בגוף האדם ישנו מנגנון קרישה אשר אחראי לעצירת דימומים שיכולים לנבוע מסיבות שונות. בתהליך הקרישה מופעל מנגנון המעודד הצטברות טסיות דם שהופכות למעין רשת שחוסמת את זרימת הדם במקום הפצע. ישנם מספר פקטורי קרישה הגורמים לתגובת שרשרת שמשפעלת את תהליך הקרישה. הפקטורים הבולטים הם פקטור מספר 2 (IIa) הידוע בשם טרומבין, וכן פקטור מספר 10 (Xa). נוגד הקרישה הנפוץ ביותר הוא אנטיטרומבין 3, אשר משופעל על ידי מולקולה בשם הפארין (UFH), שהיא מולקולה המורכבת מגלוקוזאמינוגליקן (GAG) - שרשרת של סוכרים המורכבת מיחידות חוזרות של דו-סוכר (מולקולה המורכבת מצמד סוכרים), שמחובר למספר קבוצות סולפט (גופרית). השימוש העיקרי בתרופה הפארין הוא מהסוג המורכב ממולקולות בעלות משקל מולקולרי נמוך יחסית בשם LMWH, שבו ישנן פחות תופעות לוואי בהשוואה להפארין בגודל הרגיל. ריברוקסבאן (קסרלטו) הוא תכשיר שמעכב את פקטור הקרישה מספר 10 (Xa) וניתן דרך הפה[1].
צילום: shutterstock
מטרת הבדיקה
בדיקה זו משמשת לבדיקת רמות ההפארין או ה-LMWH בדם, על מנת לדעת את רמת ההשפעה של החומר נוגד הקרישה המצוי בדם, וכך לדעת האם ישנו צורך להגביר או להפחית את מינונו של התכשיר ריברוקסבאן (קסרלטו) לשם מניעת היווצרות קרישי דם שעלולים לסכן את חיי המטופל/ת[2].
בדיקה זו יכולה להתבצע במקביל לבדיקתaPTT , שבה נבדק הזמן הדרוש להיווצרות קריש פיברין בדגימת פלזמה שהוסף אליה ציטראט, דבר המייצג את הזמן הלוקח לתהליך הקרישה הפנימי (אינטרינזי) להתבצע[2].
[4] הבדיקה היא בדיקת דם הנלקחת במבחנת סודיום ציטראט. את הבדיקה יש לקחת 4 שעות לאחר הזרקת הפארין. לאחר מכן, הבדיקה עוברת סרכוז להפרדת פלזמת הדם ממרכיבי הדם השונים ומועברת למעבדה, שם היא נבדקת עד לקבלת התוצאות. אין צורך להיות בצום לפני הבדיקה. לאחר הבדיקה יש לפנות לרופא המטפל להמשך בירור במידת הצורך.
אזהרות
סיכון: מדובר בבדיקת דם רגילה. לא ידועים סיכונים מיוחדים.
פענוח תוצאות
[5] ערכי הנורמה הבדיקה נמדדת בערכים של יחידות בינלאומיות למיליליטר (IU/ml), והטווח התקין הוא בין 0.3-0.7.
מעל הנורמה יכולה להעיד על פגיעה כלייתית, חסר בגורמי קרישה אינטרינזיים, טרומבופיליה עקב בעיות בפקטורי קרישה שונים, הימצאות לופוס אנטיקואגולנט (LAC).
מתחת לנורמה יכולה להעיד על פגיעה כלייתית, חסר בגורמי קרישה אינטרינזיים, טרומבופיליה עקב בעיות בפקטורי קרישה שונים.