בדיקת שרשרות קלות בוחנת את נוכחותם של נוגדנים מסוג אימונוגלובולינים בדם. אימונוגלובולינים הם חלבונים המופקים על ידי תאי דם לבנים הנקראים תאי פלסמה ומורכבים משתי שרשרות כבדות ושתי שרשרות קלות המתחברות יחד. תפקידם של האימונוגלובולינים הוא לסייע לגוף להתגונן מפני זיהום או חולי[1]. כאשר מספר השרשרות הקלות בדם עולה על מספר השרשרות הכבדות, שרשרות קלות עודפות אלו נקראות שרשרות חופשיות, זאת מאחר שאינן מתחברות לשרשרות כבדות. במקום זאת, הן משוחררות לדם. ככל שיש יותר שרשרות קלות, כך יש יותר חלבוני פלסמה, מה שעלול להצביע על כך שקיימת בעיה בתפקודם של תאי הפלסמהאשר באה לידי ביטוי במחלות ומצבים רפואיים המשפיעים על תאים במח העצם, כמפורט להלן תחת מטרת הבדיקה[2]. גמופתיה (עלייה לא נורמלית בייצור אימונוגלובולינים) חד שבטית מאופיינת על ידי גדילת מספר תאי פלסמה המפרישים אימונוגלובין חד שבטי. האימונוגלובולין המופרש על ידי תאי הפלסמה מהווה סמן של שגשוג שבטי, וכמות החלבון החד שבטי יכול לשמש לצורך ניטור מהלך מחלה[3].
Saiful52 | Shutterstock.
מטרת הבדיקה
בדיקה זו מסייעת באבחון סוג של סרטן הדם, המתפתח בתאי מח העצם, וקרוי מיאלומה נפוצה. בנוסף, היא עשויה לסייע לאבחון של מצבים אחרים המשפיעים על תאים במח העצם, החל ממצב בריאותי שפיר הקרוי גמופתיה חד-שבטית ללא משמעות קלינית ברורה (monoclonal gammopathy of undetermined significance או MGUS), עבור בפלסמציטומה יחידה (Solitary plasmacytoma) - שלב ראשוני של מיאלומה נפוצה, וכלה במקרוגלובולינמיה ((Waldenström macroglobulinemia - סוג נדיר של סרטן דם, או מחלה חמורה הנקרית עמילואידוזיס[4].
מתי מומלץ לבצע את הבדיקה?
הבדיקה מתבצעת אם התפתחו תופעות כמו כאבים בעצמות, פציעות או דימומים לא רגילים, עייפות, חוסר תחושה או עקצוץ בידיים וברגליים, נוכחות מוגברת של חלבון בדם, ספירת תאי דם אדומים נמוכה(אנמיה), רמות גבוהות של סידן בדם (היפרקלצמיה), בעיות בכליות, פריחות בעור או כתמים סגולים על גבי העור, לשון נפוחה, נזקי עצבים או דלקת בכלי הדם (וסקוליטיס)[1][2].
אוכלוסיות בסיכון
הבדיקה אינה מיועדת לביצוע בילדים. לימפומה מתונה עד מסומנת עלולה להפריע ליכולת לבצע את הבדיקה.[7]
אופן ביצוע הבדיקה
בדיקה זו מתבצעת על ידי לקיחת דם מהווריד ביד או בכף היד, באמצעות מחט והיא אינה מצריכה הכנה מוקדמת.
פענוח תוצאות
תוצאות הבדיקה משתנות מאדם לאדם כתלות בגיל, במגדר, בהיסטוריה הרפואית, בשיטה שבאמצעותה התבצעה הבדיקה, ובגורמים נוספים. אין בתוצאות הבדיקה בכדי לקבוע שמתקיים מצב רפואי מסוים ויש לפנות לרופא/ה המטפל/ת לצורך פענוח תוצאות הבדיקה[8]. ערכי הנורמה בין 3.3 ל-19.4 מ"ג/ליטר שרשרות קלות מסוג קאפא. בין 5.71 ל-26.3 מ"ג/ליטר שרשרות קלות מסוג למבדא. יחס של 0.26 עד 1.65 בין קאפא/למבדא[9]. מעל הנורמה יחס קאפא/למבדא הגבוה מערך הנורמה מצביע על הימצאות שרשרות קלות חד שבטיות מסוג קאפא. ערכים מעל הנורמה של שרשרות קלות מסוג קאפא ולמבדא יכולים להימצא בדם של חולים בהיפרגאמאגלובולינמיה רב שבטית, אולם אז ערך היחס קאפא/למבדא הוא נורמלי. כמו כן, ערכים מעל הנורמה של שרשרות קלות מסוג קאפא ולמבדא יכולים להצביע על ליקוי בפינוי הכליות. מתחת לנורמה יחס קאפא/למבדא הנמוך מערך הנורמה מצביע על הימצאות שרשרות קלות חד שבטיות מסוג למבדא.[10]
תוצאה גבוה או נמוכה מהנורמה יכולה להצביע על בעיה בתפקוד תאי הפלסמה כמו מיאלומה נפוצה, עמילואידוזיס. גמופתיה חד-שבטית ללא משמעות קלינית ברורה (monoclonal gammopathy of undetermined significance או MGUS), שיכולה להתפתח למיאלומה נפוצה, או מקרוגלובולינמיה ((Waldenström macroglobulinemia - סרטן של תאי דם לבנים, סוג של לימפומה שאינה הודג'קין.
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
מחלת הודג'קין 
אנטיגן וון-ווילברנד 
