מורידים את הלחץ: טיפול תרופתי בגלאוקומה

גלאוקומה גורמת לעצב הראייה נזק בלתי הפיך שעלול להוביל במקרים מתקדמים לעיוורון מוחלט. הטיפול התרופתי כיום מתמקד בהורדת הלחץ התוך עיני, גורם הסיכון המשמעותי ביותר

גלאוקומה (ברקית) היא קבוצה של מחלות בהן מופיע נזק בלתי הפיך לעצב הראייה היכול להתקדם לפגיעה בשדה הראייה ואף בשלבים סופיים להביא לעיוורון מוחלט. גורם הסיכון המשמעותי ביותר לגלאוקומה הוא לחץ תוך עיני גבוה, אם כי תיתכן גלאוקומה גם בלחצים נורמליים.

הטיפול הקיים היום למחלה ממוקד בהורדת הלחץ התוך עיני בלבד גם באותם מקרים בהם הלחץ הוא בטווח הנורמה. הורדת לחץ תוך עיני יכולה להיעשות על ידי טיפות, כדורים, לייזר וניתוח. 

בדרך כלל אנו שואפים להוריד את הלחץ התוך עיני ביותר מ- 30% מהלחץ הראשוני שגרם לנזק. במקרים עם נזק מתקדם לעצב הראייה, וכאשר מדובר בעיניים עם לחצים גבוהים, המטרה היא לשמור על לחץ קבוע של מתחת ל- 18 מ"מ כספית. מחקרים הראו שבגלאוקומה מתקדמת כתוצאה מלחץ גבוה שמירה על לחץ מטרה של מתחת ל- 18 מ"מ כספית ימנע התדרדרות נוספת. 

חלק מהתרופות מקטינות את ייצור הנוזלים בעין ולכן הלחץ התוך עיני יורד (ויאופטיק, אלפאגן, יופידין, טרוסופט, אזופט - כולם שייכים לקבוצה זו). קבוצה אחרת של תרופות מגבירה את ניקוז הנוזלים מהעין (טיפות מקבוצת הפרוסטגלנדינים כמו קסלטן, טרבטן ולומיגן וגם אלפגן). 

לרוב כאשר מתגלה לראשונה לחץ תוך עיני גבוה, נתחיל עם סוג אחד של טיפול שיותאם לנבדק, אך אם הלחץ התוך עיני אינו יורד באופן מספק הרי שנצטרך לשנות טיפול ולעיתים קרובות להוסיף סוג נוסף של טיפות. 

במצבים מסוימים יכלול הטיפול בלא פחות מ-4 סוגי טיפות שונים להורדת הלחץ התוך עיני. כיום, יותר ממחצית מהחולים מטופלים בשתי תרופות או יותר. 

בשנים האחרונות התברר שהטיפול הממושך בטיפות שונות ומרובות עלול לגרום לבעיות ותופעות לוואי, כגון:

היענות טיפולית נמוכה - ריבוי טיפות גורם לאי נוחות, עלויות גבוהות, ופגיעה באיכות החיים ולכן קיימת היענות נמוכה לשימוש כרוני במספר רב של סוגי טיפות לאורך זמן ממושך. חלק מהחולים פשוט שוכחים לקחת את כל התרופות בכל המועדים הנדרשים. חשוב לזכור שכשהלחץ עולה לרוב אין כאב או סימפטומים אחרים ה"מזכירים" לחולה לקחת את התרופות. 

בהיעדר סימפטומים המעידים שהלחץ עולה, קשה לחולים לזכור מדי יום במשך שנים לקחת את הטיפות. התוצאה היא היענות נמוכה לטיפול וקפיצות בלחץ התוך עיני עם התדרדרות בפגיעה בעצב הראיה. 

שימוש נרחב בחומרים משמרים - בכל סוגי הטיפות להורדת הלחץ התוך עיני קיימים חומרים משמרים. החומרים המשמרים וביחוד חומר הנקרא BAK (Benzalkonium chloride) עלולים לגרום לגירוי של העין, לתגובה אלרגית, לתגובה טוקסית ולדלקת. לפיכך, בשנים האחרונות אנו רואים שימוש גובר בתרופות קומבינציה או בתרופות ללא BAK. 

האופציה הכדאית: תרופות קומבינציה

תרופות המשלבות שני סוגי תרופות בבקבוקון אחד ומטרתן לשפר את ההיענות הטיפולית ולהקטין את תופעות הלוואי מהחומרים המשמרים. ישנם היום בשוק מספר סוגי קומבינציות כאשר בכולם יש מרכיב של ויאופטיק (חוסם בטא). הקומבינציות הקיימות כיום בשוק כוללות קומבינציה של טרוסופט עם ויאופטיק (קוסופט), אלפאגן עם ויאופטיק (קומביגאן), פרוסטגלנדינים עם ויאופטיק (קסאלקום, דואוטראב וגאנפורט) ואזופט עם ויאופטיק (אזרגה).

מחקרים הראו שרוב תרופות הקומבינציה יעילות יותר מכל אחד מהמרכיבים שלהן לחוד, אך לא יעילות יותר משילוב של שני המרכיבים כאשר הם ניתנים בנפרד. התועלת העיקרית של תרופות הקומבינציה היא הנוחות וההיענות הטיפולית הגבוהה העוזרת לשמור על לחץ תקין לאורך זמן. 

תרופות ללא חומרים משמרים או ללא BAK: 

לחולי גלאוקומה רבים יש תופעות לוואי מקומיות בעין כתוצאה מהשימוש הכרוני בטיפות להורדת הלחץ התוך עיני. תופעות הלוואי אינן ספציפיות והסימפטומים כוללים לרוב גירוי, אודם, צריבה, גרד, דמעת תחושת כבדות ואי נוחות קבועה בעיניים ואף ירידה בראיה. לעיתים העיניים נראות כסובלות מדלקת כרונית. שכיחות תופעות הלוואי המקומיות עולה עם העלייה במספר סוגי הטיפות בשימוש. כ- 40-60% מחולי הגלאוקומה מפתחים סימפטומים אלו. 

הסיבות להתפתחות הבעיה קשורות בחומרים המשמרים שבתוך הטיפות אך גם במרכיב התרופתי הפעיל. הפגיעה היא בפני שטח העין עם גירוי של העפעפיים, הלחמית והקרנית. מחקרים הראו שהחומר המשמר מסוג BAK גורם לנזק לתאי הלחמית והקרנית המתבטאים בסינדרום של עין יבשה. 

מחקרים נוספים הראו שכאשר השתמשו בטיפות ללא חומרים משמרים או ללא BAK שכיחות הסימפטומים של עין יבשה, גרוי ואודם מקומי ירדה. מחקרים נוספים אף הדגימו שיפור באיכות החיים, בחדות הראיה, ביכולת הנהיגה בלילה, בקריאה ובעבודה מול מחשב. 

המטרה: הגנה על עצב הראיה

מחקרים אפידמיולוגיים רבים הראו שחלק מחולי הגלאוקומה מפתחים נזק מתקדם לעצב הראייה למרות שליטה לכאורה בלחץ התוך עיני בתחום הנורמה. לפיכך, נעשים מאמצים כבירים למצוא תרופות שיגנו על עצב הראיה וימנעו ניוון של סיבי העצב ומוות של התאים. 

מכוני מחקר בולטים בכל העולם, בהם גם במרכז הרפואי "שיבא", מנסים לגלות אמצעים שיוכלו להגן על עצב הראיה מפני נזק בלתי הפיך. תרופות חדשות, טיפולים גנטיים ושימוש בתאי גזע נמצאו כולם כיעילים בהגנה על עצב הראיה במודלים של חיות מעבדה אך לא הגיעו לכדי מימוש בחולי גלאוקומה. עד היום נערך רק ניסוי אחד של תרופה מסוג זה בחולי גלאוקומה אך התוצאות היו מאכזבות. ימים יגידו האם חולי הגלאוקומה יוכלו להנות מתוספת של תרופות או טיפולים אחרים המגנים באופן ישיר על עצב הראיה.