הפרעה פונולוגית

הדיבור הוא אמצעי התקשורת היעיל והחשוב ביותר, לכן המילים הראשונות של התינוק מרגשות כל כך. שיבוש מילים בתהליך למידת השפה מעלה חיוך ומסב אושר. עם הזמן השיבושים נעלמים והילד לומד לדבר ברהיטות. תהליך רכישת השפה של ילדים הסובלים מהפרעה פונולוגית הינו לקוי והם אינם מצליחים להפיק צלילי דיבור בהתאם לגילם ועלולים לסבול בשל כך מקשיים חברתיים ומדימוי עצמי נמוך.

תסמינים קליניים

הפרעה פונולוגית היא הפרעת תקשורת של הילדות המתבטאת בעיכוב או בחוסר יכולת להפיק צלילי דיבור כמצופה מהגיל, רמת האינטליגנציה והשפה. לרוב מדובר בהחלפת צליל מסוים באחר או בהשמטת עיצורים סופיים במילה. כמו כן, להפרעה עלולים להתלוות בעיות רגשיות, התנהגותיות וחברתיות.

שכיחות ההפרעה

שכיחות ההפרעה נעה בין 7% ל-8% אצל ילדים מתחת לגיל 12, כאשר מאמצע גיל ההתבגרות שכיחותה יורדת לכ-0.5%. ההפרעה שכיחה יותר אצל בנים ושכיחותה עולה כאשר היא קיימת אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

אבחנה על-פי ה- DSM

האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

• כשל ביכולת להשתמש בצלילי דיבור כמצופה בהתאם לגיל ולשפה, כגון טעויות בהפקת הצליל, בשימוש בו, בהצגתו או בארגונו, למשל החלפה של צליל אחד באחר (הילד אומר "תדור" במקום "כדור"), או השמטה של עיצורים סופיים.
• הקשיים בהפקת צלילי הדיבור מפריעים להישגים אקדמיים או תעסוקתיים או להשתלבות חברתית.
• הקשיים בדיבור יכולים להתלוות לפיגור שכלי, לפגיעה סנסורית או מוטורית בדיבור, או לחסך סביבתי ובמקרים אלה מתווספים להפרעות אחרות הכוללות פגיעות אלו.

גורמים להפרעה

יתכנו מספר גורמים להפרעה: בעיות בלידה, גורמים גנטיים, בעיות בעיבוד צלילים, ליקויי שמיעה, או בעיות נוירולוגיות הפוגעות בשרירי הדיבור או במבנים במוח הקשורים להפקת הצליל.
יתכן שלהפרעה גורמים סביבתיים, אם כי מחקרי תאומים ומשפחה תומכים בכך שהגורם המרכזי הוא גנטי. מחקרים הראו שחלק מהלוקים בהפרעה סובלים מהפרעות נוספות, כגון הפרעת התבטאות בשפה, וממצאים אלו מחזקים את ההנחה של פגיעה נוירולוגית.

טיפול

הפרעה פונולוגית עלולה לגרום לבעיות רגשיות, התנהגותיות וחברתיות ולכן מומלץ לטפל בה בהקדם האפשרי. טיפול אצל קלינאי תקשורת גורם לשיפור משמעותי בתפקוד. הטיפול כולל טכניקות שונות להתמודדות עם ההפרעה (כגון למידה המתבססת על חיקוי - הילד מחקה את ההגייה של המטפל, עד להקניית הגייה תקינה). בנוסף לכך, מאחר והילד עשוי לסבול מדימוי עצמי נמוך ומקושי חברתי מומלץ לפנות גם לטיפול פסיכותרפי המעניק תמיכה נפשית לילד ולמשפחתו.