כלבת

באמצעות נשיכה. תועדו גם מקרים של הידבקות דרך אירוסול (חלקיקים באטמוספירה) שהכיל נגיף במערות בהן שכנו עטלפים.

בישראל, האזורים בהם הכלבת שכיחה ביותר הם רמת הגולן, העמקים, הגליל המערבי וראש פינה. כמו כן, ישנה סכנה תמידית של העברה של המחלה על ידי בעלי חיים לאזורים אחרים בארץ.

החיות העיקריות הנושאות כלבת בארץ הן בראש וראשונה תנים, לאחר מכן חיות בקר, כלבים, ובשנת 2017 נמצאו שני חתולים וחיית צאן אחת שנדבקה במחלה.

במדינות שונות בעולם, בעלי חיים נוספים מעבירים את המחלה, ובהם עטלפי פירות וחרקים, דביבונים, בואשים, זאבי ערבות ונמיות.

כיום לא קיימים אמצעים לאבחון הדבקה של בעל חיים בכלבת לפני הופעת התסמינים. במילים אחרות - אם מופיעים הסימנים המובהקים של כלבת, כמו סלידה ממים, האבחון הוא למעשה כבר בשלבים מתקדמים של המחלה.

כלבת בבני אדם, לעומת זאת, ניתן לאבחן על-ידי זיהוי הנגיף, הנוגדנים שלו או חומצות גרעין ברקמות נגועות כמו מוח, עור, שתן או רוק, הן באדם חי והן באדם מת.

מחלת הכלבת נחשבת לקטלנית ועלולה להוביל למוות ללא טיפול הולם ומידי בבני אדם. מאז קום המדינה, כשלושים איש נפטרו מהדבקה במחלת הכלבת בישראל. בעולם מתים כחמישים אלף איש מכלבת כל שנה, כאשר רובם נמצאים בהודו ובאפריקה.

במקרה של חשד לכלבת, יש לגשת מיד לקבלת טיפול. במידה וקיים חשד כי חיית המחמד חולה בכלבת, יש למנוע ממנה מגע עם בני אדם וחיות נוספות, ולקרוא לווטרינר. במקרה של חשד בחיה משוטטת, יש לפנות אל הווטרינר העירוני.

במידה וננשכים מבעל חיים שלא מכירים ושאינו מחוסן, תחילה יש לשטוף כמה שיותר מהר ובאופן יסודי את אזור הנשיכה במים זורמים ובסבון, כדי לנטרל את הרוק של בעל החיים הנושך. לאחר מכן יש לחטא את האזור ב-70% אלכוהול או בתמיסת יוד. אחרי הטיפול הראשוני, יש לפנות לבדיקה בלשכת הבריאות הקרובה ביותר, ובמידה והלשכה סגורה, יש לפנות לחדר המיון. במידה וישנו חשד להדבקה בכלבת, יינתנו ארבע זריקות של חיסון פעיל למניעת התפתחות המחלה. את הזריקה הראשונה יש לתת כמה שיותר מוקדם, ושלושת הזריקות הבאות יינתנו ביום השלישי, השביעי והארבע עשר לאחר הזריקה הראשונה.

בנוסף לחיסון הפעיל, ניתן חיסון סביל, המכיל בתוכו נוגדנים כנגד נגיף הכלבת.

במקביל לטיפול שניתן לאדם שננשך, החיה הנושכת מוכנסת להסגר ולמעקב של ווטרינר במשך עשרה ימים, בהם החיה אמורה להראות סימנים מחשידים לכלבת או מוות. במידה והחיה לא מתה או לא הראתה תסמינים של כלבת, ניתן להסיק כי החיה לא העבירה את המחלה בעת הנשיכה. במידה והחיה מתה בזמן הזה, ניתן לבצע נתיחה ולקבוע האם הייתה נגועה בנגיף.

חיסון מניעתי לנגיף הכלבת ניתן דרך משרד הבריאות, ומטרתו היא עידוד ייצור של נוגדנים לנגיף הכלבת בגוף המחוסן, וזאת באמצעות החדרת נגיף מומת או מוחלש. החיסון הפעיל ניתן לאחר חשד לכלבת או כפעולת מניעה לווטרינרים ולאנשים שעובדים עם חיות. אחת לשנתיים יש לקבל מנת דחף או לבצע בדיקה של רמת נוגדנים במעבדת הכלבת במכון הווטרינרי.

כאשר מאמצים כלבים מאזורים נגועים, יש לתצפת על החייה לפחות שישים יום, ובזמן הזה גם לחסן ולסמן את החיה לפני העברתה לבעלים החדשים שלה.

בכדי למנוע הפצה של הנגיף, חלה חובה לחסן כלבים נגד כלבת בכל שנה. לגבי חתולים וחמוסים - קיימת רק המלצה ולא חובה של ממש.

בנוסף, אם רואים בעל חיים משוטט או חיית בר שנראית חשודה כנשאית של הנגיף, יש להודיע במידי לווטרינר העירוני ולהימנע ממגע עמה, וכמו כן למנוע מאנשים ובעלי חיים אחרים לבוא במגע אתה.