אני בן 59 ומבקש ייעוץ בנושא Bicuspid Aortic Valve and Ascending Aortic Aneurysm. זה 20 שנה ידוע אצלי על מסתם אאורטלי ביקוספידאלי מעובה, עם שורש אאורטה מורחב בגודל 4.2 ס"מ. זה 11 שנה (מאז המדידה הראשונה) האאורטה העולה מורחבת, מקסימום רוחב במרכזה - 5.2 ס"מ. כל השנים האלה אני במעקב תקופתי, עברתי בדיקות אקו לב, בדיקות CT ובדיקות MRI. בכל הבדיקות, את חלקן אני עובר כבר 20 שנה ואת חלקן במשך 11 שנה, אין כל שינוי בגדלים. כל הפרמטרים האחרים תקינים: קשת האאורטה והאאורטה הבטנית, חדרי הלב, המחיצות וכו'. רמת הכולסטרול, רמת הסוכר, ולחץ הדם (115/70) תקינים. אני בריא באופן כללי, ולא סובל מבעיות אחרות. מעולם לא אושפזתי בבית חולים. זה 28 שנים אני מתאמן בריצות ארוכות וטריאתלון, סיימתי כבר 16 ריצות מרתון האחרון במרץ השנה, כ-85% מהאימונים בעומס קל (60% עד 70% מהדופק המכסימלי), גם בתחרויות בשיא המאמץ אני לא עובר 90% מהדופק המכסימלי. בייעוץ האחרון, המומחה ציין שהקריטריונים השתנו, ושהיום ממליצים לעבור ניתוח להחלפת האאורטה העולה כאשר ההרחבה מעל 5.0 ס"מ, ולכן היועץ ממליץ שאעבור ניתוח להחלפת האאורטה העולה. לדבריו, סביר שאין צורך להחליף את המסתם האאורטלי. הוא המליץ לי לעבור בדיקת TEE לפני הניתוח, לבדיקת רוחב ואנטומיה של ה- STJ. במשך שנים רבות אין כל שינוי פתולוגי במום. מלבד מום זה, אני בריא בהרבה מהממוצע לגילי, אז למה למהר עם ניתוח כל כך מסוכן? חלק מהמומחים המליצו על ניתוח ואסרו עלי לעסוק בספורט אירובי כבר לפני 10 שנים. רופא החוקר זה 30 שנים פיזיולוגיה של המאמץ יעץ לי להמשיך באימונים. יתר על כן, הוא טען שסביר שאין אצלי שינויים לרעה בעיקר בזכות הפעילות הגופנית שבה אני עוסק. האם לגשת לניתוח? האם יש מניעה להמשיך בפעילות הגופנית בה אני עוסק? בשבוע אני עושה, בבמוצע, 50 ק"מ ריצה, 4 ק"מ שחיה ו-60 ק"מ ברכיבת אופניים.

אב העורקים (אאורטה) בחלקה שבבית החזה מחולקת לחלק העולה (ascending aorta) מהיציאה מהלב עד קשת אב העורקים, ולחלק היורד (descending aorta) מהקשת עד הכניסה לסרעפת. אנוריזמה (מפרצת) היא התרחבות פתולוגית של כלי דם, ויכולה להיות משני סוגים: saccular (הרחבה של דופן אחת בקיר) ו- fusiform (הרחבה דו-צדדית). הגורמים לאנוריזמה הם אתרוסקלרוזיס - הסתיידות העורקים, הנוצרת לאורך השנים בגלל תזונה עשירה בשומן וגורמים נוספים. זהו הגורם השכיח ביותר לבעיה. נקרוזיס - פגיעה של דופן האאורטה. סינדרום מרפן (Marfan Syndrome) - מחלה גנטית הנגרמת בגלל ליקוי בגן Fibrillin1 הגורם לפגם בבניית רקמת החיבור המרכיבה את הדופן. סינדרום זה מועבר בתורשה אוטוזומלית דומיננטית. טראומה וזיהומים. לרוב החולים במאנוריזמה אין סימפטומים, ובדרך כלל ברקע יש רק יתר לחץ דם. סימפטומים מופיעים כאשר ישנו לחץ או חסימה של מבנים סמוכים. בחלק העולה יכולה להיגרם אי-ספיקה של מסתם אאורטלי הגורם לכאבים בחזה, קוצר נשימה ואיבוד הכרה או חסימה של וריד נבוב עליון. בחלק היורד (וזה שכיח יותר) הסימפטומים הם חסימה של דרכי הנשימה (שיעול, צרידות) ולחץ על הוושט (בעיות בבליעה). בדיקת ההדמיה העיקרית לאבחנה היא בדיקת CT, בו ניתן לראות את מיקום והיקף המפרצת. לפעמים עושים גם אורטוגרפיה לפני הניתוח. לאנשים בקבוצת סיכון עם היסטוריה משפחתית ויתר לחץ דם עושים מיפוי תליום לצורך מעקב קבוע. אם קוטר המפרצת קטן מ-5.5 ס"מ, הטיפול העיקרי הוא תרופתי, לאיזון לחץ הדם. האופציה הכירורגית, על ידי שתל דקרון, מומלצת במקרים של חולה עם סימפטומים וקוטר מפרצת מעל 5.5 ס"מ. כאשר ישנה היסטוריה משפחתית של דיסקציה (קרע באאורטה), סינדרום מרפן, מעורבות COPD, קצב גדילה של המפרצת הגדול מ-0.1 ס"מ בשנה, ובכמה מקרים נוספים, מומלץ לטפל כבר כשהקוטר עולה על 5 ס"מ. היקף הפעילות הגופנית שאתה עוסק בה היא גבוהה, ויכולה להוות גורם סיכון לקרע, אך איני יכול, על סמך הנתונים שסיפקת, ומורכבות המקרה, לתת תשובות לשאלותיך.אני ממליץ לך להיות במעקב צמוד של כירורג כלי דם המתמחה בנושא אנוריזמות, אשר ינחה אותך וישקול את הטיפול המתאים לך. בברכה, ד"ר אלעד איכנולד - אינפומד

יש לי חוליות דחוסות, ונאמר לי שניתן להזריק חומר לתוך החוליה הדחוסה. ברצוני לשאול למה זה גורם ומהן ההשלכות של טיפול מסוג זה?

בגילך (82) עקב היחלשות העצם יש לעיתים קרובות שברי דחיסה. במידה והשברים גורמים כאב, ניתן להיעזר בזריקה של צמנט עצם לתוך החוליה השבורה, דבר המחזק אותה ומהווה טיפול יעיל מאוד בכאב. דר' מיכאל מילגרם "המרכז הישראלי לניתוחי עמוד שדרה" - אסותא.

אני שבעה שבועות אחרי לידה. בעקבות דימום ממושך וממצאי אולטרסאונד עם רירית מעובה (כ-15 מ"מ) ותכולה הטרוגנית ברחם (18X13 מ"מ). לפני כמה ימים נתן לי הרופא שלי מרשם ל-4 כדורי מתרג'ין (תרופה לעצירת דימום לאחר לידה), ובמשך חמישה ימים ליטול אוגמנטין. נטלתי את המתרג'ין אבל לא הייתה לו כל השפעה עלי. לא היו התכווצויות ולא הפרשה דמית מרובה כפי שהיה מצופה שיקרה (אמנם אני כבר לא מדממת, אבל מי יודע - הרי תכולת הרחם נשארה כשהייתה, היום אפילו ראיתי באולטרסאונד). האם יש דרך נוספת אחרת לגרום לרחם לפלוט את התכולה חוץ מגרידה? והאם בשל העובדה שהדימומים הולכים ונעלמים ניתן להתעלם מתכולת הרחם?

לפי דעתי את צריכה לשאול את רופא הנשים על אפשרות של גרידה אבחנתית, אולי נשארה שארית שיליה, דבר שקורה. ד"ר משה ארוך - רופא משפחה ומתמחה ברפואת ספורט

בני, בן כמעט 5, סובל בחודשים האחרונים כ-5 פעמים ברציפות מחיידק הסטרפטוקוק בגרון. הוא טופל במוקסיפן, אזניל ורפאפן. כעת, לאחר הטיפול האחרון הוא בריא, אולם משטח שנלקח חזר שוב חיובי לסטרפטוקוק A. מה לעשות? האם צריך לקחת שוב ושוב אנטיביוטיקה? האם יכול

ייתכן בהחלט שבנך הוא "נשא" של חיידק הסטרפטוקוקוס. נשאים של חיידק זה נוטים לפתח דלקת גרון "קלה" יחסית בהשוואה לחולים אחרים. כאשר נמצאת תשובה חיובית לחיידק הסטרפטוקוקוס במשטח או בתרבית ימים אחדים לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי, ולאחר שמוודאים כי בכל אחת מהפעמים בהם ניתן הטיפול האנטיביוטי הוא ניתן בדיוק לפי הרופא המטפל (מינון נכון ומשך ימי הטיפול), ישנן שתי אפשרויות עיקריות: מרשם לאנטיביוטיקה בשם קלינדאמיצין אשר משמידה את החיידק אשר מקנן בגרון; או ניתוח להסרת השקדים (tonsillectomy). בניתוח בוחרים במיוחד במקרים בהם דלקות הגרון היו קשות וממושכות (יותר מ-7 מקרים במהלך שנה אחת או 5 מקרים במהלך שנתיים רצופות). בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד

אינפומד
תרופות
קלינדאמיצין

קלינדאמיצין

אנטיביוטיקה, נוגדי דלקת | Clindamycin

מתאים לטיפול ב:

זיהום בסטאפילוקוקוס

אקנה

יש צורך במרשם

המומחים מסבירים
מידע
אזהרות
תופעות לוואי
רופאים בתחום
המומחים עונים
המלצות לקריאה

שמות מסחריים

קלינדמיצין זריקות Clindamycin Injection

דלאצין C Dalacin C

דאלאצין פתילות וגינליות Dalacin vaginal ovules

זינדקלין Zindaclin

קלינדה CALINDA

המומחים של Infomed מסבירים:

קלינדאמיצין, אנטיביוטיקה ממשפחת הלינקוזאמידים, יעילה בטיפול בחולים הסובלים מזיהומים הנגרמים על-ידי חייידקים גרם חיוביים (אירוביים ואנאירוביים), כמו חיידק הסטאפילוקוק, חיידקים אנאירוביים בפה, בבטן ובאברי המין באישה.

משתמשים בקלינדאמיצין בזיהומים שונים ובעיקר בכאלה שמקורם בבטן או באגן אצל נשים. כמו כן משתמשים בקרם וגינלי לטיפול בנשים הסובלות מדלקת מבוא הערייה, ובנוזל לעור לטיפול בצעירים הסובלים מפצעי בגרות.

תופעות הלוואי העיקריות של קלינדאמיצין הן בחילה, אי נוחות בבטן ושלשול. לעיתים גורמת קלינדאמיצין להתפתחות דלקת קשה מאוד של המעי הגס הנגרמת על-ידי חיידק הקלוסטרידיום דיפיציל.

זריקות וקפליות של קלינדאמיצין אנטיביוטיקה

צילום: shutterstock

מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה

כמוסות, סירופ, זריקות, קרם לנרתיק, פתילות וגינליות, נוזל, תרחיץ וג'ל לעור.
כמוסות - יש לבלוע בשלמות, עם כוס מים מלאה, ולא פחות מ-30 דקות לפני מצב שכיבה.

תדירות וזמן נטילה

3-4 פעמים ביום.

טווח המינון

600-1800 מ"ג ליום.

תחילת ההשפעה

2-4 שעות. ייתכן שיחלפו מספר ימים עד שההשפעה תורגש במלואה.

משך ההשפעה

2-4 שעות. ייתכן שיחלפו מספר ימים עד שההשפעה תורגש במלואה.

מנה שנשכחה

יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.

הפסקת התרופה

יש להשלים את הטיפול במלואו. גם אם חל שיפור בהרגשה, הזיהום המקורי עלול עדיין להיות קיים, והתסמינים עלולים לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי. הפסקת הטיפול לפני הזמן עלולה להקטין מיעילותו, ולהגדיל את הסבירות לכך שהחיידקים יפתחו עמידות לתרופות, באופן שלא ניתן יהיה לטפל בהם בעתיד בשימוש אנטיביוטי.

מינון עודף

מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.

אחסון

לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים

נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
- דואק | Duac
- לינדק | LINDAC TRIMA
- תרוקלינדין ג'ל | TAROCLINDIN GEL TARO
אזהרות
תזונה

אין הגבלות. שימוש פנימי- נטילה עם הרבה מים (כוס מלאה) כדי למנוע גירוי בוושט.

אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
לא צפויה השפעה.
הריון

יש להיוועץ ברופא טרם נטילת התרופה.

שימוש במהלך שלושת חודשים הראשונים להריון- אינו מומלץ (פתילות וגינליות).

אין להסתמך על קונדומים ודיאפרגמות למניעת הריון בתקופת הטיפול בפתילות וגינליות ובמשך 72 שעות שלאחר השימוש.

הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. יש להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
מומלץ ניטור מתאים לפעילות מערכות הגוף.
קשישים
סיכון מוגבר של נזק לכבד. יש לנטר בקפידה אנזימי כבד. מעל גיל 60- נדרש מעקב צמוד יותר עבור התפתחות שלשול ותדירות יציאות.
דווח לרופא במקרה של
- מחלת כבד או כליה
- אקזמה, נזלת אלרגית, אסתמה
- בעיות במערכת החיסונית
- מחלת מעי דלקתית
- שלשול ממושך
- נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי

בחילה והקאה הן תופעות הלוואי השכיחות ביותר. פריחה נדירה יחסית. תופעות נוספות הן נזק לכבד ודלקת קשה של המעי הגס.

בטיפול וגינלי שכיח מאוד זיהום פטרייתי נרתיקי.
תופעות לוואי נוספות:

גרד, זיהום נרתיקי, אי נוחות בנרתיק, בצקת, עור אדום מלווה מלווה בקילופים, תפקודי כבד לקויים, תפקוד כלייתי לקוי שעשוי להתבטא בדם ו/או חלבון בשתן, ירידה בתאי דם לבנים, ירידה במספר הטסיות בדם (טרמבוציטופניה), סוג של דלקת מפרקים, כאב בטן, שלשול, דלקת או כיב בושט-במיוחד אם כמוסה נלקחת בשכיבה או/ו עם כמות קטנה של מים, טעם מתכתי בפה, תשישות, תחושת טשטוש או שינוי במצב הכרה, הופעת פצעים ברקמות ריריות כמו פה ושפתיים.

תופעות לוואי שכיחות בשימוש וגינלי: זיהום פטרייתי, היכול לגרום לפריחות אדומות ומגרדות, כאב ראש, סחרחורת, שינוי בחוש הטעם, שיעול , צינון, כאב בגרון. כאב בטן, קושי או עיכוב בריקון מעיים. שלשול, בחילות, הקאות, פריחה, כאב גב. זיהום בדרכי השתן, סימנים אפשריים כוללים כאב או שריפה במתן שתן, צורך במתן שתן פתאומי או דחוף יותר מהרגיל, צורך במתן שתן בתדירות גבוהה מהרגיל במהלך הלילה, השתן נראה עכור, בעל ריח חזק או דם בשתן, כאב בבטן תחתונה, כאב גב או כאבים מתחת לצלעות. רמות מוגברות של סוכר וחלבון בשתן, הסימנים עשויים לכלול זיהום בדרכי השתן, קצף או מראה מוקצף של השתן. שיבושים בלידה, כאב בנרתיק ונפיחות. דימום חריג, כאב, או לחץ במהלך הוסת.

תופעות לוואי אפשריות המחייבות פנייה לרופא:

שלשלול מימי או דמי, אפשרי גם לאחר סיום הטיפול.

רגישות יתר. יכולה להתבטא בצפצופים, קשיי נשימה, סחרחורת, התנפחות העפעפיים, הפנים או השפתיים, הלשון או הגרון, פריחה או גרד, ביחוד אם מפושטים על כל הגוף.

הצהבת העור ולובן העין (צהבת).

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:

תרופות מרפות שרירים, משום שגם לקלינדמיצין השפעה דומה.

תרופות המשפיעות על פעילות האנזים CYP3A4 או CYP3A5 משום יכולת ההשפעה על ריכוז התרופה בגוף.

חוסמי הצומת העצבי שרירי: קלינדאמיצין עשוי להגביר את ההשפעה החוסמת של תרופות אלו.

אריתרומיצין: אין לתת קלינדאמיצין עם תרופה זו עקב הפחתה ביעילות שתי התרופות.

השפעת שימוש ממושך

טיפול הנמשך מעבר לשבועיים עלול להגביר את הסיכון של דלקת המעי הגס ושל נזק בכבד; יש לעקוב אחר אנזימי הכבד, תפקודי כליה וספירת דם.

יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא

רופאים בתחום

שיאצו

עדי בוסקילה

4.9

( 9 חוות דעת )

"עדי מטפל נעים וקשוב הגעתי לטיפול הניתוק מהגוף שלי ויצאתי בנאדם חדש לגמרי. הוא התאים את הטיפול במיוחד לצרכים שלי, והיה סבלני קשוב והשרה עליי אווירה נעימה. מחכה לטיפול הבא!"

קראו עליי עוד

נוירולוגיה

ד"ר ורד ליבנה

5.0

( 7 חוות דעת )

"ניכרת מקצועיות ובקיאות בתחום. גישה נעימה ומכבדת"

קראו עליי עוד

עיניים

מרפאת אייקו eyeco

4.9

( 35 חוות דעת )

"הופתעתי מאוד מהדיוק. הנכונות . הפתיחות ואפילו הקדמת תור . אני מרגיש היום לאחר הטיפול בשתי העיניים שד"ר רובוביץ האיר את החיים שלי. ה' יברך אותו. כמו כן את המקצועיות . ההכוונה והטיפול המנהלתי של אירנה. אני שמח שבחרתי בד"ר רובוביץ , לא הכרתי אותו קודם ולא נועצתי בקשר אליו , אבל הרגשתי חיבור מיידי עקב גישתו ומקצועיותו. זה נתן לי את האומץ להפקיד בידיו את מאור עיניי. תרתי משמע. אמליץ בכל לב עליו ועל מרפאתכם. תודה ענקית . פסח כשר ושמח משה לוי . כרכור"

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: אני בן 59 ומבקש ייעוץ בנושא Bicuspid Aortic Valve and Ascending Aortic Aneurysm. זה 20 שנה ידוע אצלי על מסתם אאורטלי ביקוספידאלי מעובה, עם שורש אאורטה מורחב בגודל 4.2 ס"מ. זה 11 שנה (מאז המדידה הראשונה) האאורטה העולה מורחבת, מקסימום רוחב במרכזה - 5.2 ס"מ. כל השנים האלה אני במעקב תקופתי, עברתי בדיקות אקו לב, בדיקות CT ובדיקות MRI. בכל הבדיקות, את חלקן אני עובר כבר 20 שנה ואת חלקן במשך 11 שנה, אין כל שינוי בגדלים. כל הפרמטרים האחרים תקינים: קשת האאורטה והאאורטה הבטנית, חדרי הלב, המחיצות וכו'. רמת הכולסטרול, רמת הסוכר, ולחץ הדם (115/70) תקינים. אני בריא באופן כללי, ולא סובל מבעיות אחרות. מעולם לא אושפזתי בבית חולים. זה 28 שנים אני מתאמן בריצות ארוכות וטריאתלון, סיימתי כבר 16 ריצות מרתון האחרון במרץ השנה, כ-85% מהאימונים בעומס קל (60% עד 70% מהדופק המכסימלי), גם בתחרויות בשיא המאמץ אני לא עובר 90% מהדופק המכסימלי. בייעוץ האחרון, המומחה ציין שהקריטריונים השתנו, ושהיום ממליצים לעבור ניתוח להחלפת האאורטה העולה כאשר ההרחבה מעל 5.0 ס"מ, ולכן היועץ ממליץ שאעבור ניתוח להחלפת האאורטה העולה. לדבריו, סביר שאין צורך להחליף את המסתם האאורטלי. הוא המליץ לי לעבור בדיקת TEE לפני הניתוח, לבדיקת רוחב ואנטומיה של ה- STJ. במשך שנים רבות אין כל שינוי פתולוגי במום. מלבד מום זה, אני בריא בהרבה מהממוצע לגילי, אז למה למהר עם ניתוח כל כך מסוכן? חלק מהמומחים המליצו על ניתוח ואסרו עלי לעסוק בספורט אירובי כבר לפני 10 שנים. רופא החוקר זה 30 שנים פיזיולוגיה של המאמץ יעץ לי להמשיך באימונים. יתר על כן, הוא טען שסביר שאין אצלי שינויים לרעה בעיקר בזכות הפעילות הגופנית שבה אני עוסק. האם לגשת לניתוח? האם יש מניעה להמשיך בפעילות הגופנית בה אני עוסק? בשבוע אני עושה, בבמוצע, 50 ק"מ ריצה, 4 ק"מ שחיה ו-60 ק"מ ברכיבת אופניים.

תשובה: אב העורקים (אאורטה) בחלקה שבבית החזה מחולקת לחלק העולה (ascending aorta) מהיציאה מהלב עד קשת אב העורקים, ולחלק היורד (descending aorta) מהקשת עד הכניסה לסרעפת. אנוריזמה (מפרצת) היא התרחבות פתולוגית של כלי דם, ויכולה להיות משני סוגים: saccular (הרחבה של דופן אחת בקיר) ו- fusiform (הרחבה דו-צדדית). הגורמים לאנוריזמה הם אתרוסקלרוזיס - הסתיידות העורקים, הנוצרת לאורך השנים בגלל תזונה עשירה בשומן וגורמים נוספים. זהו הגורם השכיח ביותר לבעיה. נקרוזיס - פגיעה של דופן האאורטה. סינדרום מרפן (Marfan Syndrome) - מחלה גנטית הנגרמת בגלל ליקוי בגן Fibrillin1 הגורם לפגם בבניית רקמת החיבור המרכיבה את הדופן. סינדרום זה מועבר בתורשה אוטוזומלית דומיננטית. טראומה וזיהומים. לרוב החולים במאנוריזמה אין סימפטומים, ובדרך כלל ברקע יש רק יתר לחץ דם. סימפטומים מופיעים כאשר ישנו לחץ או חסימה של מבנים סמוכים. בחלק העולה יכולה להיגרם אי-ספיקה של מסתם אאורטלי הגורם לכאבים בחזה, קוצר נשימה ואיבוד הכרה או חסימה של וריד נבוב עליון. בחלק היורד (וזה שכיח יותר) הסימפטומים הם חסימה של דרכי הנשימה (שיעול, צרידות) ולחץ על הוושט (בעיות בבליעה). בדיקת ההדמיה העיקרית לאבחנה היא בדיקת CT, בו ניתן לראות את מיקום והיקף המפרצת. לפעמים עושים גם אורטוגרפיה לפני הניתוח. לאנשים בקבוצת סיכון עם היסטוריה משפחתית ויתר לחץ דם עושים מיפוי תליום לצורך מעקב קבוע. אם קוטר המפרצת קטן מ-5.5 ס"מ, הטיפול העיקרי הוא תרופתי, לאיזון לחץ הדם. האופציה הכירורגית, על ידי שתל דקרון, מומלצת במקרים של חולה עם סימפטומים וקוטר מפרצת מעל 5.5 ס"מ. כאשר ישנה היסטוריה משפחתית של דיסקציה (קרע באאורטה), סינדרום מרפן, מעורבות COPD, קצב גדילה של המפרצת הגדול מ-0.1 ס"מ בשנה, ובכמה מקרים נוספים, מומלץ לטפל כבר כשהקוטר עולה על 5 ס"מ. היקף הפעילות הגופנית שאתה עוסק בה היא גבוהה, ויכולה להוות גורם סיכון לקרע, אך איני יכול, על סמך הנתונים שסיפקת, ומורכבות המקרה, לתת תשובות לשאלותיך.אני ממליץ לך להיות במעקב צמוד של כירורג כלי דם המתמחה בנושא אנוריזמות, אשר ינחה אותך וישקול את הטיפול המתאים לך. בברכה, ד"ר אלעד איכנולד - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: יש לי חוליות דחוסות, ונאמר לי שניתן להזריק חומר לתוך החוליה הדחוסה. ברצוני לשאול למה זה גורם ומהן ההשלכות של טיפול מסוג זה?

תשובה: בגילך (82) עקב היחלשות העצם יש לעיתים קרובות שברי דחיסה. במידה והשברים גורמים כאב, ניתן להיעזר בזריקה של צמנט עצם לתוך החוליה השבורה, דבר המחזק אותה ומהווה טיפול יעיל מאוד בכאב. דר' מיכאל מילגרם "המרכז הישראלי לניתוחי עמוד שדרה" - אסותא.
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני שבעה שבועות אחרי לידה. בעקבות דימום ממושך וממצאי אולטרסאונד עם רירית מעובה (כ-15 מ"מ) ותכולה הטרוגנית ברחם (18X13 מ"מ). לפני כמה ימים נתן לי הרופא שלי מרשם ל-4 כדורי מתרג'ין (תרופה לעצירת דימום לאחר לידה), ובמשך חמישה ימים ליטול אוגמנטין. נטלתי את המתרג'ין אבל לא הייתה לו כל השפעה עלי. לא היו התכווצויות ולא הפרשה דמית מרובה כפי שהיה מצופה שיקרה (אמנם אני כבר לא מדממת, אבל מי יודע - הרי תכולת הרחם נשארה כשהייתה, היום אפילו ראיתי באולטרסאונד). האם יש דרך נוספת אחרת לגרום לרחם לפלוט את התכולה חוץ מגרידה? והאם בשל העובדה שהדימומים הולכים ונעלמים ניתן להתעלם מתכולת הרחם?

תשובה: לפי דעתי את צריכה לשאול את רופא הנשים על אפשרות של גרידה אבחנתית, אולי נשארה שארית שיליה, דבר שקורה. ד"ר משה ארוך - רופא משפחה ומתמחה ברפואת ספורט
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: בני, בן כמעט 5, סובל בחודשים האחרונים כ-5 פעמים ברציפות מחיידק הסטרפטוקוק בגרון. הוא טופל במוקסיפן, אזניל ורפאפן. כעת, לאחר הטיפול האחרון הוא בריא, אולם משטח שנלקח חזר שוב חיובי לסטרפטוקוק A. מה לעשות? האם צריך לקחת שוב ושוב אנטיביוטיקה? האם יכול

תשובה: ייתכן בהחלט שבנך הוא "נשא" של חיידק הסטרפטוקוקוס. נשאים של חיידק זה נוטים לפתח דלקת גרון "קלה" יחסית בהשוואה לחולים אחרים. כאשר נמצאת תשובה חיובית לחיידק הסטרפטוקוקוס במשטח או בתרבית ימים אחדים לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי, ולאחר שמוודאים כי בכל אחת מהפעמים בהם ניתן הטיפול האנטיביוטי הוא ניתן בדיוק לפי הרופא המטפל (מינון נכון ומשך ימי הטיפול), ישנן שתי אפשרויות עיקריות: מרשם לאנטיביוטיקה בשם קלינדאמיצין אשר משמידה את החיידק אשר מקנן בגרון; או ניתוח להסרת השקדים (tonsillectomy). בניתוח בוחרים במיוחד במקרים בהם דלקות הגרון היו קשות וממושכות (יותר מ-7 מקרים במהלך שנה אחת או 5 מקרים במהלך שנתיים רצופות). בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >