מייצבי מצב רוח (Mood stabilizers)

"מייצבי מצב רוח" הם תרופות לטיפול בהפרעה הדו קוטבית מאניה-דפרסיה. תרופות אלה ניתנות במטרה למנוע גם מאניה וגם דיכאון או לפחות, כדי להקל בשלב אחד מבלי להחמיר את השני. עיקר ניצולן כטיפול מונע לטווח ארוך, אך מקובל גם להוסיף מייצבי מצב רוח כטיפול בשלב החד לטיפול חוסם דופמין בשלב המאני או לטיפול נוגד דיכאון בשלב הדיכאון הביפולרי.

מלחי ליתיום (Lithium) הם הטיפול מייצב מצב רוח הראשון שנמצא ועדיין הנפוץ ביותר בעולם.

תרופות נוגדות כיפיון, כגון קרבמאזפין (Carbamazepine) וחומצה ולפרואית (Valproate), גם הם מייצבי מצב רוח מוכחים הנמצאים בטיפול.

תרופות נוגדות כיפיון חדשות אחדות, כגון טופיראמט (Topiramate), למוטריגין (Lamotrigine) וגאבאפנטין (Gabapentin), מדווחות אף הן בספרות המחקרית, לפחות בפרשות חולים, כבעלות תכונות של מייצבי מצב רוח, אך יעילותן לא הוכחה חד-משמעית.

תרופות אנטי פסיכוטיות חדשות מקבוצת האיטיפיות, כגון קלוזאפין (Clozapine), ריספרידון (Risperidone) ואולנזאפין (Olanzapine) מתבררות כבעלות תכונות של מייצב מצב רוח, אך ההוריות המיוחדות והשוני מהמייצבים הישנים טרם נחקרו דיים.

מנגנון הפעולה של ליתיום לא ידוע. הוא מקטין ייצור cAMP בתוך תא העצב וגם מקטין את ריכוז ה-Inositol בתוך תא העצב. שתי ההשפעות מורידות באופן תיאורטי את תגובות השליחים המישניים להרבה מוליכים עצביים (נירוטרנסמיטורים), אך לא הוכח אם מנגנון זה הוא המתרחש גם בפועל בגוף (In vivo). למייצבי מצב רוח מקבוצת נוגדי הכיפיון השפעות ביוכימיות רבות, אך ההשפעה היחידה המשותפת לכולם היא חסימה של תעלות נתרן המופעלות על ידי שינוי מתח (Voltage) ואולי כך מושגת הקטנת פוטנציאל הפעולה. תרופות נוגדות דופמין (נירולפטיקה) דווחו בעבר כמייצבות מצב רוח במקרים מסוימים. בסקירות של טיפול בקהילה נמצא שיעור גבוה של חולים במצבים ביפולריים שטופלו בתרופות נירולפטיות לטווח ארוך, אך סיכון של TD (תנועות חוץ-פירמידיות לא רצוניות) מנע הוריה רשמית עד פיתוח התרופות הנירולפטית האי-טיפיות. האחרונות, יעילות במניעת מאניה ודיכאון בחולים עם מצבים ביפולריים. כתוצאה מכך הגבול בין תרופות המייצבות מצב רוח ובין התרופות נוגדות פסיכוזה מיטשטש והולך.