חסימה ורידית מלאה ברשתית: ממה היא נובעת - וכיצד מטפלים

הרשתית הינה שכבת התאים וסיבי העצב הרגישים לאור, והיא מצפה את מרבית גלגל העין בחלקו הפנימי. שכבה זו היא האחראית לקליטת האור ועיבודו בתהליכים ביוכימיים מורכבים לתמונה, המועברת דרך מסילות הראייה העצביות אל מוח הראייה. הרשתית  מקבלת חלק מאספקת הדם שלה מהדמית שמתחתיה, אך רוב אספקת הדם מגיעה אליה מעורק הרשתית המרכזי, הנכנס אליה בנתיבו שבתוך עצב הראיה ומתפצל בתוכה לכל חלקיה. הדם חוזר ממנה על ידי מערכת הורידים שבתוכה. אלה מתלכדים באזור ראש עצב הראיה (הנקרא דיסקה) לוריד רשתית מרכזי, היוצא מהרשתית אל מערכת הדם הכללית, בנתיב הסמוך לעורק הנכנס אליה.

קראו עוד: בדקו: האם התרופה שאתם נוטלים גורמת לכם להשמין

מדוע מתרחשת חסימה של הרשתית?

כלי הדם הוורידיים הללו עלולים להיחסם במצבים חולניים שונים. החסימה עשויה להיות  חלקית (BRVO) או מלאה CRVO)). בחסימה המלאה הווריד המרכזי נחסם עקב תהליך חולני מקומי בדופן הוריד או בקומפלקס העורקי-ורידי, מה שמאט או חוסם לגמרי את זרימת הדם מתוך העין אל מערכת הורידים שמחוץ לה. מחלת כלי דם עורקיים מקומית או כללית היא גורם הסיכון העיקרי לחסימת הוריד המרכזי, אם כי גם מחלה ורידית מקומית או סיסטמית, ומחלות המטולוגיות שונות, הן גורמי סיכון משמעותיים.

בעת החסימה נוצר גודש ניכר בכלי הדם הוורידיים שברשתית, גודש המאט את כל מחזור הדם ברשתית. כלי הדם הרשתיים, אשר נפגעו עקב הגודש, מדליפים דם ונוזל, והרשתית נפגעת על ידי בצקת, דימומים, תפליטים שומניים ומוקדי נקרוזיס איסכמיים - מה שגורר פגיעה ניכרת בראיה. בהמשך התהליך, עם הזמן, נוצרת איסכמיה קשה יותר - "רעב לחמצן" - עם פגיעה נוספת בראיה עקב גירוי ליצירת כלי דם "חדשים" ברשתית, בראש עצב הראיה, בקשתית ובזווית הניקוז של נוזלי העין.

מהם סימני המחלה?

הסימן המיידי לחסימה המורגש על ידי החולה הוא אובדן ראיה או טשטוש פתאומי, מועט או קשה,  ללא כאבים וללא סימנים חיצוניים הנראים לעין הזולת. בשלבים מאוחרים יותר, במידה ונוצרו כלי דם "חדשים", שהם כלים בעלי דופן דק ושביר, יתרחשו מהם דימומים גם לתוך חלל העין (ל"זגוגית"),  ואז תיתכן גם ראיית "זבובים", כתמים ו"גופים צפים" אחרים בעלי צורות שונות בשדה הראיה. דימום כזה יכול להביא לאובדן ראיה מלא, כאשר מה שנותר הוא רק ראיית אור.

במידה וכלי הדם חדשים נוצרו גם על פני הקשתית ובזווית ניקוז הנוזלים אל מחוץ לעין, מתרחשת עליה בלחץ התוך עיני ("גלאוקומה משנית") - ואז ילוו כל הסימנים גם בכאב. גלאוקומה מסוג זה היא קשה, עקשנית לטיפול, ועשויה להביא, בהעדר טיפול הולם בזמן, לאובדן ראיה מלא ובלתי הפיך עקב פגיעה בראש עצב הראיה.

מהם גורמי הסיכון ל-CRVO?

ישנם מספר גורמי סיכון למחלה ביניהם גיל (המחלה תוקפת לרוב בני 50 ומעלה); מחלות רקע כמו יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות כלי דם אחרות; מחלות המטולוגיות שונות; עודף משקל, עישון וגלאוקומה ראשונית. 

חשוב לציין כי קיים גם סוג של חסימה המתרחשת ללא כל מחלות רקע וללא כל גורמי סיכון, באנשים צעירים יחסית. באלה המחלה קלה יותר והצפי להחלמה אף הוא טוב יותר.

כיצד מאבחנים את המחלה?

האבחנה נעשית, בראש ובראשונה, בעקבות תלונות החולה, בדרך כלל כאשר קיימים גורמי הסיכון שנמנו. בנוסף נערכת בדיקת חדות הראיה ושדה הראיה. 

כמו כן נערכת בדיקת רופא עיניים לאחר הרחבת אישונים. בבדיקה יכול הרופא לראות בבירור את הדימומים השונים, ובנוסף הוא יכול להבחין בבצקת וכן בעיבוי וגודש ניכרים בכלי הדם הרשתיים. בהמשך יכול הרופא להבחין בכלי הדם "החדשים", הנמצאים בראש עצב הראיה ומפוזרים במקומות שונים ברשתית.

בנוסף עורך הרופא הדמייה וכן יבצע אנגיוגרפיה עם פלואורסצאין  (FA), בדיקה המדגימה את  זרימת הדם בכלי הדם הרטינליים, את אזורי החסימה, את קיום הבצקת המקולרית, את נוכחות אזורי האיסכמיה או חוסר הפרפוזיה, ובמקרים שאינם אקוטיים, אלא יותר ממושכים, גם את כלי דם ה"חדשים" (הניאווסקולריים).

ייתכן גם שבמהלך האבחנה יבצע הרופא טומוגרפיה ממוחשבת (OCT) להדגמת הבצקת המקולרית  ומעקב אחר מצבה ההתחלתי. בדיקה זו ייתכן שתתבצע מספר פעמים, על מנת לעקוב אחרי השינויים בבצקת זו בעקבות הטיפולים. 

כיצד מטפלים במחלה?

לא ניתן לטפל בחסימה עצמה או לפתוח אותה. הטיפול מתרכז בהפסקת הדלף, בהורדת הבצקת, במניעת הסיבוכים המאוחרים ובניתוח ויטרקטומיה לסילוק הדמום שבזגוגית העין, במידה וארע. בכל מקרה, בדרך כלל הראיה אינה חוזרת לקדמותה. חשוב להדגיש כי בטרם בחירת הטיפול המתאים יש לברר את כל גורמי הסיכון האפשריים.

בנוכחות בצקת מקולרית הטיפול שניתן הוא הזרקות תוך עיניות של נוגדי ) VEGFלוסנטיס או אווסטין) או של סטרואידים לטווח קצר (טריאסנס)  או לטווח ארוך (OZURDEX). כמו כן ניתן לטפל באמצעות טיפול לייזר פוקלי לאזורי הדלף.  ניתן גם לשלב טיפול בלייזר עם טיפולי הזרקות תוך עיניות.

במקרה שמופיעה ניאווסקולריזציה ברשתית או בקשתית (rubeosis) לרוב יש לבצע טיפול לייזר צפוף על פני כל הרשתית PRP)) וכן להוסיף טיפולים  נוגדי  VEGF  על ידי הזרקות לחלל הזגוגית, במידה ואין תגובה טובה דיה ללייזר.

כמו כן חשוב שיינתן טיפול אינטנסיבי במחלות הרקע, בעיקר על מנת למנוע התרחשות דומה בעין השנייה. המעקב גם הוא הכרחי למשך כל החיים, והוא יבוצע כל ידי בדיקות קליניות, בדיקות   פלואורסצאין והדמיות  OCT.