מדובר באישה בהריון תשיעי ובחודש תשיעי להריון, עם אנמיה וירידה בלויקוציטים ותרומבוציטים, טחול מוגדל מאוד (18ס"מ). הרופאים אומרים שיש לבצע ניתוח קיסרי כיוון שבלידה רגילה יש סכנת קריעת הטחול בעת הצירים, ולאחר הלידה יש להמתין זמן מה ולבצע כריתת טחול כיוון שהטחול שלה בולע תאי דם אדומים ולבנים וגורם נזק. הם מסרבים לתת כעת מנות דם עד ללידה. השאלות: 1. האם אומנם יש סכנה כזאת בלידה רגילה ? רופאים שונים אומרים דעות הפוכות בנידון. 2. מהן השפעות כריתת הטחול על הגוף לטוב ולרע ?

אינני יכולה לקבוע את מידת הסיכון שבלידה נרתיקית (כלומר לידה רגילה), אך במקרים של טחול מוגדל, כל מכה או נפילה על הבטן יגרמו לפגיעה בטחול, שתגרום לדימומים מאסיביים עד כדי מוות ללא טיפול מתאים. בזמן הלידה בעת הצירים מופעל לחץ תוך-בטני רב על אברי הבטן. לחץ זה יכול להביא לפגיעה בטחול שתביא לדימומים. אני מניחה שהאישה לא מעוניינת בניתוח קיסרי ולכן החשש. אך אם רופאיה ממליצים, עליה לשקול זאת בכובד ראש, שכן פגיעה בטחול מוגדל וגדוש יכולה להביא לתוצאות הרות אסון אם האישה תדמם כמויות רבות של דם. גם כך היא נמצאת כבר במצב של אנמיה. עליה לשקול היטב את הסיכון שבלידה רגילה במצבה מול ניתוח קיסרי. לגבי השפעות כריתת הטחול: הטחול הוא איבר המטופוייטי כלומר, שייך למערכת הדם. לטחול כמה תפקידים בגוף: הטחול משתתף בחיסוניות הן תאית והן הומורלית (ייצור נוגדנים נגד חומרים זרים, חיידקים וכו') הטחול מבצע מעין "ביקורת איכות" ומעורב בהריסת תאי דם אדומים זקנים. הטחול אחראי לפינוי חיידקים וחלקיקים שונים ממחזור הדם. באופן נורמלי שליש מהטסיות נהרסות ע"י הטחול במסגרת השחלוף שלהן בגוף. במצב של טחול מוגדל ההרס יכול להגיע עד 90% מהטסיות. בטחול מוגדל יש עליה בתפקודים הנ"ל - הרס מוגבר של תאי דם (גם תאים תקינים וצעירים) והרס טסיות שגורם לאנמיה ותרומבוציטופניה. בנסיבות פתולוגיות הטחול עשוי להפוך לאתר של המטופוייזיס אקסטרא מדולרי - פירוש הדבר שהטחול מייצר את תאי הדם השונים: תאי דם אדומים, תאים לבנים וטסיות במקום מוח העצם שאחראי על כך במצבים נורמליים. בחולים לאחר ספלנקטומיה (כריתת טחול) הסיכון העיקרי הוא חשיפה לזיהומים, בעיקר ע"י חיידקים עם קפסולה. 3 החיידקים הנפוצים ביותר שיכולים לגרום לזיהומים הם: Streptococcus Pneumoniae (סטרפטוקוקוס), Haemophilus Influenza (המופילוס), Neisseria Meningitidis (מנינגוקוקוס). לטחול יש יכולת להילחם בזיהומים אלה, אך בהיעדרו לגוף קשה להתמודד איתם. 3 החיידקים הנ"ל יכולים לגרום ל - Post Splenectomy Sepsis (אלח-דם לאחר כריתת טחול). זהו זיהום חריף שיכול להתקדם במהרה למצב קטלני אם לא מטופל בזמן. הזיהום יכול להתחיל ממחלה לא משמעותית של דרכי הנשימה או להופיע ללא תלונות קודמות. טיפול מניעתי ניתן ע"י חיסון החולה לפני הניתוח. קיימים חיסונים נגד 3 החיידקים הנ"ל. מומלץ לתת אותו שבועיים לפני ניתוח כריתת הטחול, ואם לא קיימת אפשרות כזו, אז ביום ה - 14 לאחר הניתוח. יש לחדש חיסונים אלה אחת ל - 5 שנים. יש רופאים הממליצים גם על טיפול מניעתי ע"י אנטיביוטיקה במתן יום-יומי או אחת לתקופה מסוימת, וכן טיפול אנטיביוטי בכל אירוע של חום. זהו הסיכון העיקרי לאחר כריתת טחול. מכיוון שזהו האיבר האחראי לאחסון והרס טסיות, לאחר הכריתה רמות הטסיות בדם יכולות לעלות מאוד. במידת הצורך ניתן לטפל בכך באספירין. אני מקווה שבריאותה של האישה תשתפר ושתגיעו להחלטה נכונה לאחר התייעצות עם הרופאים.