האומנם האבחון נכון?

שלום רב, בני בן 8, אובחן על ידי פסיכיאטר כסובל מבעית קשב וריכוז והומלץ לנו להתחיל לטפל בו בריטלין לחודש נסיון. בתור אימו אינני בטוחה כי האבחנה הזאת נכונה לגביו. התקבלו תלונות מבי"ס על התנהגות שאינה תואמת את גילו, חוסר הקשבה ועל חוסר גבולות. אולם בבית דברים אלו לא ניכרים. אומנם לפעמים נראה הילד מעט חסר מנוחה, מסוגל פתאום לקשקש על מחברת של אח, לדבר פתאום בקול רם מידי עם שפת גוף שמעידה על חוסר שקט, אך עם כמה מילים נכונות, הילד נרגע תוך דק' ספורות! וחוזר לפעילות רגילה ושקטה. יש לציין שהילד בבית מסוגל לשבת למעלה משעה! לקרוא ספר, אוכל ברוגע (למרות שאוהב לדחוף מעט הרבה מידי אוכל לפיו בבת אחת), נרדם בשלוה, לא אוהב מריבות עם אחיו וכו'.. כמו כן כשאנו שואלים אותו שאלות על הנלמד בכתה, ניכר כי הילד כן הקשיב ויודע (למרות שלא באופן מלא ומושלם) את החומר הנלמד. בנוסף חשוב לי לציין מס' דברים: 1. בתחילה למד הילד בבי"ס אחר וכבר שם ניכרו בעיות בריכוז הילד (שאח"כ התבררו שנבעו בחלקם לפחות מבעיות חברתיות וכתוצאה מהצקות חוזרות ונישנות מצד חבריו לכתה..) וע"כ העברנו אותו לבי"ס אחר ולכתה קטנה יותר (13 תלמידים) , שם לומד הילד כבר במשך למעלה משנה. בזמן האחרון גם משם החלו להתקבל תלונות על התנהגלות הילד. (עד כדי שרצו "להעיף" את הילד מבית הספר) 2. אנו כרגע במערכת של גירושים, דבר שכידוע עשוי להשפיע על הילד. 3. הפיכיאטר באיבחונו טען שאם היה הילד חי במסגרת של בית רגיל, היינו יכולים להמנע מלתת לו ריטלין והיה אפשר לנסות כחצי שנה טיפול אחר המשלב בית-בי"ס. 4. מעולם הילד לא טופל בשום טיפול אחר. שאלתי היא: האם האבחנה באמת נכונה? האם על סמך התנהגותו של הילד בביה"ס בלבד אפשר לקבוע כי הילד סובל מבעית קשב וריכוז וזקוק לריטלין? האם יש דרך אחרת לטפל בבעיה שלו?