טיפול בעזרת בעלי חיים (Therapy with animal)

הטיפול בעזרת בעלי חיים מבוסס על יתרונות הטיפול והשיקום שיש בקשר בין האדם לחיה, ועל ההשפעות המיטיבות של קשר זה על מגוון רחב של מצוקות: נפשיות, חברתיות וגופניות. הקשר עם בעלי חיים מהווה גשר לקשר עם המטפל שכן הוא מעניק למטופל סביבה בלתי מאיימת, מקל על יכולתו לתת אמון במטפל ולהיפתח. השהייה במחיצת בעלי חיים והטיפול בהם מעניקים למטופל חוויות של חום ומגע, נתינה, הענקה וטיפוח הקשורות לצרכים רגשיים ראשוניים.

ממחקרים עולה, לדוגמה, שמגע עם בעלי חיים מרגיע ומפחית חרדה, שליטוף חיות פרוותיות גורם להפחתה בלחץ-דם ובקצב הלב, לרגיעה וליכולת מוגברת לריסון ולריכוז. החיה מעניקה חוויות של חום וקבלה לצד תחושה של נחיצות, רגש התורם לשיפור ההערכה העצמית. הקשר עם בעלי חיים תורם לפיתוח היכולת האמפתית וההתחשבות בצורכי הזולת, ומשפר את היכולת ליטול אחריות. הקשר עם החיות והטיפול בהן מעניק חוויות של הצלחה, ובמקרים רבים זו אחת ההזדמנויות להפוך ממטופל למטפל, ולשפר על ידי כך את הדימוי העצמי. הקשר עם בעלי חיים מסייע להפחתת תחושות בדידות ודיכאון.

ילדים, וגם מבוגרים רבים, מזדהים בקלות עם בעלי חיים וכתוצאה מכך מייחסים לחיות תכונות, רצונות, מחשבות ורגשות משלהם עצמם. הם משתמשים במנגנון ההשלכה ומשליכים על החיות את עולמם הפנימי. בדרך זו משתף המטופל את המטפל בעולמו הפנימי ובחוויותיו באופן עקיף ושאינו מאיים, דרך בעלי החיים. בעלי חיים אינם "כלי טיפולי" סביל. הם יוזמים התנהגויות והתייחסויות מגוונות גם כלפי המטופל וגם בינם לבין עצמם. המפגש עם בעלי החיים השונים בפינת החי והצפייה באורחות חייהם מזמינים את המטופל להיפגש עם תכנים רגשיים משמעותיים בעולמם של בני אדם: מיניות וחיזור, הורות, גידול צאצאים ונטישה, מוות וחולי, מאבקי כוחות, תוקפנות ועוד. המפגש עם תכנים אלו בסביבת בעלי חיים מאפשר התחברות לתכנים רגשיים טעונים בעולמו הפנימי של המטופל. נוכחותן של חיות במפגש הטיפולי מסייעת למטופלים לשתף את המטפל, לעיתים לראשונה, בחוויות קשות וטראומטיות, באופן בלתי ישיר ומאיים פחות.

הטיפול בעזרת בעלי חיים אינו מחייב הסתייעות במילים, שכן הקשר עם בעלי חיים אינו מילולי בעיקרו, אולם דרך קשר זה אפשר בהדרגה לסייע למטופל ללמוד לבטא את רגשותיו גם באופן מילולי.

ההיסטוריה של הטיפול בעזרת חיות מחמד: הניסיון המתועד הראשון של הסתייעות בבעלי חיים למטרות טיפוליות, נערך ב-1792 במוסד לחולי נפש ביורק שבאנגליה. החיות שולבו שם בתוכנית הטיפולית כחיזוק חיובי לחולים בעבור שליטה בהתנהגותם, וצויין שהם סיפקו הנאה ועודדו יחסים חברתיים בין החוסים.

בשנת 1867 במוסד ביתאל שבגרמניה לחולי כיפיון (אפילפסיה), הופעלה תוכנית של שילוב חיות משק. מוסד זה ממשיך עד היום בהצלחה לשלב בעלי חיים, כחלק מהפעילות הטיפולית.

בוריס לווינסון, פסיכולוג אמריקאי, פיתח בשנות הששים של המאה ה-20 את האפשרות להיעזר בחיות מחמד, במסגרת של פסיכותרפיה עם ילדים. הוא ערך מחקרים רבים בתחום ותרם רבות לקידומו.

מאז שנות השישים, התחום הלך והתפתח בעולם כולו, ומוסדות טיפוליים וחינוכיים מגוונים, החלו להיעזר בבעלי חיים לשם טיפול ושיקום של ילדים ומבוגרים הלוקים בקשיים שונים. מחקרים הוכיחו שהקשר עם בעלי חיים תורם לשיפור הבריאות הנפשית והגופנית ולחיזוק יכולות חברתיות וקוגנטיביות.

הגדרת המקצוע בעולם ובארץ: המקצוע "טיפול בעזרת בעלי חיים" לא נתפס בעולם כמקצוע בפני עצמו, אלא ככלי עזר שבעלי מקצועות טיפוליים הנעזרים בו כהרחבה של התמחותם המקצועית, או ככלי המופעל על ידי אנשים חסרי הכשרה מקצועית-טיפולית מוכרת, במטרה לשפר את איכות חייהם של אנשים הזקוקים לכך.

מאז 1996, החלה להתפתח בארץ מגמה שמטרתה לשלב את תרומתם הייחודית של בעלי החיים לבריאותו הנפשית של האדם, עם עבודתו של איש מקצוע שקיבל הכשרה ספציפית בתחום, מה שמהווה מבחינה זו חידוש עולמי. התחום מוכר כהתמחות ייחודית על ידי משרד החינוך, וניתן ללמוד אותו בחלק מהמכללות להכשרת מורים ברחבי הארץ. נעשה כיום ניסיון לקבל הכרה רשמית ממשרד הבריאות, בטיפול בעזרת בעלי חיים כתחום טיפולי בפני עצמו.

ארגון "חיות וחברה" באוניברסיטת תל אביב תורם לקידום המקצועי והמחקרי של תחום זה בארץ.
איך נעשות הפעילויות השונות בעזרת בעלי חיים? הפעילות יכולה להתרחש בפינת חי שיש בה מגוון בעלי חיים. אז מרחב פינת החי הופך להיות המרחב הטיפולי. במקרים אחרים, איש מקצוע בעל הכשרה מתאימה יכול להביא בעלי חיים שהורגלו לכך אל תוך מוסד טיפולי: בית חולים, בית אבות, קליניקה וכד', ולהיעזר בהם במהלך המפגש הטיפולי.

מוסדות רבים בארץ, כגון בתי ספר, פנימיות, מרכזי גמילה ומעונות נכים, הקימו פינות חי כחלק מהמערך החינוכי/טיפולי שלהם. במקומות אלו החניכים/מטופלים שותפים לתחזוקה ולטיפול השוטף בבעלי החיים, פעילות שהיא בעלת ערך טיפולי חשוב בפני עצמה.

איש מקצוע מוסמך (פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד-סוציאלי, מטפל באומנויות), יכול להיעזר בחיות כחלק מהמדיום שדרכו מתרחש הטיפול הנפשי בקליניקה המקצועית שלו.

למי מיועד הטיפול באמצעות בעלי חיים? כיום מטפלים בשיטה זו בהצלחה במגוון גדול של אוכלוסיות וגילאים: קשישים, נפגעי נפש, נגמלים מסמים, אסירים, נוער עבריין ונוער מצוקה, אוטיסטים, בעלי פיגור שכלי, ילדים הלוקים בהפרעות רגשיות, בליקויי למידה ובהפרעות קשב, נכים ועוד. השיטה מתאימה במיוחד לילדים, למתבגרים ולמבוגרים המתקשים לתת אמון, לבעלי חסכים רגשיים מוקדמים ודימוי עצמי פגוע, לבעלי בעיות בתקשורת לבעלי פגיעה ביכולת הסמלית, ולאנשים המתקשים ליצור קשרים בין-אישיים.

כמו כן, הטיפול בעזרת בעלי חיים יכול להוות גורם משיכה גם למתבגרים ולילדים הזקוקים לסיוע נפשי אך מתקשים לפנות לטיפול עקב הרצון להימנע מתיוג חברתי הקשור עם פנייה לטיפול נפשי. מטופלים שלא הגיבו לקשרים טיפוליים או לשיטות טיפול מילוליות, יכולים להגיב טוב יותר לטיפול כזה.

רצוי שלמטופל המופנה תהיה זיקה לבעלי חיים, אם כי אינו חייב "לאהוב" חיות, וזיקה זו יכולה להתבטא לפעמים גם במשיכה/רתיעה מחיות.