אני בן 30 והתמודדתי עם הרבה אתגרים בחיים. עברתי שירות צבאי קרבי, השלמתי 12 שנות לימוד עם בגרויות וסיימתי תואר לא מזמן. היו לי הרבה משברים של חרדות ודכאונות, בין היתר בעקבות פרידה מחברה אחרי 8 שנים. לאחרונה התקבלתי, לאחר מאמצים מרובים, לעבודה ממשלתי

להערכתי, דחייה של הקורס אינה חיונית, להיפך, לעיתים מצבים דומים לזה שאתה מתאר קשורים לחרדה לגבי משהו מסוים (כמו התחלת קורס), ודחייה של הדבר מהווה מעין "ניצחון" של החרדה, ולכן מומלץ להתמודד ולא לדחות. כך אתה מחזיר את השליטה במצב לעצמך, בעוד מי שדוחה ונמנע מהדברים מעוררי החרדה נותן לחרדה את השליטה על חייו. במקרים רבים עצם העשייה וההתמודדות מקלים על הסובל מהחרדה, בעוד שהמתנה בתנאי ציפייה וחוסר מעש, יכולה להחמיר את החרדה ולהעצים אותה. לאור מה שסיפרת על הרקע שלך, עושה רושם שאתה אדם עם יכולות וכוחות התמודדות לא מבוטלים. נראה שרוב הסיכויים שתצליח להתמודד עם דרישות הקורס, ועצם ההצלחה בהתמודדות היומיומית תשפר את מצבך. אני כן ממליצה לשלב את התרופה קלונקס עם ציטאלופראם. יש להתחיל לקחת את הציטאלופראם במינון של חצי כדור ליום למשך 6-4 ימים, כדי לתת לגוף להסתגל. על ידי כך פוחת בהרבה הסיכוי לסבול מתופעות לוואי. לאחר תקופה זו יש לעבור לכדור שלם ביום. את הציטאלופראם תמיד יש אחרי אוכל ולא על קיבה ריקה, מאותן סיבות. את התרופה קלונקס יש לקחת באופן קבוע מידי ערב לפני השינה, ובמידת הצורך, לקחת עוד חצי או 2 חצאים של קלונקס (למשל, אחד בבוקר ואחד בצהריים) במהלך היום, לקראת זמנים שאתה צופה שתהיה בהם יותר בחרדה. בנוסף, אני בהחלט ממליצה על תוספת של טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית