כיצד אכילה כפייתית נבדלת מהפרעות כמו אנורקסיה או בולימיה?

תשובה:

הפרעה של אכילה כפייתית נבדלת במעט מהפרעות האכילה האחרות.

בני אדם אשר לוקים בבולימיה נרבוזה (אשר מכונה לעיתים גם הפרעה של זלילה – הקאה) זוללים כמויות גדולות של מזון ולאחר מכן מקיאים אותו או משתמשים בתרופות משלשלות על מנת להיפטר מן המזון ולמנוע את עלייתם במשקל. ייתכן גם והם ייכנסו לתקופות של צום (יפסיקו לאכול לפרק זמן מה), או שהם יעסקו בפעילות גופנית באופן כפייתי, לאחר התקף של זללנות. בדומה לבני אדם אשר סובלים מהפרעה של אכילת יתר כפייתית, גם הלוקים בבולימיה נרבוזה נוהגים לאכול כמויות גדולות של מזון לעיתים תכופות והם חשים בושה וכלימה לאחר מעשה. אולם, שלא בדומה לחולי הבולימיה, בני האדם אשר סובלים מהפרעה של אכילת יתר כפייתית אינם מקיאים את המזון, ולכן הם בדרך כלל סובלים מעודף משקל.

אנורקסיה נרבוזה כרוכה גם היא בתחושות אשם ובושה בכל הנוגע לאוכל. בעוד שבני אדם אשר סובלים מהפרעה של אכילה כפייתית נוהגים לאכול יתר על המידה, בני אדם אשר לוקים באנורקסיה נרבוזה מרעיבים את עצמם, תוך כדי גרימת נזקים רפואיים מסכני חיים. גם חולי האנורקסיה נוהגים לעסוק בפעילות גופנית באופן כפייתי על מנת לגרום לירידה במשל גופם, תסמונת אשר מכונה גם אנורקסיה אתלטית.