אינפומד
מחלות
לימפומה שאינה הודג'קין

לימפומה שאינה הודג'קין

Non-Hodgkin lymphoma

המומחים של Infomed מסבירים:

לימפומה שאינה הודג'קין (Non-Hodgkin lymphoma) היא קבוצת מחלות ממאירות שכיחות של המערכת הלימפטית. שכיחותה גבוהה יותר בגברים מאשר בנשים והיא עולה עם הגיל. שיעור ההיארעות הוא כ-15 ל-100,000 תושבים. יש מעט גורמי סיכון מוכחים להתפתחות לימפומה. הם כוללים חסר חיסוני כמו פגמים מלידה, זיהום בנגיף HIV, או טיפולים שמדכאים את מערכת החיסון. יש מחקרים המצביעים על קיומו של גורם משפחתי ועל השפעתה של בחשיפה סביבתית לגורמים מסרטנים מסוימים. תפקיד הנגיפים השונים בפתוגנזה של לימפומה עדיין נחקר, אך ניתן כבר להצביע על הוכחות מבוססות במידה רבה לגבי חשיבותם של ארבעת הנגיפים: אפשטיין-בר, HTLV-1, הרפס קפושי סרקומה (KSHV) והפטיטיס C.

חשיבות המנגנונים המולקולתיים הקשורים בהתפתחות לימפומה מתבררת בשנים האחרונות יותר ויותר. בדומה לליקמיה חדה, מתברר ששיעתוק כרומוזומים שכיח מאוד, ומהווה גורם חשוב מאוד בהשראת לימפומה.

מבחינת הגישה הקלינית המעשית קיימות 3 קבוצות של לימפומות שאינן הודג'קין: קבוצת הלימפומות המתונות (אינדולנטיות), קבוצת הלימפומות התוקפניות וקבוצת הלימפומות התוקפניות מאוד.

לאחר קביעת סוג הלימפומה יש לדרג את מידת התפשטות המחלה לפי המדדים המקובלים בהסתמך על תלונות החולה, על הבדיקה הגופנית, בדיקות מעבדה, ביופסיה מלשד עצם וטומוגרפיה מחשבית כלל-גופית. לחולים רבים רצוי לבצע מיפוי עם גליום או PET-FDG. מעקב בעזרת שיטות אלו עשוי לעזור לדירוג, להערכת התגובה ולניבוי הסיכויים להישנות.

לימפומה תוקפנית: הלימפומה השכיחה ביותר בכלל ובקבוצה זו בפרט היא הלימפומה של תאים גדולים (Diffuse large B-cell) המהווה כ-30% מכלל הלימפומות.

לימפומה מתונה (אינדולנטית):
א. לימפומה קישרית (פוליקולרית): הלימפומה המתונה השכיחה ביותר והשנייה בשכיחותה מכלל הלימפומות היא הלימפומה הקישרית.

ב. לימפומה היקפית (Marginal zone lymphoma): אצל חלק מן החולים הלוקים בלימפומה היקפית של הטחול אשר מלווה על פי רוב בקיום לימפוציטים עם סיסים (Villi) בדם ההיקפי, יש עדות לזיהום בנגיף הפטיטיס C.

סיבות וגורמי סיכון
יש מעט גורמי סיכון מוכחים להתפתחות לימפומה. הם כוללים חסר חיסוני כמו פגמים מלידה, זיהום בנגיף HIV, או טיפולים שמדכאים את מערכת החיסון. יש מחקרים המצביעים על קיומו של גורם משפחתי ועל השפעתה של בחשיפה סביבתית לגורמים מסרטנים מסוימים. תפקיד הנגיפים השונים בפתוגנזה של לימפומה עדיין נחקר, אך ניתן כבר להצביע על הוכחות מבוססות במידה רבה לגבי חשיבותם של ארבעת הנגיפים: אפשטיין-בר, HTLV-1, הרפס קפושי סרקומה (KSHV) והפטיטיס C.
אבחון ובדיקות
אבחון הלימפומה נקבע על סמך ביופסיה של קישרית לימפה או רקמה נגועה ועל עיבוד פתולוגי מלא הכולל בדיקות אימונוהיסטוכימיות. אין מאבחנים לימפומה על סמך דיקור קישרית לימפה בלבד. ההגדרה הפתולוגית המדויקת של הלימפומה חשובה ביותר לצרכים קליניים. כיום, ומשנת 1997, נהוג ברוב העולם הסיווג של ה-WHO.
טיפולים ותרופות
הטיפול המקובל בלימפומה תוקפנית ממוקמת הוא על ידי מישלב של 4-3 מחזורי כימותרפיה עם קרינה מקומית, ובמחלה מפושטת על ידי 8-6 מחזורי כימותרפיה. המישלב הכימותרפי המקובל ביותר הוא CHOP שפותח לפני כ-27 שנה. מישלב זה הפך שוב לסטנדרד הטיפולי לאחר שבמחקר רב-מרכזי, מבוקר ופרוספקטיבי הודגם שבניגוד להתרשמות הכללית והבלתי מבוקרת, אין עדיפות למישלבים מורכבים יותר. מתוצאות מחקר זה נראה שניתן לרפא כ-50%-40% מכלל החולים על ידי טיפול באמצעות CHOP. לאחרונה ננקטת שיטת טיפול המתבססת על מישלב של כימותרפיה ואימונותרפיה על ידי נוגדן חד-שבטי אנטי-CD20 (ריטוקסימב). לגישה זו יש בסיס הן קליני והן מדעי מכיוון שהוכחה השפעה סינרגיסטית בין כימותרפיה לאימונותרפיה.

תאי הלימפומה המתונה הקישרית רגישים לקרינה. לכן, אם המחלה ממוקמת (שלב I/II) ונכללת בשדה קרינה לא גדול במיוחד, יש מקום לטיפול זה שכן ניתן להשיג ריפוי מלא אצל כמחצית מהחולים. אולם, במרבית החולים המחלה מאובחנת בשלבים מתקדמים (שלב III/IV). במצב זה תאי הלימפומה הקישרית יציבים לכימותרפיה המקובלת, ואף שניתן להשיג תגובות לפרקי זמן ממושכים, המחלה נישנית וגורמת בסופו של דבר למות החולה, לרוב בעקבות התמרה של הלימפומה לגידול של תאים גדולים.

בשנים האחרונות נוספו למגוון התרופות היעילות לטיפול בלימפומה מתונה אנלוגים של פורינים, בעיקר פלודארבין, וכן הנוגדן אנטי-CD20 (ריטוקסימב). בחולים עם תורם לשד עצם תואם, יש מקום לשקול גם השתלת לשד עצם אלוגנאית בשיטה המכונה Non-myeloablative שכן קיים מצב של תקיפת תאי הלימפומה על ידי השתל, וניתן לרתום אותו לחיסול תאי הלימפומה.

לימפומה הקפית עשויה לסגת לאחר טיפול באמצעות אינטרפרון עם ריבאבירין או בלעדיו, ואין צורך בכימותרפיה. הצורות הפוגעות באיברים מחוץ לקישריות הלימפה ידועות גם כלימפומות MALT, עקב הקשר עם הריריות בייחוד של הקיבה, של דרכי הנשימה, העור והלחמיות. לימפומה של הקיבה מסוג MALT היא השכיחה ביותר בקבוצה זו. ברוב המקרים לימפומה זו קשורה עם זיהום בחיידק הליקובקטר פילורי. כאשר הלימפומה מדרגת ממאירות נמוכה, ומוגבלת לרירית הקיבה, סילוק החיידק על ידי אנטיביוטיקה עשוי להביא לנסיגה ולריפוי.

רופאים בתחום

אורתופדיה

ד"ר ירון ברין

4.9

( 14 חוות דעת )

"דר' ירון ברין נעים מדהים אלוף אחרי שבוע כבר הרגשתי מצויין ללא כאבים ובערך חודש כבר הלכתי רגיל ללא צליעה וכאבים מתכוונת לעשות את רגל ימין החלפת מפרק הירך"

קראו עליי עוד

לקביעת תור

ילדים

ד"ר רוני שפר

5.0

( 12 חוות דעת )

"דוקטור רוני שפר רופא מנוסה מקצועי רגיש ברמות ונותן מענה גם ברגעים לא קונבנציונליים"

קראו עליי עוד

יילוד וגינקולוגיה, רפואת נשים

ד"ר גיל לוי

4.9

( 33 חוות דעת )

"דוקטור גיל לוי ומזכירה שלו ורדהם היו מאוד קשובים לבעיה שלי."

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: לפני כחודש עבר בעלי, בן 57, ביופסיה במפשעה. בתוצאה גילוי 2 בלוטות לא ברורות, ולאחר קבלת התשובה הוחלט לעשות בדיקת שאיבת מוח עצם וכמה בדיקות דם. האם בדיקה זו מסוכנת? מה משמעותה?
תשובה: שאיבת מוח עצם היא תהליך שבו נלקחים תאי גזע מהעצם עצמה על ידי שאיבה. תהליך זה נעשה בשיטה כירורגית עם הרדמה מקומית. תופעות הלוואי האפשריות מעטות, והפרוצדורה מהירה יחסית, אך כיום שיטה זו כמעט אינה בשימוש. במקומה משתמשים בשיטת איסוף תאי אב מדם היקפי, כפי שעושים בתרומת דם. לא ברור משאלתך לאיזה משני התהליכים את מתכוונת. תוכלי לקרוא למידע על שני התהליכים כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_042905_5.htm
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בן 27 עם רקע של לימפומה נון הודג'קינס שעם הזמן התחלפה להודג'קינס. סיימתי לאחרונה טיפול כמותרפי חזק במיוחד. בעבר קיבלתי הקרנות לבית החזה עד למינון המקסימלי בהפרש של שנתיים-שלוש. לאחרונה נמצא בבדיקות דם TSH כ-30, ו- FT4 10.6, והטיפול שהמומלץ הוא
תשובה: חשיפה לקרינה גורמת למספר בעיות בבלוטת התריס. אחת מהן היא התפתחות של תת-פעילות של הבלוטה, אשר מתרחשת בדרך כלל כ-3-2 שנים לאחר החשיפה. המצב שכיח יחסית לאחר קרינה טיפולית בגידולים באזור הראש והצוואר. הטיפול באלטרוקסין יהיה קרוב לוודאי לכל החיים. הורמוני הבלוטה או תחליפיהם אשר ניתנים בכדורים, חיוניים מאוד לפעילות התקינה של הגוף, ולכן לא הייתי מפסיקה בשום אופן את נטילתם. אם הערכים יחזרו לנורמה, זה רק יהיה סימן לכך שאתה נוטל מינון מספיק של אלטרוקסין. אבל אם תפסיק לקחת את התרופה, המצב יחזור לקדמותו. תוכל לקרוא בפורטל אינפומד על תת פעילות של בלוטת התריס והשלכותיה. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בת 24. יש לי בלוטה נפוחה בצוואר ימין. תשובת האולטרסאונד היא שהכל תקין חוץ מ"במישור תת-לסתי מימין בלוטת לימפה גוגולודיגסטריק מוגדלת 3.3 בציר האורך, בעלת הסתיידויות זעירות מפוזרות ווסקולרוזציה יחסית ערה. אין לראות לימפאדנופתיה בשאר תחנות של הצ
תשובה: הסיבות האפשריות להגדלה של בלוטת לימפה בצוואר הן רבות מאד. הסיבה השכיחה ביותר היא תהליך זיהומי באזור קרוב, וכפי שתיארת בשאלתך, לפני כחודש סבלת מדלקת גרון. לא ברור לי אם יש לך דלקת בשן הבינה או שהיא פשוט טרם בקעה. בכל אופן, זו סיבה בהחלט סבירה להגדלה של בלוטת לימפה באזור, אם כי בדרך כלל יש בלוטות לימפה נוספות מוגדלות באזור, דבר שלא נמצא אצלך. מצד שני, ישנן גם סיבות אפשריות אחרות להגדלה של בלוטות לימפה, ולכן חשוב להמשיך לברר את הסיבה אצלך. בדיקת FNA היא בדיקה שבה מבצעים ניקור של הבלוטה, מוציאים ממנה נוזל ובודקים אותו במיקרוסקופ. עלייך לפנות לרופא המטפל להמשך בירור הממצא. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בת 33. בבדיקת CT שעברתי עקב חשד לבקע מפשעתי ניתנה התשובה הבאה: במפשעה השמאלית מודגמות קשריות לימפה אחדות. הגדולה שבהן באורך מרבי (בציר הגובה) של כ-23.7 מ"מ. במפשעה הימנית מודגמות קשריות קטנות אחדות. נלקחה מהגוש דגימה, אך עדיין אין תשו
תשובה: קשריות הלימפה בגוף הן חלק ממערכת החיסון. הגדלה שלהן מתרחשת באופן פיזיולוגי (תקין) בתגובה לזיהומים שונים. לרוב מתנפחות כמה קשריות באזור שבו ישנו זיהום (לדוגמה, הקשריות באזור הצוואר מתנפחות בזמן דלקת גרון). מחוללי מחלה שונים עשויים לגרום להגדלה של קשרית בודדת. מלבד הגורמים הזיהומיים (חיידקים, פטריות ווירוסים), ישנם גם סוגי גידולים העשויים לגרום להגדלה של קשריות לימפה. הבירור הרפואי בעקבות מציאת קשרית מוגדלת צריך לכלול בדיקה של מציאותם של תסמינים נוספים (חום, שינויים במשקל, הזעות לילה ואחרים) על מנת להעריך את הסבירות של מחלה או של גידול. אבחנה ודאית של הגורם להגדלת הקשרית יכולה להיעשות על ידי ביופסיה, תהליך שבו נלקחת דגימה מהבלוטה (או הבלוטה בשלמותה) לבחינה תחת מיקרוסקופ. במקרה כמו שלך, כאשר אין תסמינים נוספים המרמזים על גידול, אפשר תחילה רק לעקוב אחרי הקשרית במשך כמה שבועות, ורק אם היא אינה קטנה, לקחת ממנה דגימה. כתבת שמן הקשרית שלך ניטלה ביופסיה, כך שאבחנה סופית צפויה בתוך ימים. אי אפשר לענות על שאלתך לגבי חומרת המחלה בהתבסס על הנתונים שסיפקת, אבל ישנם כמה סימנים מעודדים: גודל הקשרית אינו גדול באופן משמעותי מן הגודל הנורמלי הנורמה, ואין תסמינים נוספים. שני אלה מעלים את הסבירות כי מדובר בתהליך שפיר. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >