המדויקת אינה מובנת במלואה, אך ישנן תיאוריות רבות. הלוקס ולגוס הוא ככל הנראה תוצאה של כמה גורמים, לרבות גנטיקה, בעיות במבנה כף הרגל, כגון עצם קצרה של מסרק כף הרגל, מכניקה לא תקינה של כף הרגל ותנועתיות יתר במפרקים. מצבי מפרקים מסוימים כגון גאוט, דלקת מפרקים פסוריאטית ודלקת מפרקים שגרונית, עלולים גם הם להוביל לבוניון. יתר על כן, הלוקס ולגוס נפוץ יותר במקרים של הפרעות ברקמת חיבור כגון תסמונת מרפן ותסמונת אהלרס-דנלוס, כמו גם בתסמונת דאון[5].
כל חוסר איזון שרירי בכף הרגל עקב מצבים כמו שבץ מוחי או שיתוק מוחין, יכול גם הוא לגרום לעיוות הבוהן. בנוסף, הבעיה נפוצה יותר אצל אנשים שנועלים נעליים צרות ונעלי עקב, אך עם זאת גם בקרב גברים שנועלים נעליים רחבות יכולה להופיע בוהן קלובה, בעוד שלנשים שנועלות נעליים צרות או עקבים לא ייווצר עיוות. עובדה זו למעשה מרמזת על כך שהנעלה מחמירה את ההפרעה אך אינה מהווה גורם עיקרי לבעיה[6].
אבחון ובדיקות
האבחון הראשוני לרוב ייעשה באמצעות בדיקה גופנית של אורתופד או אורתופדית. לאחר תשאול לגבי ההיסטוריה הרפואית של המטופל/ת, הבריאות הכללית והתסמינים, תתבצע בדיקה מדוקדקת של כף הרגל. למרות שאורתופד/ית במקרים רבים יוכל לאבחן את הלוקס ולגוס על סמך הסימפטומים ומראה הבוהן, ישנם מקרים בהם יהיה צורך גם בצילום רנטגן[7].
צילומי רנטגן - צילומי רנטגן מספקים תמונות של מבנים צפופים, כגון עצם. הצילום של הלוקס ולגוס יאפשר לבדוק את מצב יישור בהונות הרגל, כמו גם אם קיים נזק למפרק עצם המסרק. יישור עצמות כף הרגל משתנה בזמן עמידה ובזמן ישיבה, ולכן סביר להניח שצילום הרנטגן ייעשה בזמן עמידה - כדי לראות בבירור את השפעת העיוות של עצמות על כל כף הרגל. בנוסף, צילום רנטגן מאפשר לדעת אם קיימת דלקת מפרקים הקשורה לבוהן קלובה, כמו גם עד כמה חמור העיוות וכיצד הכי טוב יהיה לטפל או לתקן אותו[7].
סיבוכים אפשריים
עיוות הלוקס ולגוס נראה קטן בהתחלה, אך לעתים קרובות הוא עלול להחמיר עם הזמן. מכיוון שמפרק הבוהן זז בכל צעד, ככל שהבוניון גדל, כך ההליכה עלולה להיות כואבת וקשה יותר. בנוסף, בוהן קלובה עם עיוות מתקדם יכולה לשנות מאוד את מראה כף הרגל. במקרים חמורים, הבוהן הגדולה יכולה להתעוות עד מתחת לבוהן השנייה או מעליה. הלחץ שמפעילה הבוהן הגדולה עלול לעוות גם את הבוהן השנייה ולגרום לה להשפיע אף על הבוהן השלישית. גם יבלות עלולות להתפתח באזורים בו בהונות הרגליים מתחככות זו בזו, ולגרום לאי נוחות, בנוסף לקשיי ההליכה[7].
מפרק הבוהן עוזר לשאת ולחלק משקל במגוון פעילויות. ככל שהעיוות מחמיר, כך קשה יותר להתאים את הרגל לנעליים, וייתכן שיהיה צורך בצמצום פעילות גופנית ופעילויות אחרות. למעשה, עיוותים בכף הרגל אצל נשים מבוגרות, הם הגורם עיקרי לנכות ולישיבה מרובה. הן גם נוטות יותר למעוד ככל שהן מתבגרות, וככל שהמצב בכף הרגל מחמיר, כך איכות החיים נמוכה יותר. חשוב לפנות לטיפול אם הכאב והעיוות מפריעים לשגרה היומיומית ולפעילות הגופנית[8].
טיפולים ותרופות
לא ניתן להיפטר מהעיוותים או למנוע מהם להחמיר באופן עצמאי, אבל ישנם דברים שיכולים להקל על הכאב[9]:
לנעול נעליים רחבות עם עקב נמוך וסוליה רכה, ולא נעלי עקב או נעליים צרות.
לשים שקית קרח (או שקית סנפרוסט קפואה עטופה במגבת) על הבוהן הקלובה במשך 5 דקות בכל פעם.
להשתמש בסד שניתן להכניס לנעליים כדי ליישר את הבוהן ולמנוע חיכוך. ניתן לקנות סדים אלו בבתי מרקחת.
ליטול משככי כאבים.
לרדת במשקל במקרה של עודף משקל.
פיזיותרפיה - עיסוי, פיזיותרפיה וטיפול אולטרסאונד יכולים לעזור במקרה של הידבקויות רקמות רכות, ולהפחית כאב ודלקת. ישנם תרגילים שיכולים לעזור לחזק את השרירים מסביב לעצם הבוהן ולשפר באופן מועט את היישור[3].
זריקות - זריקות סטרואידים עשויות להפחית כאב ונפיחות, אך הן גם עלולות להזיק אם משתמשים בהן לעתים קרובות מדי או שהן מוזרקות ישירות למפרק. לרוב מדובר בטיפול המוצע לעיוותים מתקדמים וכאשר מנסים להימנע מניתוח[3].
ניתוח הלוקס ולגוס – אם הטיפולים השמרניים לא עוזרים וההליכה הופכת לכואבת יותר, ייתכן שהאורתופד/ית ימליץ על ניתוח בוניון. בהליך זה נעשית הסרה של הבליטה ויישור מחדש של העצמות כדי להחזיר את הבוהן הגדולה למנח הנכון[3].
מניעה
שימוש בנעליים נכונות הוא המפתח למניעת עיוותים או לשמירה על עיוות קיים מלהחמיר. אורתופד או אורתופדית יוכלו לייעץ בנוגע לבחירת נעליים מתאימות. באופן כללי, כדאי לקנות נעליים רחבות, שטוחות ועם סוליות רכות. מומלץ להימנע מנעליים צרות ומחודדות בקצה, ומנעלי עקב שמפעילות לחץ על החלק הקדמי של כף הרגל. במידה וקיימת בעיות מבניות בכף הרגל כגון פלטפוס, יש לקבל ייעוץ מאיש/ת מקצוע בנוגע להאטת התקדמות הלוקס ולגוס[3].
"לאחר הבדיקה ד"ר רוזנפלד שיקף לי היטב את המצב, את החלופות ואת התלבטויות. קיבלנו החלטה משותפת בדרך הטיפול. הטיפול עבר במינימום כאב. מהמרפאה יצאתי מצוייד בדף הנחיות ברורות לתקופת ההחלמה."
שאלה: אחרי ניתוח אורתופדי של הלוקס ולגוס באצבעות רגליים של אמי, הרגל עדיין מנופחת, הנפיחות יורדת לאט לאט. כבר עבר חודש מאז הניתוח. האם נורמלי שהנפיחות יורדת כל כך לאט? אמי לא יוצאת מביתה כרגע. אולי זה כי היא לא מתרגלת מספיק את הרגל?
תשובה: נפיחות ורגישות מקומית הן תופעות שכיחות וצפויות לאחר ניתוחים מסוג זה. בין הגורמים המשפיעים על קצב ירידת הנפיחות ניתן למנות הפעלה של הרגל על ידי פיזיותרפיה או באופן עצמאי, הרמת הרגל במנוחה, גורמים הקשורים לכלי הדם, כגון יעילות הניקוז הוורידי ועוד. העדר ניידות עלול, לפיכך, להאט את קצב ההחלמה. יש לפנות לאורתופד המנתח לצורך ביקורת מסודרת לאחר הניתוח. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
איבופרופן (נורופן, איבופן, אדקס) 
צילום רנטגן 
ניתוח הלוקס ולגוס 
כף רגל שטוחה 
מאת: מערכת אינפומד 23/12/2021
מאת: ד"ר עודד סתו 13/04/2021
