פיברומיאלגיה: הדרך להקל על הכאבים - ללא תרופות

בנובמבר 2012 עברתי תאונת דרכים. ילדונת שהייתה עסוקה במלאכת שליחת הודעה כתובה, הסירה עיניה מהכביש וחבטה בי בעצמה עם רכבה. ההגדרה היבשה - צליפת שוט. הנזק לגופי - סירינגומיאליה בין חוליות C3-C5 ורדיולוקופטיה צווארית כתוצאה מהחבטה.

ואם לא די בכך, התאונה הייתה האצבע על ההדק שהביאה להתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה בגופי.

פיברומיאלגיה היא מצב שכיח של כאבים מפושטים בשרירים ובסיבי רקמות החיבור (הגידים) ותשישות. זוהי תסמונת מבלבלת במיוחד, ולעתים קרובות לא מאובחנת, בשל העובדה שהתסמינים שלה יכולים להופיע גם במצבים רפואיים אחרים. גורמים רבים, ביחד או בנפרד, עלולים להביא להתפרצות פיברומיאלגיה, ביניהם גורמי דחק כגון מחלה, טראומה פיזית, טראומה נפשית או שינויים הורמונליים המובילים לכאב מפושט, לעייפות ולשינה לא מרעננת, המאפיינים פיברומיאלגיה.

האבחון: כאב שלא מרפה

פיברומיאלגיה פוגעת בעיקר בשרירים וברקמות המחברות אותם לעצמות, ועל אף שההרגשה היא כמו במחלת פרקים, זהו אינו סוג של דלקת פרקים והיא אינה גורמת לעיוותים במפרקים. מחקרים הראו שכאב מפושט בשרירים ובנקודות רגישות (Tender points) קיים אצל חולי פיברומיאלגיה ולא אצל אנשים בריאים או אצל בעלי מחלות ראומטיות אחרות. תכונות אלו מבדילות את הפיברומיאלגיה משאר מצבי הכאב הכרוני והכאבים בעצמות.

כואב אבל פחות? לא תמיד. הכאב הוא הסימפטום הראשוני ואולי המשמעותי בפיברומיאלגיה. הוא מופיע בדרך כלל בצורה מפושטת בכל הגוף - הוא שורף, מכרסם, רגיש ונוקשה. לעתים קרובות יהיו שינויים ברמת הכאב ובמיקומו לפי השעות השונות של היום, לפי רמת הפעילות הגופנית, מזג האוויר, דפוסי השינה ומידת הלחץ והעומס שלה נתון החולה. 

אך הכאב קיים תמיד, ברמה כזו או אחרת. הוא מורגש בעיקר בשרירים, וישנה תחושה תמידית של חולשה ועייפות, ממש כמו שמרגישים כאשר חולים בשפעת. תתארו לעצמכם איך זה להרגיש חולים 7\24. כל מה שאני רוצה זה לישון כדי שהיום יעבור.

הסימפטומים: תשישות ודיכאון

כ-90% מחולי הפיברומיאלגיה סובלים מעייפות מתונה או חמורה, המלווה בתחושה של חוסר באנרגיה, ירידה בסבילות לפעילות גופנית או תשישות מהסוג שמורגש בזמן שפעת או במצבים של חוסר שינה. במקרים רבים התשישות היא בעייתית יותר מאשר הכאב. באופן כללי, חולי פיברומיאלגיה סובלים מתשישות הדומה למצב הנקרא תסמונת התשישות הכרונית.

חולי הפיברומיאלגיה חווים הפרעת שינה משותפת, אשר בגינה הם מתעוררים לא רעננים או עייפים. אדם עלול להירדם ללא קושי גדול אבל שלב השינה העמוקה מופרע ולכן השינה עלולה להיות קלה והחולה עלול להתעורר פעמים רבות במשך הלילה. בשל כך חולי פיברומיאלגיה רבים נוטלים תרופות לשיפור השינה ולהקלה על הכאב.

וכשכואב ועייפים. באופן ישיר מושפע מצב הרוח. חולים רבים מדווחים על עצבות שמלווה את היום, על חוסר אנרגיה ועל אבדן שמחת החיים - לעתים עד למצב הנראה כמו דיכאון.

ההתמודדות: בדידות ורחמים עצמיים

חלינו, נבדקנו, אובחנו (פיברומיאלגיה היא מחלה מוכרת וידועה). לא קל להפנים את רוע הגזירה ולהבין שזה המצב. העייפות והכאבים מקשים על ההתמודדות היומיומית. קו המחשבה משתבש וקשה להציב מטרות ולהילחם להשגתן. קשה להסביר לעצמך - נראה בלתי אפשרי להסביר לסביבה.

לרוב נאמר לחולי פיברומיאלגיה, שנראים בריאים כלפי חוץ ושתוצאות הבדיקות שלהם נורמליות, כי הם אינם סובלים מהפרעה אמיתית. המשפחה והחברים, כמו גם רופאים, עלולים להטיל ספק באמיתות תלונותיהם ובכך להגביר את תחושות הבידוד, האשמה והכעס.

בתחילה גם אני נשאבתי לגזרות המחלה. שמעתי ביטויים כמו "המחלה המדומה" או "היא כל הזמן עייפה" - נפלתי ושקעתי. פיתחתי רחמים עצמיים, לא ביקשתי מעצמי ולעצמי. לצאת מהמיטה בבוקר נראה משימה בלתי אפשרית. 

עד מהרה הבנתי שלא זו הדרך. חזרתי לרופאים. קראתי מחקרים. התנסיתי במגוון הטיפולים השונים - טיפול תרופתי קונבנציונלי ולא קונבנציונלי (ליריקה, אלטרול, טרמדקס וכו'), הידרותרפיה, עיסויים, דיקור ופיזיותרפיה - והחלטתי. החלטתי שאם אני לא אעשה את הצעד הראשון - אף אחד לא יעשה זאת עבורי.

ההארה: לא להפסיק לנוע

פרט לטיפול התרופתי שנרשם על ידי הרופאים ומקל על הכאבים, הבנתי שהדבר החשוב מכל הוא שמירה על אורח חיים פעיל ותזונה מאוזנת. עכשיו יותר מתמיד. שני העקרונות שלמדתי עם הזמן כחשובים בטיפול בפיברומיאלגיה הם הגדלת סיבולת לב-ריאה (כושר אירובי) וביצוע תרגילי גמישות. תנועה קבועה למפרקים ולשרירים הכואבים. 

פעילות אירובית מועילה במיוחד היות והיא מגבירה את סיבולת סף הכאב, את תחושת המסוגלות ותורמת להעלאת מצב הרוח והענקת תחושה טובה. הבעיה העיקרית היא איך להתחיל כשיש עננת כאב ועייפות שאופפת, ולא פחות חשוב - כיצד למצוא את הפעילות הנכונה לכם.

לפני הכול חשוב מאוד לומר כי יש להתייעץ עם הרופא המטפל. כשמדובר בפיברומיאלגיה - רוב הסיכויים שהרופא יעודד ואף ימליץ להתחיל בפעילות.

הפתרון: תוכנית אימונים

היות ומדובר בפגיעה ברקמות העדינות העוטפות את המפרקים, לפני שבוחרים תוכנית אימונים חשוב להתחיל בתרגילים קלים ולהגביר את הקצב לאט ובעקביות.

תנועה של המפרקים במישורים שונים. ללא משקל. ללא אביזרים. בתרגול הבא נסו להגיע לטווח תנועה מקסימלי של המפרק. 10 חזרות מומלצות לכל כיוון.

-סיבובי כתפיים קדימה ואחורה.

-הנעת הראש מצד לצד (מבט הצידה)

-אוזן לכתף. תנועת ראש הצידה

-הרמת כתפיים לכיוון האוזניים ושחרור (תנועת "לא רוצה")

-סיבובי ידיים 

-סיבובי אגן

-הנפות רגליים. רגל ליד נגדית

-ניתורים קלים במקום

כדי לייצר שיגרה ולהרגיל את הגוף למצב של תנועה חשוב להתעמל על בסיס קבוע, לדוגמה, פעם ביומיים, ולהגביר בהדרגה את הפעילות על מנת להשיג רמת כושר גבוהה יותר. כאשר מגיעות אלי חולות פיברומיאלגיה לקבלת ייעוץ - אני מקפידה להדגיש בפניהן להתמיד בשני אימונים, שמניסיוני האישי הם הכי יעילים ומקלים. כל מה שיעשו מעבר - מבורך.

אימון ראשון: שילוב תרגילי גמישות כחלק קבוע מהיומיום שלנו. ככלל, לכולנו מומלץ לבצע אימוני גמישות ומתיחות כדי לשפר את טווחי התנועה והתפקוד במעגלי החיים השונים. תרגול קבוע ועקבי יפתח תנועה קלה יותר, יועיל בשיכוך כאבים, יפחית מתח נפשי ועומס רגשי, ויעזור בהשגת תחושת חיוניות ואנרגיה גבוה יותר. מכיוון שבבוקר קיים מצב של קישיון במפרקים ולוקח זמן לחמם את המפרקים השונים. מומלץ לבצע את התרגול לפני השינה, מה שבאופן ישיר יעזור לנו לצלול לשנת לילה רגועה ועמוקה.

אימון שני: פעילות אירובית - ושוב, פעילות אירובית! המשפט הראשון שאמר לי הרופא המטפל שלי "צאי להליכה יומית בשדות הקיבוץ". וכמה שהוא צדק. לפני שחליתי רצתי למרחקים ארוכים. הפסקתי כי היה לי קשה. כאב לי. הייתי עייפה. וסיפקתי לעצמי תירוצים בל סוף. 

יצאתי לשדות. חזרתי למסלול והתחלתי לצעוד. הצעידה היומית החזירה לי את הצבע ללחיים, שעת הזריחה עטפה אותי בשקט ובשלווה, ואיפשרה לאנרגיות להתעורר מחדש. מהר מאוד מצאתי את עצמי חוזרת למסלול הריצה ומתחילה להרגיש טוב יותר. 

חיפשתי את הסיבה ומצאתי מחקר שבדק את ההשפעה של הריצות הארוכות על חולי פיברומיאלגיה. המחקר הראה שיפור ניכר במצבם. מתברר שהפרשה משמעותית של אנדרופינים, האחראים על השיפור בתחושת הכאב, מתרחשת כאשר מתמידים בפעילות אירובית מתונה כגון ריצה למרחקים ארוכים. בנוסף הצביע המחקר שהתמדה בפעילות אירובית בקרב חולי פיברומיאלגיה תורמת לעמידות השרירים מפני פגיעות בהם, לשליטה על הגוף ולמחזוריות של השרירים. זה יכול להתבטא בהפחתת הסימפטומים הפסיכולוגיים של החולים ובשיפור ברמת העייפות שלהם.

ריצה למרחקים ארוכים אמנם מתאימה לחלק מהחולים, אך ההמלצה הברורה למרבית החולים היא הליכה בקצב קבוע פעמיים עד ארבע פעמים בשבוע, כאשר המטרה היא להגביר כמעט מדי יום את זמן ההליכה בשלוש-ארבע דקות, עד שמגיעים ל-45 דקות של הליכה רצופה. ככל שהמנגנון האירובי משתפר והגוף מתחזק, אפשר ומומלץ לשלב קטעים קצרים של ריצה.

המסקנה: הבריאות בידיים שלכם

פיברומיאלגיה היא סיבה אמיתית ונוכחת לכאב כרוני ועייפות. צריך להתייחס אליה כמו לכל מחלה כרונית אחרת. חשוב לזכור שפיברומיאלגיה אינה מסכנת את החיים, לא גורמת לעיוות קבוע בגוף והמצב הכללי לעתים נדירות מורע עם הזמן. בידיכם היכולת לקבוע את איכות חייכם. לשקוע ולדעוך או לפרוח ולצמוח.

אני ממליצה בחום להצטרף לקבוצות ספורט (הליכה, ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים) על פני קבוצות תמיכה. אל תפחדו לנסות. מבטיחה שיכאב לכם. מבטיחה שתהיו עייפים ובכל פעם מחדש תשקלו לוותר - אבל עם הזמן תלמדו לשלוט בכאב ולהתמודד איתו. האנרגיות שאיבדתם ישובו. תצליחו ליצור מחדש הצלחות ורגעים מאושרים ומספקים.

זו התרופה האמיתית. התנועה.