על אבחון וטיפול בתסמונת העייפות הכרונית

תסמונת תשישות כרונית (CFS) היא מחלה מוזרה, שפוגעת יותר בנשים
מאשר בגברים, וזה כמעט הדבר היחיד שאפשר לומר עליה בביטחון.
ההגדרה הרפואית מדברת על חולים שסבלו במשך יותר מ 6 חודשים
מעייפות, בנוסף ל 4 עד 8 תסמינים נוספים, הכוללים: כאבי גרון,
בלוטות לימפה נפוחות או רגישות, מחושי פרקים, מחושי שרירים, כאבי
ראש, בעיות זיכרון והפרעות שינה.

חוקרים מנסים במשך שנים לקבוע מה גורם למחלה ולמגוון התסמינים
המאפיינים אותה, השונים מאדם לאדם. והחולים נאבקים למצוא טיפולים
שיפחיתו את מצוקתם.
מחקר חדש שפורסם בגיליון האחרון של ה JOURNAL OF THE AMERICAN
MEDICAL ASSOCIATION מצביע על "תוצאות מבטיחות", המבוססות על טיפול
התנהגותי שמוביל לחשיבה חיובית יותר, ועל טיפול באמצעות פעילות
גופנית מוגברת בהדרגה.

ד"ר ג'יימס ג'ונס, שחוקר את המחלה מזה 20 שנה, ושלא השתתף במחקר
זה, טוען שטיפול התנהגותי מחנך להסתגלות למחלה, אך אינו מרפא אותה.
על פי נתוני המרכז לביקורת מחלות בארה"ב (CDC), מחצית מהחולים
החלימו בשיטה זו אחרי 5 שנים.

ד"ר ג'ונס טוען שיש לשלול מחלה גופנית לפני שמתחילים בטיפול
התנהגותי, ורופאים רבים אינם מבצעים בירור רציני. לטענתו, 50 עד 60%
מ 350 החולים שמגיעים למרפאתו בשנה לצורך ייעוץ, סובלים מאבחון שגוי
של תסמונת עייפות כרונית. אחד הדברים שהרופאים אינם מבררים הוא
היסטוריה של דפוסי שינה, ומהי המשמעות של "עייפות" לגבי החולה
המסוים. טיפול ללא אבחון מדויק אינו תורם לחולה, אומר ג'ונס. והמרוץ
למציאת טיפולים חדשים הוא מהיר יותר מקצב הצטברות הידע וההבנה של
המחלה.

מסכם ה CDC : "היזהרו ממידע שמצביע על ריפוי בטוח".

Intelihealth.com/news
29/11/2001

[05/12/2001]