פסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית (Existential Psychology)

לאחר מלחמת העולם השנייה התחזקה באירופה הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית (קיומית). בעקבות הבנת הכוח ההרסני הטמון בשלטון הדיקטטורי עליו הצביעה המלחמה, אשר ייצג את האמונה בעליונות החברה ואת עדיפותה על פני הפרט. לעומת זאת, הדגישה הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, אשר את שורשיה המוקדמים ניתן לזהות כבר במאה ה-19 (בכתביהם של ניטשה ודוסטוייבסקי, למשל), את האדם כסובייקט, ואת חיפושו אחר משמעות אישית. רעיונות פילוסופיים אלו השפיעו עמוקות על החברה המערבית בתקופת תום המלחמה, חלחלו אל זרם הפסיכולוגיה, ותרמו להתפתחותן של הפסיכולוגיה ההומניסטית בארה"ב והפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית באירופה.

פסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית: רקע תיאורטי

שורשיה המוקדמים של הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית נעוצים ברעיונותיו של הפילוסוף הגרמני היידגר. היידגר ראה את האדם כאחראי וכבורא של חייו עקב נטייתו להעניק משמעות לפרטים בסביבתו. על כן, חיים אותנטיים ובעלי משמעות מתקיימים רק כאשר נמצא האדם במצב של "פתיחות מרבית"- מודעות לאין סוף האפשרויות הגלומות בסביבתו (למשל, מודעות לכך שחוף ים עשוי להפוך למקום נופש, אזור דיג, אתר צלילה וכן הלאה). אולם מרבית האנשים אינם מסוגלים לשאת את ריבוי האפשרויות ולכן פונים לקשר עם אנשים אחרים ולאימוץ המוסכמות החברתיות, פנייה המובילה לניהול חיים בלתי אותנטיים. לטענתו של היידגר, רק חווית האימה הנוצרת בעקבות מודעות למוות הבלתי נמנע מאפשרת חזרה לחיים אותנטיים.

מדרד בוס, לודוויג בינסוונגר ורולו מאי היו פסיכואנליטיקאים אשר התבססו על רעיונותיו של היידגר וקישרו אותם להבנת האישיות הבריאה והפתולוגית ולפרקטיקה הטיפולית. בהמשך הרחיבו מטפלים כמו רונלד ליינג וויקטור פרנקל רעיונות אלו. השימוש ברעיונותיו התיאורטיים של היידגר במסגרת הפרקטיקה הטיפולית הביא הן לביסוס גישה טיפולית המדגישה את חשיבות החוויה והמשמעות הסובייקטיבית בחיי האדם, והן לכינון פרקטיקות טיפוליות חדשות.

מהי פסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית?

האנליטיקאים האקזיסטנציאליסטיים הראשונים (בוס, בינסוונגר, מאי) היו אלו אשר ביססו את יסודות החשיבה הפסיכולוגית- אקזיסטנציאלית. בהמשך, החלה האחידות התיאורטית להיפרם, כך שתיאורטיקנים שונים פיתחו רעיונות ופרקטיקות טיפוליות שונות. עם זאת, ניתן לזהות מספר אלמנטים אשר אפיינו את מרבית הרעיונות האקזיסטנציאליסטים:

• בחירה ורצון חופשי: בעוד שהגישה הפסיכואנליטית הדגישה כי האדם מונע ע"י כוחות בלתי מודעים, הדגישה הגישה האקזיסטנציאליסטית את יכולתו של האדם לשלוט בגורלו. האדם אמנם כבול ל"קרקע הקיום"- תכונותיו המולדות והעולם אליו הוא נולד (מין, רקע סוציו אקונומי מסוים)- אך מעבר לכך, פתוחות בפניו כל האפשרויות ועליו לקחת אחריות על חייו.

• היות שם ושלושת ממדי הקיום: המונח "היות שם", אותו טבע במקור היידגר, משמעו בפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית כי על האדם להיות פתוח לחוויות בעולם ולהיות מונע ע"י שאיפתו להגשמה עצמית ולפעולה משמעותית בעולם. ע"פ הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית, האדם מתקיים בשלושה ממדים, ובאופן אידיאלי עליו להיות פתוח לעולם כך שיוכל לממש עצמו במסגרת שלושתם:

o העולם מסביב: מתייחס ליחסיו של האדם עם סביבתו הפיסית ועם צרכיו הביולוגיים.
o העולם עם: מתייחס ליחסיו של האדם עם אנשים אחרים.
o העולם עם עצמו: מחשבותיו, תפיסותיו ורגשותיו של האדם את עצמו.

• חרדה קיומית: החל מגיל מסוים מכיר כל אדם בוודאותו של המוות. וודאות זו עשויה לשמש ככוח חיובי המניע את האדם לפעולה, אך בד בבד מעורר את חרדת הקיום, שבבסיסה ההבנה כי קיומנו הינו זמני בלבד. חרדה זו עולה דווקא כאשר פועל האדם באופן המדגיש את קיומו (ביצוע אקט פוליטי, יצירה וכד'), ולכן מנסים אנשים רבים להימנע מפעולה באופן אשר יביא לשיכוך החרדה. תיאורטיקנים אקזיסטנציאליסטיים שונים הסבירו באופן שונה את מונח החרדה על סוגיו השונים, אך בגרעין מרבית הרעיונות האקזיסטנציאליסטיים עומדת החרדה מפני חוסר קיום.

• אשמה קיומית: הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית רואה את משימתו הבסיסית של האדם בבניית חיים אותנטיים ובעלי משמעות אישית. על כן, אדם אשר נכנע לדרישות הסביבה ומוותר על אותנטיות ולקיחת אחריות על חייו, חווה אשמה קיומית. יחד עם זאת, חווה גם האדם המנהל חיים אותנטיים אשמה קיומית, מאחר וכל בחירה שיבצע תהיה כרוכה בהכרח בויתור על אפשרויות משמעותיות ואותנטיות אחרות (למשל- ויתור על קריירה מאפשר השקעה רבה יותר בילדים ולהפך, כאשר שני התחומים עשויים להביא לביטוי אותנטי של האדם). תיאורטיקנים אקזיסטנציאליסטיים הציעו עמדות שונות הנוגעות למונח האשמה, כאשר אחת הפופולאריות שבהן הינה עמדתו של קין, אשר הבחין בין האשמה הקיומית לאשמה הנוירוטית. אדם המבקש להימלט באופן מוחלט מהאשמה הקיומית מקיים אורח חיים שטחי ובלתי אותנטי, אך לבסוף לא יוכל עוד להימלט מתחושת חוסר הסיפוק ויפתח אשמה נוירוטית הגורמת לתחושה כי קיומו של האדם שקרי במהותו, וואף עשויה להביא לדיכאון ולהתאבדות.

פסיכופתולוגיה וטיפול בגישה האקזיסטנציאליסטית

תיאורטיקנים מהגישה האקזיסטנציאליסטית התנגדו לגישה הפסיכיאטרית הרווחת לפיה המחלה הנפשית מהווה גורם חיצוני, והאמינו כי פתולוגיה נובעת מקיום חיים לא אותנטיים. האדם אשר אינו מגשים את עצמו עשוי לחוות אשמה קיומית ובעקבות זאת להתמכר לחומרים שונים, או לחלופין לפתח תסמינים פתולוגיים כגון דיכאון, אובססיה, פסיכוזה וכן הלאה. כך למשל, אדם אשר חי ע"פ המוסכמות החברתיות, ואינו נאמן לרצונותיו ותחושותיו האותנטיים, יחוש בשלב מסוים אשמה קיומית, יאשים עצמו שוב ושוב עד כי יתכן ויפתח דיכאון.

מאחר והפתולוגיה נובעת מקיום אורח חיים לא אותנטי, מתמקד הטיפול האקזיסטנציאליסטי בניסיון לסייע לאדם בראיית מגוון האפשרויות העומדות בפניו כך שיוכל לממש את עצמו באופן האותנטי ביותר. בניגוד לגישה הפסיכואנליטית המתמקדת במאורעות העבר ובהשפעתם על חיי המטופל, עיקר הדגש בטיפול האקזיסטנציאליסטי מושם על ההווה והעתיד, ועל האחריות שיש לאדם על חייו. מטפלים אקסיסטנציאליסטים דוגלים ביצירת קשר אמפתי ישיר ואותנטי עם המטופל. במסגרת טיפול זה המטפל אינו מנסה לשכך את חרדתו או אשמתו הקיומיות של המטופל, אלא מעודד אותו להיות מודע אליהן, תוך לקיחת אחריות מתמדת על מעשיו ובחירותיו. המטפל מזהה יחד עם המטופל היכן ומדוע בוחר המטופל בחיים שאינם אותנטיים, ומעמת אותו עם תוצאות חיים אלו.

השימוש בפירוש חלומות ואסוציאציות חופשיות אפשרי כחלק מהטיפול, מאחר והחלומות והאסוציאציות נחשבים לחלק מעולמו הנפשי של המטופל. אלא שבניגוד לגישה הפסיכואנליטית, פסיכולוגים אקזיסטנציאליסטיים אינם מאמינים כי חלומות ואסוציאציות מייצגים חלקים ומשאלות לא מודעים של המטופל. חלום של נער בו אמו מגרשת אותו מהבית, לדוגמא, עשוי להתפרש באופן שונה מאוד ע"י מטפל פסיכואנליטי וע"י מטפל אקזיסטנציאליסטי: טיפול אנליטי עשוי להדגיש את פחדו של הנער ממשאלות מיניות אסורות כלפי האם, ואילו מטפל אקזיסטנציאליסטי עשוי להדגיש את פחדו של הנער מכך שיאבד את קיומו אצל האם כאשר יתבגר, ייכשל במבחן וכד'.

מטפלים אקזיסטנציאליסטיים שונים הציעו דגשים ופרקטיקות טיפוליות שונות, כאשר אחת הגישות החשובות שפותחו מתוך זרם זה הייתה הלוגותרפיה שפיתח ויקטור פרנקל.