הבן שלי לא אוכל באופן סדיר, וגם כשהוא אוכל משהו הוא אוכל בכמויות קטנות מאוד. הוא מתחיל לרדת במשקל וממש רואים לו את העצמות. הוא לא אוהב לאכול ליד אנשים, כעוס ועצבני כל הזמן ובלי סיבה, ומדבר ללא הפסקה על "חבל שאני חיי בכלל, "נמאס לי מהכל ומהחיים". מתוך זה נראה לי מאוד שהוא במצוקה כלשהי. רציתי לדעת האם אלה סימני אנורקסיה או סימן אחר ?

בהחלט נראה שבנך שרוי במצוקה. גיל ההתבגרות (במקרה של בנך גיל 15) הוא גיל קשה לכל בני הנוער, אך לפי מה שאת מתארת יש לבדוק אם לא מדובר במצב העלול להוות סכנה עבורו. בחברה בה אנו חיים קיים עיסוק אובססיסי במראה החיצוני ובמשקל הגוף. מחקרים מראים כי שכיחות הפרעות האכילה גברה בחמישים השנה האחרונות, והגיל המסוכן ביותר הוא גיל ההתבגרות. אומנם הפרעות אכילה נדירות יותר בגברים, אך הן בהחלט קיימות, ומהוות 10% מן השכיחות בנשים. גברים רבים יותר בקשו עזרה רפואית עקב הפרעות אכילה בשנות התשעים מאשר בשנות השמונים. אבחנת אנורקסיה נרבוזה מורכבת מ-3 מרכיבים: סירוב לשמור על משקל גוף בטווח הנורמלי לגובה ולגיל (מעל 15% פחות מן המשקל האידיאלי). פחד מעליה במשקל. הפרעה משמעותית בדימוי הגוף, כאשר הגוף והמשקל הופך לגורם העיקרי בהערכה העצמית של המתבגר. לא ידוע מהי הסיבה להופעת הפרעות האכילה, אך נראה כי מדובר בשילוב של גורמים פסיכולוגיים, ביולוגיים, משפחתיים, גנטיים, סביבתיים וחברתיים. החולה עשוי לחוש ירידה בהערכה העצמית או בשליטה העצמית, ולהיעזר בהרעבה ובירידה במשקל כדי לספק לעצמו תחושה של יציבות ושליטה. במקרים רבים האנורקסיה מתחילה כדיאטה רגילה, היוצאת מכלל שליטה. במקרים רבים ניתן ליחסה לאירוע ספציפי: טראומה כלשהי, הערה של קרוב, פרידה מבן זוג ועוד. קשה לקבוע ממה סובל בנך מבלי לבדוק אותו ולשוחח איתו. קיימים פסיכולוגים ופסיכיאטרים המתמחים בהפרעות אכילה. תוכלי לפנות אל רופא המשפחה שלך כדי לברר כיצד תוכלי לפנות אל מישהו מהם דרך קופת החולים שלך, כדי שיוכל לבדוק את בנך ולהעריך את מצבו. תוכלי גם לבקש ממישהו הקרוב אל הנער (בן משפחה, חבר) לשוחח איתו ולבדוק את נושא הירידה במשקל, אך זכרי כי שיחה כזאת עשויה להטעות, שכן החולים באנורקסיה נוטים להתעלם מחומרת מחלתם ולהכחישה.