לנלידומיד

תזונה

אין הגבלות.

נהיגה

הריון

התרופה  צפויה לפגוע בעובר, ולכן אין לקחת אותה בזמן או לפני הריון.
יש להמתין 4 שבועות נוספים לאחר סיום השימוש בתרופה לפני שמנסים להיכנס להיריון.
גברים הנוטלים לנלידומיד, ובת זוגם נכנסה להריון במהלך הטיפול, יש לפנות מיידית לקבלת ייעוץ רפואי.
במהלך הריון או חשד להריון, יש להימנע ממגע עם המגשית או הכמוסה.
נשים- במקרה כניסה במהלך הטיפול בלנלידומיד, יש להפסיק את הטיפול ולהודיע לרופא מייד. לצורך מניעת הריון יש להשתמש בשתי שיטות יעילות למניעת היריון בו-זמנית בכל פעם, לפחות במשך 4 שבועות לפני תחילת הטיפול, במהלך הטיפול, במהלך הפסקות בטיפול ובמשך לפחות 4 שבועות לאחר סיום הטיפול, אלא אם הימנעות מפעילות מינית עם גבר היא השיטה הנבחרת. יש להתייעץ עם הרופא לגבי אמצעי מניעה מתאימים.
יש לעבור בדיקות לשלילת היריון תחת פיקוחו של הרופא (לפני כל טיפול, לפחות פעם בארבעה שבועות במהלך הטיפול, במהלך הפסקות בטיפול ולפחות 4 שבועות לאחר סיום הטיפול), למעט במקרה בו בוצע הליך המונע מעבר של הביציות דרך החצוצרות אל עבר הרחם.
גברים- לנלידומיד עובר לנוזל הזרע. אם בת הזוג בהיריון או יכולה להיכנס להיריון, ואינה משתמשת בשיטות יעילות למניעת היריון, חובה להשתמש בקונדום במהלך הטיפול, ולפחות 4 שבועות לאחר סיומו, גם אם בוצע ניתוח לשם עיקור (וזקטומיה). אם אין אפשרות להשתמש בקונדום, יש לוודא כי בת הזוג משתמשת באמצעי למניעת היריון יעיל, אחד לפחות, במשך 4 שבועות לפני תחילת הטיפול, במהלך הטיפול, במהלך הפסקות בטיפול ובמשך 4 שבועות לאחר סיום הטיפול.

הנקה

תינוקות וילדים

קשישים

דווח לרופא במקרה של

• אירוע מוחי
• קרישי דם
• סימני זיהום ויראלי
• בעיות בדם (עליית אנזימי כבד, עליית כדוריות דם לבנות)
• תפקוד כליתי לקוי
• התקף לב, שבץ
• הריון
• פריחה נרחבת או פריחה על הפנים, תגובה עורית חמורה בעבר

סיכון ממנת יתר

סיכון מפיתוח תלות

לנלידומיד, בדומה לתלידומיד, בעלת השפעה טרטוגנית בהריון ואפילו מנה אחת שלה בהריון עשויה לגרום למומים קשים ביילוד. לכן היא אסורה בתכלית על נשים הרות ומיניקות. 
תופעות נפוצות ביותר כוללות: בחילה, שלשול, עצירות, צרבת, יובש וגירוי בעור, אף נוזל או סתום, כאבי שרירים ומפרקים, כאב ראש ועייפות.  ירידה במספר תאי הדם האדומים, דבר שעלול להוביל לאנמיה שגורמת לעייפות ולחולשה, פריחה, גירוד, כאבי עצמות, כאבי מפרקים, כאבי גב, כאבים בגפיים, נפיחות כללית, חום ותסמינים דמויי-שפעת, חוסר תחושה, תחושת עקצוץ או צריבה בעור, ירידה בתיאבון, הפרעות בתחושת הטעם, ירידה במשקל, רמות נמוכות של אשלגן או סידן ו/או נתרן בדם, בלוטת התריס מתפקדת בצורה פחותה, כאב בחזה או קוצר נשימה (אשר עלולים להיות תסמינים של קרישי דם בריאות), זיהומים מכל הסוגים, ראייה מעורפלת, בעיות בכליות, תוצאות לא תקינות של בדיקת כבד, עלייה או ירידה ברמת הסוכר בדם, דימום מהאף, דיכאון, שינויים במצבי הרוח, קשיי שינה, שיעול, נפילה בלחץ דם, תחושת אי-נוחות בגוף, הרגשה רעה, פה כואב ומודלק, יובש בפה, התייבשות.

תופעות חמורות הדורשות פניה לרופא: כאב בחזה, קושי בנשימה, כאבי עצמות, חולשת שרירים, בלבול או עייפות- ייתכן בשל רמה גבוהה של סידן בדם. שיעול דמי ותסמינים דמויי שפעת (חום, שפעת, שיעול, כאבים). בנוסף ייתכנו הפרעות כגון: תרומבוציטופניה, לויקופניה ונויטרופניה. דחיית איבר מושתל.

דווח מיידי לרופא במקרים של קוצר נשימה, כאבים בחזה או נפיחות בזרוע או ברגל, חום, צמרמורות, כאבי-גרון, שיעול, כיבים בפה או כל תסמין אחר של זיהום, כולל זיהום במערכת הדם. דימום או חבלה בהיעדר פציעה. פריחה מפושטת, חום גוף גבוה, עלייה ברמות אנזימי כבד, בעיות במערכת הדם, מעורבות איברי גוף אחרים- נדרשת הפסקת התרופה וייעוץ רפואי מיידי. 

במהלך או לאחר הטיפול יש לדווח לרופא בכל שינוי כמו טשטוש בראיה, איבוד ראיה או ראיה כפולה, קושי בדיבור, חולשה בגפיים, שינוי בדרך ההליכה, תחושת נימול מתמשכת, ירידה/אובדן תחושת המגע, איבוד זיכרון או בלבול- העלולים להוות סימנים לתקרית חמורה במח.

תופעה חמורה נוספת: סיכון לפתח גידולים סרטניים חדשים. מספר קטן של מטופלים עלול לפתח סוגים נוספים של סרטן, וסיכון זה גדל עם השימוש בתרופה זו.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תרופות המשמשות למניעת היריון- כמו למשל גלולות למניעת היריון, בשל החשש מירידה ביעילותה.
דיגוקסין: בשילוב עם לנלידומיד ישנו חשש לעליית רמות דיגוקסין בסרום וכתוצאה סיכון מוגבר לתופעות לוואי. יש לנטר רמות דיגוקסין ואם צריך לשנות מינון בהתאם. 
תרופות מסוימות המשמשות לדילול הדם- כמו וורפרין, מומלץ לבצע ניטור הדוק של רמותיו בדם במהלך טיפול משולב עם דקסאמתאזון.
תרופות מקבוצת האריתרופואיטין, לטיפול באנמיה, או תרופות נוספות שעלולות להעלות את הסיכון לפקקת בכלי-הדם, כמו טיפול הורמונלי חלופי.
תרופות מקבוצת סטטינים- קיים סיכון מוגבר לפירוק שריר כאשר סטטינים ניטלים עם תרופה זו. מומלץ לבצע ניטור תקופתי במיוחד במהלך השבועות הראשונים של הטיפול.

תרופות לדיכוי מערכת החיסון: מתן של לנלידומיד בשילוב עם תרופות אחרות לדיכוי מערכת החיסון מגביר את הסיכון לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו אנמיה ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין.

השפעת שימוש ממושך

על החולים לעבור בדיקות דם מידי שבוע במשך שמונה שבועות לפחות מתחילת הטיפול לזיהוי תרומבוציטופניה ותיקון המינון צריך להיעשות על פי הצורך, כתלות בספירת הטסיות הבסיסית. לאחר מכן ניטור יעשה פעם בשבועיים-חודש לפחות.
בדיקות קרישה, בדיקות מעקב אחר הגידולים. 

תיתכן בדיקה לצורך הערכת בעיות לב-ריאות.