שיעול כתופעת לוואי של תרופות לטיפול ביתר לחץ דם בחולת סוכרת
מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 12/11/2007
תאריך עדכון: 17/09/2013
2 דקות קריאה
שאלה:
אני חולת סוכרת מסוג 2 (סוכרת של מבוגרים). לאחרונה התחלתי בטיפול תרופתי להורדת לחץ דם. התרופה הראשונה שניתנה לי היתה טריטייס שגרמה לי לגירוי בגרון ושיעול. התרופה הוחלפה באוקסאר וגם היא גורמת לי לגירוי בגרון (אם כי הגירוי שונה) ולשיעול. מה הסיבה לכך? א
תשובה:
יתר לחץ דם או הופעת חלבון בשתן בחולי סוכרת הם שני גורמים שיכולים להוביל לפגיעה בכליות, פגיעה מסוכנת מאוד מפני שהיא עלולה להוביל לאי ספיקת כליות. כמו כן, הם יכולים להחמיר את סיבוכי הסוכרת האחרים. אי לכך, איזון לחץ הדם הוא מטרה מאד חשובה בטיפול בחולי סוכרת. כל חולי הסוכרת צריכים להיות במעקב של לחץ דם ובדיקות שתן לחלבון באופן שגרתי. כאשר מתחילה הופעת חלבון בשתן או כאשר מתחילה עלייה בלחץ הדם, חשוב מאד להתחיל בטיפול תרופתי להורדת לחץ הדם. אחד הטיפולים החשובים ביותר בחולי סוכרת המפתחים לחץ דם גבוה או פרוטאינוריה (חלבון בשתן) הוא קבוצת תרופות הנקראות מעכבי אנזים המהפך (Angitensin Converting Enzyme Inhibitors). מחקרים רבים הוכיחו שטיפול באחת מהתרופות מקבוצה זו מוביל לירידת לחץ הדם ולהורדת רמת הפרוטאינוריה (החלבון בשתן). כמו כן, לטווח ארוך מקטינה תרופה מקבוצה זו את ההסתברות להדרדרות התפקוד הכלייתי ולפגיעה בלב המוכרת בחולי סוכרת. לאור מחקרים אלה, כל חולה סוכרת שמפתח יתר לחץ דם או פרוטאינוריה, מקבל כיום אחת מתרופות אלה. אחד החסרונות הידועים של תרופות מקבוצה זו הוא שיעול. זוהי תופעת לוואי ידועה, שכיום גם מבינים את המנגנון המוביל אליה, והיא שכיחה למדי: 20% עד 30% מן המשתמשים בתרופות אלה מפתחים אותה. התרופה טריטייס, אותה קיבלת, היא תרופה מקבוצה זו, ולכן סביר שהיא הובילה לשיעול ממנו סבלת. בעשור האחרון פותחה קבוצת תרופות העובדת על אותו עיקרון, המגנות על הכליות והלב, הגורמות לפחות מקרים של שיעול כתופעת לוואי. קבוצה זו נקראת ARB (Angiotensin Receptor Blockers). האוקסאר שטופלת בו היא תרופה מקבוצה זו. אולם יש מטופלים אשר משתעלים גם כתוצאה מטיפול באוקסאר. חולים אשר לא מסוגלים לסבול את תופעות הלוואי של אוקסאר, יכולים לעבור לטיפול תרופתי אחר, בתרופות מקבוצות אחרות, שאמנם פחות מוכח כמשמר את התפקוד הכלייתי, אך עדיין מאזן את לחץ הדם, וכך מקטין את ההחמרה בתפקוד הכלייתי ובסיבוכי הסוכרת. חשוב לוודא שהשיעול הוא אכן תוצאה של הטיפול התרופתי ולא תוצאה של גורם אחר. אם גם לאחר הפסקת הטיפול את עדין משתעלת, ככל הנראה הגורם לשיעול אינו האוקסאר, אלא גורם אחר שאותו צריך לברר ולאבחן. מובן שבמצב זה, רצוי לחזור לטיפול בקבוצת ה- ARB אליה משתייך האוקסאר. התרופות האחרות שציינת פחות ידועות כגורמות לשיעול, וכן נדיר שלאחר טיפול ממושך בהן, פתאום מופיע שיעול כתופעת לוואי. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד