בדיקת נוגדנים נגד גרעין (antinuclear antibody)

איננו יודעים מה גורם לזאבת. אין למחלה מרפא, אולם ברוב המקרים ניתן לשלוט בזאבת. נדמה לעתים שזאבת עוברת במשפחה, דבר המצביע על כך שהמחלה עשויה להיות תורשתית. אולם נשיאת הגן של המחלה אינו כל הסיפור. הסביבה, אור השמש, מתח ותרופות מסוימות עלולים כולם להצית תסמינים באנשים מסוימים. אנשים אחרים, החולקים את אותו מטען גנטי, עשויים שלא לפתח תסמינים כלשהם למחלה. החוקרים מנסים לגלות מדוע.

בין סוגי הזאבת השונים נמנים:

זאבת אדמנתית מערכתית (Systemic Lupus Erythematosus) היא הסוג הנפוץ ביותר. המלה "מערכתית" פירושה שהמחלה עלולה לפגוע בחלקים רבים בגוף. תסמיני הזאבת האדמנתית המערכתית יכולים להיות קלים או קשים.

זאבת עורית (Discoid Lupus Erythematosus) פוגעת בעיקר בעור. פריחה אדומה עלולה להופיע, או שעור הפנים, הקרקפת או העור במקום אחר בגוף יחליף את עורו.

זאבת הנגרמת מתרופות מוצתת על ידי מספר תרופות. היא דומה לזאבת האדמנתית המערכתית, אולם התסמינים הם לרוב קלים יותר. ברוב המקרים, המחלה נעלמת כאשר נטילת התרופה נפסקת. יותר גברים מפתחים זאבת תרופתית משום שהתרופות הגורמות לא, הידראלאזין ופרוקאינאמיד, משמשות לטיפול במחלות לב הנפוצות יותר בקרב גברים.

זאבת עלולה להיות קשה לאבחון. לעתים קרובות מתבלבלים בינה לבין מחלות אחרות. מסיבה זו מכונה הזאבת "החקיינית הגדולה". סימני הזאבת משתנים מאדם לאדם. יש אנשים שיש להם רק מעט סימני אזהרה. לאחרים יש יותר.

סימנים נפוצים לזאבת הם:

• פריחה אדומה או שינוי בצע עור הפנים, לרוב בצורת פרפר על פני האף והלחיים.
• פרקים נפוחים או כואבים.
• חום בלתי מוסבר.
• כאבי חזה בנשימה עמוקה.
• בלוטות נפוחות.
• תשישות קיצונית (תחושת עייפות בלתי פוסקת).
• אובדן שיער חריג (במיוחד בקרקפת).
• אצבעות או בהונות חיוורות או סגולות מקור או ממאמץ.
• רגישות לשמש.
• ספירת דם נמוכה.
• דיכאון, בעיות בחשיבה ו\או בעיות זיכרון.

מהי התפרצות בזאבת?

כשתסמיני זאבת מופיעים, הדבר נקרא "התפרצות". סימנים אלה יכולים להופיע ולהיעלם. ייתכן שיהיו לכם נפיחות ופריחות שבוע אחד, ובשבוע שלאחריו לא יהיו כל תסמינים. ייתכן שתגלו שתסמיניכם מתפרצים לאחר שהייתם בשמש כל היום או אחרי יום עבודה קשה.

אם תלמדו לזהות מתי מתקרב אליכם התפרצות, תוכלו לנקוט בצעדים להתמודד עמם. ראנשים רבים חשים עייפות קשה או חווים כאב, פריחה, חום, אי נוחות בבטן, כאב ראש או סחרחורת ממש לפני התפרצות. צעדים למניעת התפרצויות, כמו הגבלת זמן שהייתכם בשמש והקפדה על מנוחה מספקת ושקט, יכולים אף הם לעזור.

• למדו לזהות שהתפרצות מתקרבת.
• שוחחו עם הרופא שלכם.
• נסו לקבוע יעדים וסדרי עדיפויות מציאותיים.
• הגבילו את משך שהייתכם בשמש.
• שמרו על דיאטה בריאה.
• פתחו כישורי התמודדות כדי למזער את המתח בחייכם.
• הקפידו על מנוחה מספקת ושקט.
• התעמלו באופן מתון במידת האפשר.

כמו ברוב המחלות, גם בלופוס יש ככל הנראה מרכיב גנטי אשר מעלה את הסיכון שאנשים מסויימים (בעיקר נשים) יחלו במחלה. לאנשים שיש במשפחתם חולים במחלות אוטואימוניות (שבהן המערכת החיסונית תוקפת איברים בגוף מכיוון שהיא מזהה אותם בטעות כזרים), יש סיכון רב יותר לפתח מחלות אוטואימוניות. עם זאת, יש הרבה מאד מרכיבים אחרים, רובם עדיין לא ברורים, המשפיעים על הופעה של לופוס. לא מדובר במחלה תורשתית, והסיכון אינו גבוה. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד

שקיעת הדם המוחשת מעידה על תהליך דלקתי, שאינו חריף משום שרמת ה- CRP, שהיא מדד רגיש יותר לתהליך זיהומי או דלקתי חריף, היא בגדר הנורמה. הנוגדנים ANA ו- RF בדמך אינם תקינים, אך גם אינם ספציפיים. תוכלי לקרוא אודות (Rheumatoid Factor) RF

ייתכן ואין קשר בין קרישיות יתר לבין הדלקת בבלוטות הלימפה. ישנם תיאורי מקרה בודדים בספרות המתארים קשר בין מחלת שרטת החתול מפושטת ואירועים תרומבוטיים. מחלות גידוליות כגון לימפומה יכולות לגרום גם לתרומבוזות, אך לאור הזמן הרב שחלף מאז הופעת מחלתך וחוסר ממצא גידולי בניתוח, אבחנה שכזו איננה עומדת על הפרק. מחלה היכולה לגרום לקרישיות יתר ודלקת בבלוטות הלימפה היא מחלת הזאבת (לופוס). למידע נוסף על מחלת הזאבת ראי תשובה לשאלות קודמות בפורטל Infomed: http://www.infomed.co.il/questions/q_050201_2.htm

זאבת היא מחלה אוטו-אימונית. תפקיד מערכת החיסון היא להילחם בגופים זרים החודרים לגופנו. אולם במחלות אוטו-אימוניות, מערכת החיסון יוצאת משליטה ותוקפת רקמות בריאות, במקום חידקים.

זאבת היא מחלה העלולה לתקוף חלקים רבים בגוף. לופוס עלולה לפגוע בפרקים, בעור, בכליות, בריאות, בלב ו\או במוח. אם יש לכם זאבת, היא עלולה לפגוע בשניים או שלושה חלקים מגופכם. בדרך כלל אין לאדם אחד את כל סוגי התסמינים האפשריים.

אין בדיקת בודדת שתוכל להראות לכם אם יש לכם זאבת. הרופא שלכם עשוי להידרש למספר בדיקות וללמוד את ההיסטוריה הרפואית שלכם. ייתכן שייקח זמן לרופא לאבחן את קיומה של זאבת.

אם תספרו לרופא על תסמיניכם ובעיות אחרות מהן אתם סובלים, זה עשוי לעזור לו להבין את מצבכם. ההיסטוריה הרפואית שלכם עשויה לספק רמזים באשר למצבכם.

הרופא יחפש אחר פריחות וסימנים אחרים לכך שדבר-מה אינו כשורה.

ייתכן שיוזמנו בדיקות דם ושתן ודגימות אלה יראו אם המערכת החיסונים שלכם פעילה מדי.

ביופסיה, רקמה המוסרת לבדיקה בהליך ניתוחי פשוט, עשוי להיבדק מתחת למיקרוסקופ. רקמת עור או כליה הנבדקת בדרך זו יכולה להראות סימנים למחלה אוטו-אימונית.

גרד הוא בעיה שכיחה, שיש לה סיבות אפשריות רבות. במבוגרים, הגורם העיקרי הוא יובש בעור, כך ששימון העור מביא להפסקת התופעה. סיבות נוספות כוללות הפרעות מערכתיות, כדוגמת אי-ספיקת כליות, אי-ספיקת כבד, זיהומים כרוניים ולעיתים אף ממאירות של תאי דם. הבדיקות הנעשות בדרך כלל הן ספירת דם, תפקודי כליות וכבד, אנטיגניים וירליים (כדוגמת HBV, HCV ועוד), צילום מערות הפנים והשיניים (לשלילת סינוסיטיס, או זיהום כרוני אחר). ניתן לבדוק גם אם ישנם טפילים, פטרת ועוד, לפי תוצאות הבדיקות הקודמות. ביצוע בירור לאטיולוגיה אוטואימונית (דברים הגורמים לגוף לתקוף את עצמו) נעשית בהתאם למציאות תסמינים נוספים מלבד הגרד, אם יש כאלה. הבירור יכול לכלול ANA, רמת C3, רמת antimicrosomal antibodies, אלקטרופורזיס של חלבונים ועוד. החלטה על המשך הבירור נתונה לשיקולו של הרופא המטפל, ותלויה במצב המטופל. חשוב לבדוק אם הגרד הופיע במקביל להתחלת שימוש בתכשירים קוסמטיים חדשים (קרם גוף, שמפו וכו'), שימוש באבקת כביסה חדשה או כל חשיפה דומה חדשה. משאלתך עולה כי עברת בירור, אך לא ברור לי עד כמה רחב הבירור המעבדתי שבוצע. הטיפולים העיקריים שמוצעים לגרד הם שימון העור לעיתים תכופות, אנטיהיסטמיניקה, והימנעות מגירוד, עד כמה שאפשר. גירוד מביא להחמרה בתחושת העקצוץ והגרד, כך שמדובר בתופעה המחמירה את עצמה. זיהוי הגורם לגרד יכול לעזור למציאת הטיפול המתאים, שיביא לשיפור המצב. מומלץ להמשיך את המעקב אצל רופא העור המטפל, וכן להמשיך את הבירור לפי הצורך. בברכה ד"ר תהילה חג'ג' - אינפומד