בדיקת אולטרסאונד (Ultrasound)

אוכלוסיות בסיכון

בדיקת אולטרסאונד מתבצעת לאבחון ומעקב אחר מצבים רפואיים רבים, בהם:
1. בחינה של הרחם והשחלות וזיהוי של מצבים שונים, בהם ציסטות וגידולי שחלה, גידולי רחם.
2. במהלך ההריון לשם מעקב אחר התפתחות העובר.
3. אבחון של מחלות כיס המרה, לרבות הרחבה של דרכי המרה, דלקת בדרכי מרה/כיס המרה, אבנים בדרכי מרה/כיס המרה.
4. הערכת זרימת הדם.
5. לשם הכוונה במהלך נטילת ביופסיה ממצא חשוד.
6. בחינה של גוש בשד וזיהוי ראשוני של מחלות שד (לרוב שינויים ציסטיים או גידולים).
7. בדיקה של בלוטת התריס.
8. אבחון של בעיות גנטיליות או בעיות בבלוטת הערמונית, כמו גידולי ערמונית, הגדלה שפירה של הערמונית ועוד.
9. הערכה של דלקת מפרקים (סינוביס).
10. הערכה של מחלת עצם מטבולית .
11. אבחון של בעיות בדרכי השתן ובכליות, בהן אבנים בכליות/ בדרכי השתן, ציסטות כלייתיות, גידולי כליה ודרכי השתן.
12. אבחון מחלות מבניות של הלב למשל בעיות במסתמים ).
13. בחינה של הכבד , הגדלה של הטחול/הכבד, ציסטיות כבדיות, גידולי כבד, ציסטה בלבלב, גידולי לבלב.

 

אופן ביצוע הבדיקה

איך להתכונן לבדיקה?

פעמים רבות לא נדרשת הכנה מיוחדת טרם ביצוע של בדיקת אולטרסאונד. עם זאת, בחלק מבדיקות האולטרסאונד תידרש/י לקיים הנחיות מסוימות כדי לשפר את איכות ההדמיה, לדוגמה:
- לבצע את הבדיקה כאשר שלפוחית השתן מלאה – יידרש לעיתים במהלך בדיקת העובר או אזור האגן.
- צום של מספר שעות לפני הבדיקה – יידרש לעיתים לפני בדיקה של מערכת העיכול, לרבות הכבד ודרכי המרה.
במקרים מסוימים טרם ביצוע הבדיקה תתבצע הזרקה של חומר ניגוד כדי לאפשר תמונה ברורה יותר במהלך הבדיקה.

בדיקת אולטרסאונד חיצונית 
הנבדק שוכב על כיסא המוטה לאחור או על מיטת בדיקה. הבדיקה נעשית ע"י רופא או ע"י טכנאי מוסמך לביצוע בדיקות אולטראסאונד. על העור באזור הבדיקה (למשל הבטן) מורחים מעט ג'ל שקוף, שעוזר לפיזור גלי הקול ע"י המתמר. הג'ל עשוי להרגיש מעט קר על העור, אולם אינו גורם לנזק עורי כלשהו. 

לאחר מכן, יונח המתמר של מכשיר אולטרסאונד על האזור הנבדק. גודל המתמר קטן מגודל אגרוף. (סוגי מתמר שונים קיימים לבדיקות ייעודיות שונות, למשל מתמר שצורתו מאורכת ודקה המשמש באולטרא-סאונד תוך-נרתיקי).

לרוב הנחת המתמר אינה כואבת ולא אמורה לגרום לאי נוחות כלשהי (למעט מתמרים מיוחדים- תוך-נרתיקי ותוך-רקטלי המוחדרים אל הנרתיק או אל פי הטבעת, בהתאמה). הבודק מניע את המתמר על האזור הנבדק, ומתקבלות תמונות של האיבר/הרקמה במסך המכשיר. בהתאם לכך, סורק הבודק את האזור, ולעיתים עורך מדידות כלשהן בעזרת המחשב. משך הבדיקה משתנה בהתאם לסוג האיבר הנסרק. לרוב מותרת כניסת מלווים לחדר הבדיקה.

בדיקת אולטרסאונד וגינלי 
במהלך הפעולה הנבדקת שוכבת על גבה או על הצד, כאשר הברכיים מקורבות לכיוון החזה. מתמר אולטרסאונד קטן עם כיסוי סטרילי מוכנס בעדינות את הנרתיק או אל הרקטום. בדיקת אולטרסאונד וגינלית או טראנס רקטלית מלווה לרוב באי נוחות קלה, אולם היא לרוב אינה גורמת לכאב. 

בדיקת אולטרסאונד אנדוסקופי 
במהלך בדיקת אולטרסאונד אנדוסקופי, מוכנס אנדוסקופ (צינור דק וגמיש שבקצהו מקור אור ומצלמה) אל הגוף, לרוב דרך הפה, כדי לבחון איברים שונים, כמו הקיבה או הושת. 
הבדיקה מתבצעת בשכיבה על הצד, כאשר האנדוסקופ מוחדר באיטיות ובזהירות אל תוך הגוף. ברוב המקרים בדיקת אולטרסאונד אנדוסקופי מתבצעת תחת הרדמה מקומית כדי להימנע מאי הנוחות הכרוכה בבדיקה. לצד זאת, ייעשה שימוש בסד המאפשר לשמור את הפה פתוח ולהגן על השיניים במהלך הבדיקה. 

אחרי הבדיקה
לא קיימות הנחיות מיוחדות. הבדיקה אינה כרוכה בחשיפה לקרינה ואין לה תופעות לוואי ידועות. לאחר אולטרסאונד תוך-נרתיקי או תוך-רקטלי עלולים להרגיש מעט אי נוחות מקומית למשך מספר שעות. אם בוצע אולטרסאונד אנדוסקופי תחת הרדמה מקומית, ברוב המקרים תישאר/י להשגחה למשך מספר שעות, עד שהשפעת ההרדמה תחלוף. לצד זאת,
אין לנהוג לאחר הבדיקה וחשוב להימנע משתיית אלכוהול ומהפעלת מכונות כבדות 24 שעות לאחר ביצועה. [2]

פענוח תוצאות

בדיקת אולטרסאונד מפוענחת לרוב ע"י המבצע. התוצאות יכולות להיות תקינות או פתולוגיות:

תוצאות תקינות

גודל וצורת האיברים נראים תקינים, מרקם הרקמה נראה תקין, לא נצפו ציסטות או אזורי גדילת רקמה לא תקינים, לא נצפתה הצטברות נוזל סביב האיבר, לא נצפה עיבוי דופן האיבר, לא נצפו אבנים, לא נצפתה חסימה בזרימת הדם.

תוצאות לא תקינות

עליה בגודלו של איבר- יכול להצביע למשל על תהליכים דלקתיים- למשל הרחבה של דרכי מרה/ כיס המרה או הכבד ירמזו על דלקת מקומית, חריפה או כרונית.

צורה לא תקינה של איבר- למשל איבוד הגבולות התקינים של הכבד, יכולה לרמז על התפתחות של גידול, שמשנה את הגבולות התקינים שלו.

מרקם רקמה לא תקין יכולים להצביע על התפתחות של דלקת, זיהום, ציסטה או גידול באזור.
הדגמת ריבוי נוזל בתוך או סביב האיבר/הרקמה- מרמז לרוב על הצטברות דלקתית, מוגלה או דימום.
אבנים (למשל בדרכי מרה או בכליות) יתוארו בתוצאות הבדיקה כ"צל אקוסטי", כלומר כאזור שתחתיו יש פס מושחר, עקב חוסר מעבר של גלי קול.

 

רמת סיכון: