דליריום

אבא שלי בן 70 השתחרר מאישפוז של 3 שבועות לפני יומיים ו הוא נמצא במצב של דליריום מוחלט שאינו עוזב אותו. הוא התאשפז עקב דלקת בוושט שמנעה ממנו לאכול במשך חודש ולכן איבד 25 קילו ממשקלו. באשפוז טופל באנטיביוטיקה, נוזלים, מלחים,ובלילה אחד קיבל מורפיום נגד הכאבים (הוא חולה מיאלומה במשך שנתיים ו בנוסף עבר פריצת דיסק). אחרי הלילה של המורפיום הוא התחיל לדבר שטויות ו להיות מבולבל ולא משתף פעולה. הפסיקו לו את המורפיום ואמרו שלומרפיום יקח כמה ימים להתנקות מהגוף. לאסור לו לקבל יותר תרופות מאותה משפחה. כשהבלבול והשיכחה החריפו הבנו שמדובר בדליריום (כך גם אמרו בבית החולים לפני שהשתחרר וכך קבעה גם רופאת המשפחה לאחר השחרור). הדילריום בבית מחמיר במיוחד בלילות. הוא קם ושוכח שאינו מסוגל עוד ללכת, ונופל 4 פעמים בלילה. הוא חושב שהוא עוד בבית חולים ומבקש לחזור הביתה. הוא מאבד את המילים ולא מצליח להסביר מה מפריע לו. אנחנו כל הזמן מזכירים לו איפה אנחנו. יש לו רגעים מועטים של צלילות. אני אציין גם שאמי נפטרה לפני 3 שבועות מסרטן ראות שהתגלה לפני 4 חודשים ובמשך כל השבעה הוא היה מאושפז ולא נכח או התמודד עם הדבר. רופאת המשפחה הציעה להשתמש בהלידול בלילות. אני מפחדת שנעשה נזק בלתי הפיך למוח. הוא היה צלול לגמרי לפני האשפוז ולא היה תחת הגדרה של קשיש סיעודי בכלל, למרות שהוא חולה מיאלומה. האם המצב הזה הוא מצב שיכול להיות קבוע? מה אפשר לעשות כדי להעביר את הדילריום ו להתחיל לטפל בו כמו שצריך? הוא כרגע מרותק למיטה בגלל שכל השרירים שלו ברגליים מנוונים בגלל האשפוז הממושך והנפילות הרבות. תודה.