בדיקת איגור טסיות (PLT DRUG RESISTANCE P)

ערוץ בריאות כללית

2 דקות קריאה

כללי
אוכלוסיות בסיכון
אופן ביצוע הבדיקה
אזהרות
פענוח תוצאות

טסיות הדם (תרומבוציטים) מהוות חלק חשוב והכרחי בתהליך עצירת דימומים בגוף. כאשר מתרחשת פגיעה בכלי דם, מתחיל תהליך עצירת הדימום הראשוני בו נצמדות טסיות הדם לדופן כלי הדם הפגוע, מה שמביא לשפעולן ולהתלכדותן (איגור, אגרגציה) עד ליצירת פקק-טסיות באתר הפגיעה. איגור זה מתאפשר על ידי קולטנים המתחברים למולקולות של פיברינוגן. במקרים מסוימים תהליך זה מופרע, מה שעלול להוביל לעצירת דימום לקויה ולסיכון מוגבר לאובדן דם. בתבחין איגור טסיות נבדק כושר האיגור של טסיות הדם בתגובה לאגוניסטים שונים (חומצה ארכידונית, ADP, ריסטוצטין, אפינפרין וקולגן) המפעילים את התהליך[1].

אחות לוקחת דם ממטופלת לצורך תבחין איגןר טסיות, Platelet Aggregometry

צילום: shutterstock | SofikoS

מטרת הבדיקה

הבדיקה נועדה לסייע בתהליך הבירור של דימומים חוזרים ועודפים, ממגוון סיבות מולדות ונרכשות[2].

לעתים הבדיקה יכולה לסייע בניטור יעילות של טיפול במטופלים המקבלים תרופות נוגדות-איגור (אנטי-אגרגנטים) כגון אספירין במינון נמוך וקלופידוגרל, ולזהות מידה מסוימת של עמידות נרכשת לתרופות אלו, אם כי לרוב נדרשות בדיקות נוספות[2].

מחלות ומצבים בריאותיים שהבדיקה יכולה לזהות

מחלות מולדות[3]:

תסמונת ברנר-סוליה (BSS) – מחלה הגורמת לחוסר בקולטני GP1B על גבי קרום הטסיות, אשר מפריע לתהליך ההיצמדות לדופן התא, וכתוצאה מכך גם לתהליך האיגור.
תסמונת GT (Glanzmann’s Thrombasthenia) – מחלה הגורמת לחוסר בקולטני GP2b/3a על גבי קרום הטסיות המפריע לתהליך האיגור התקין.
מחלת וון-ווילברנד (vW disease) – מחלה בה חוסר של הגורם vW מביא להיצמדות לקויה של טסיות לדופן כלי הדם. זו המחלה הנפוצה ביותר מבין הארבע.
מחלת מאגר-אחסון (SPD) – מחלה בה יש הפרעה בהפרשת חומרים חיוניים מהטסיות ליצירת פקק-הטסיות.

מצבים נרכשים[4]:

שימוש בתרופות אנטי-אגרגנטיות מסוגים שונים שמטרתן לדכא שלבים שונים בתהליך היווצרות פקק-טסיות, שמוביל לפיתוח עמידות לתרופות אלו.

תבחין איגור טסיות יכול להציג תוצאות החורגות מטווחי הנורמה כתוצאה מירידה בספירת טסיות דם. לכן חשוב לבצע גם ספירת דם שלמה, משטח דם ובדיקת קרישת דם על מנת לאבחן את המצב הרפואי ביעילות[4].

אוכלוסיות בסיכון

מומלץ לבצע את הבדיקה בהוראת רופא.ה וכאשר קיימת היסטוריה של דימומים חוזרים ו/או עודפים, היסטוריה של דימומים במשפחה או מצב רפואי מולד ידוע במשפחה, ובמטופלים בתרופות נוגדות איגור. אין איסורים מיוחדים על ביצוע הבדיקה אך מומלץ תמיד להיוועץ ברופא.ה המטפל.ת[4].

אופן ביצוע הבדיקה

[5]
הכנות לבדיקה
בקרב מי שאינו מטופל בתרופות נוגדות איגור ייתכן ותידרש הפסקת נטילת תרופות מסוימות, בעיקר תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs), אנטי-היסטמינים ואנטיביוטיקות מסוימות. יש להתייעץ ברופא.ה המטפל.ת לגבי כל הפסקת תרופה.

מהלך הבדיקה
הבדיקה מתבססת על לקיחת דם ורידי ככל בדיקת דם סטנדרטית. הבדיקה יכולה להתבצע בדגימת דם שלם או בדגימת פלזמה עשירה בטסיות.

לאחר הבדיקה
אין הנחיות מיוחדות לאחר הבדיקה. תוצאות יגיעו לרוב תוך ימים בודדים.

אזהרות

סיכון: הבדיקה כרוכה בסיכון מינימלי ביותר לדימום, המטומה, התעלפות, סחרחורת וזיהום מקומי[7].

פענוח תוצאות

[6]
ערכי הנורמה
>64% איגור מקסימלי.

מתחת לנורמה
תוצאה הנמוכה מערכי הנורמה עלולה להעיד על אחד מהמצבים הגורמים לאיגור טסיות לקוי, לרבות תסמונת BSS, GT, vWD, SPD, ופיתוח עמידות לאנטי-אגרגנטים. כל אחד מהמצבים הללו יוביל לתוצאה שונה במקצת בתבחין, ולכן יש לפענחו בהתאם לתוצאות במבחני האגוניסטים השונים. בנוסף חשוב לקחת בחשבון פרמטרים נוספים, בהם ההתייצגות הקלינית של המחלה, ספירת דם ובדיקות נוספות.