לייפת בכבד (liver fibrosis) או פיברוזיס בכבד הוא תהליך פתולוגי המתרחש ברקמת הכבד כאשר היא ניזוקה, ומוביל לירידה בתפקוד הרקמה ולעתים גם לאי ספיקת כבד. מחלות שכיחות שעלולות לגרום לפיברוזיס בכבד כוללות את נגיפי הצהבת – בעיקר צהבת B וצהבת C - ומחלות שאינן זיהומיות כמו מחלת כבד שומני. FIB-4 הuא מדד המחושב באמצעות ערכים של ארבע בדיקות דם פשוטות (ריכוז הטסיות, האנזימים AST ו-ALT בדם וגיל הנבדק.ת), ומטרתו היא להעריך באופן לא פולשני את רמת הפיברוזיס בכבד. APRI (AST/Platelet Ratio Index) הוא מדד המחושב באמצעות שני ערכים ומטרתו היא לחזות את הסיכון לפיברוזיס משמעותי בכבד ולשחמת הכבד (מצב מתקדם ובלתי הפיך של פגיעה ברקמת כבד). באמצעות שני המדדים הללו ניתן לייצר פרופיל אמין של פיברוזיס וסיכון להתקדמות במטופלים חולי כבד[1].
צילום: shutterstock | Saiful52
מטרת הבדיקה
הבדיקה נועדה לשמש ככלי עזר לא פולשני בבניית פרופיל פיברוזיס ברקמת הכבד, במיוחד בקרב חולי צהבת (הפטיטיס) C וכבד שומני (NAFLD). לעתים הבדיקה יכולה להחליף ביופסיה של הכבד ולעתים להוות התוויה לביופסיה[2].
מחלות ומצבים בריאותיים שהבדיקה יכולה לזהות
לייפת כבדית (פיברוזיס) – תהליך פתולוגי המתרחש ברקמת כבד, המערב מספר סוגי תאים, בהם תאי רקמת כבד ותאי חיסון. בעקבות איתות מתאי החיסון, מפרישים תאים בכבד כמות מוגברת של חומר חוץ-תאיהמורכב בעיקר מסיבי החלבון קולגן. תהליך זה כרוך לרוב בפגיעה כרונית בכבד, שעלולה להיגרם ממספר סיבות שונות[3]:
גורם זיהומי:
נגיפי הצהבת השונים (הפטיטיס), במיוחד מסוג B ו-C שכן אלו המינים שגורמים לרוב למחלה כרונית.
זיהומים פרזיטיים – שיסטוזומה.
מחלת כבד אלכוהולית.
מחלת כבד שאינה אלכוהולית.
מחלת כבד בשל אצירת מרה.
מחלת כבד אוטואימונית.
תסמינים בפיברוזיס של הכבד לרוב לא מופיעים עד שהתחרש נזק משמעותי מספיק של רקמת כבד. התסמינים הנפוצים כוללים[4]:
תשישות.
דימומים נרחבים עקב חבלות קלות.
חוסר תיאבון.
בחילה.
בצקות בגפיים.
ירידה במשקל.
גירוד בעור.
צהבת.
אודם בכפות הידיים.
אי-סדירות וסת בנשים.
אין אונות, הגדלת רקמת החזה, הקטנת אשכים בגברים.
ככל שהפיברוזיס מתקדם למצב של שחמת הכבד, כך גדל הסיכון לפתח סרטן של הכבד מסוג קרצינומה הפטוצלולרית.
אוכלוסיות בסיכון
מומלץ לבצע את הבדיקה בהוראת רופא/ה ובמטופלים/ות המאובחנים/ות במחלת כבד, על מנת לנטר את מצב והיקף הפגיעה ברקמה. אין איסורים מיוחדים על ביצוע הבדיקה אך מומלץ תמיד להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת[1].
אופן ביצוע הבדיקה
לא נדרשת הכנה מוקדמת לביצוע הבדיקה. הבדיקה מתבססת על לקיחת דם ורידי ככל בדיקת דם סטנדרטית[2].