אבי בן 62. לפני 3 שנים הוא עבר CVA קל יחסית, שהגביל מעט את התנועות ביד שמאל ופגע קלות בדיבור. יש לו יתר לחץ דם, ומלפני שנה יש לו פרפור פרוזדורים לא קבוע. הוא מטופל בתרופות, בעיקר קומדין, ריתמקס ואנלדקס. עד לפני 3 שנים היה מעשן כבד. לפני מספר ימי

בשנים האחרונות מתגבשת ברפואה הדעה שלא כל בקע חייב לעבור תיקון. ההחלטה אם לתקנו צריכה להביא בחשבון את הגיל, גורמי סיכון, ואת ההפרעות לאיכות החיים. פנייתכם לרופא עקב בקע נבעה, קרוב לוודאי, מהפרעות המיוחסות לבקע. אם המנתח התרשם שהבקעים הם אכן הגורמים להפרעות, מוצדקת החלטתו לנתח, בתנאי שיעריך היטב את הסיכונים. הרופא עשה נכון כשהפנה את המטופל, בשלב ראשון, לייעוץ בנוגע לשתי בעיותיו הרפואיות העיקריות, לב וריאות, אולם גם אם יתקבל אישור מהיועצים, עדיין ייוותרו מספר בעיות נוספות: אם ישנה הפרעת השתנה (פרוסטטה מוגדלת), אם נחוצה בדיקת קולונוסקופיה של המעי הגס, ואם ניתן להפסיק את מתן הקומדין לתקופת הניתוח או להחליף תרופה זו בתרופות אחרות, שיאפשרו לשלוט בדמם בתר-ניתוחי ביתר קלות, אם יתרחש. ככלל, ניתן לבצע את הניתוח בהרדמה מקומית, בהרדמה אזורית או בהרדמה כללית, ועל כך יצטרך להחליט הרופא המרדים בבדיקת המטופל במרפאה הטרום-ניתוחית לחולים בסיכון. שימוש בתרופות נוגדות קרישה מהווה התוויית נגד יחסית משמעותית לניתוחים בגישה לפרוסקופית, ובמקרים כאלה, בדרך כלל מומלצת גישה ניתוחית פתוחה. מנסיוני, ניתוח דו-צדדי (ללא מתח, עם שמוש ברשתות) עדיף על פני שני ניתוחים עוקבים. ניתן לבצע את הניתוח הן בבית חולים פרטי והן בבית חולים ציבורי באותה מידה של הצלחה. מידע נוסף תמצאי בתשובות אחרות באינפומד, לדוגמה כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_122207_13.asp