טיפול בסינוסיטיס: כל מה שצריך לדעת על ניתוחים אנדוסקופיים

ניתוחים אנדוסקופיים המתבצעים דרך הנחיריים למחילות של האף, הסינוסים, דרכי הדמעות, ארובות העיניים ובסיס הגולגולת, מהווים אחת מפריצות הדרך המשמעותיות בתחום הכירורגי. פרוצדורות שבעבר היו כרוכות בצלקות, החלמה ארוכה וסיבוכים, ניתנות כיום לביצוע בגישה זעיר פולשנית, ללא צלקות ועם החלמה קצרה ופשוטה יותר.

ניתוחים אנדוסקופיים הם שכיחים ביותר בתחום האף אוזן גרון, ובעקבות ההתפתחות הטכנולוגית שחלה בשנים האחרונות, הגישה הניתוחית האנדוסקופית משמשת כגישה העיקרית לרוב מקרי הסינוסיטיס הדורשים ניתוח.

מהם הסינוסים?

הסינוסים הם חללים פתוחים של אוויר, הנמצאים בגולגולת סביב האף, ומקושרים לאף דרך פתחים קטנים. קיימים ארבע זוגות סינוסים: במצח (סינוסים פרונטלים); בין האף לעין (סינוסים אתמואידלים); מאחורי הלחי (סינוסים מקסילרים); ובחלק האחורי של חלל האף (סינוסים ספנואידלים).  

חללים אלה מצופים ברירית נשימתית (מוקוזה) ובה נמצאות בלוטות הפרשה, אשר מפרישות ריר (מוקוס), שתפקידו להגן על ריריות האף והסינוסים. המוקוס מתנקז דרך הפתחים - אל חללי האף ומשם אל לוע האף - ונבלע. 

מה קורה לסינוסים כשאנחנו חולים?

בזמן מחלה (סינוסיטיס), ישנה דלקת של הרירית, ונוצרת הפרשה של מוקוס סמיך בכמות רבה מרירית הסינוסים וחסימה של דרכי הניקוז של הסינוסים. כתוצאה מכך, מצטברות הפרשות בתוך הסינוסים. הפרשות אלה עשויות להזדהם בחיידקים ולהפוך להיות מוגלתיות. 

לעתים, מתפתח סינוסיטיס חריף שנמשך עד חודש ימים, ובמקרים מסויימים הסינוסיטיס הופך להיות כרוני ונמשך מעל לשלושה חודשים. בחלק מהמקרים הכרוניים, הדלקת ברירית מתבטאת גם ביצירת פוליפים (אזורים של צמיחת יתר של הרירית) שעלולים לחסום את חללי האף עצמו ולגרום לחסימה של דרכי הנשימה האפיים. סינוסיטיס כרוני עשוי לפגוע באיכות החיים באופן ניכר.

קראו עוד בנושא: 

המדריך לסינוסיטיס חריף

ההבדל בין סינוסיטיס לסינוסיטיס כרוני

מהם התסמינים של סינוסיטיס?

הסימפטומים העיקריים של המחלה הינם כאבי פנים וראש, גודש אפי, נזלת אחורית או קדמית וירידה בחוש הריח. כמו כן, יתכנו סימפטומים נוספים כגון שיעול, הרגשה כללית רעה, עייפות, חולשה, קושי בריכוז הפרעות בשינה ועוד. 

מה גורם לסינוסיטיס?

הסיבות לסינוסיטיס הן מגוונות וכוללות:

א. הצטננות שמסתבכת עם זיהום חיידקי

ב. דלקות שיניים בלסת עליונה כתוצאה מעששת או כסיבוך של שיקום פה עם שתלים והרמת סינוס המתפשטות לחללי הסינוסים

ג. פטרייה

ד. תגובה אלרגית לפטרייה

ה. חסר חיסוני

ו. מחלות גנטיות

אולם, בחלק גדול מהמקרים לא ניתן לאתר את הסיבה וככל הנראה מדובר בשילוב של גנטיקה וסביבה. 

כיצד מטפלים בסינוסיטיס?

השלב הראשון לטיפול בסינוסיטיס הוא טיפול בשיטה השמרנית, קרי בעזרת תרופות - ובכללן: אנטיביוטיקה (במקרה של סינוסיטיס חיידקית), תרסיסי אף סטרואידלים, סטרואידים בכדורים או זריקה שטיפות אף עם מי מלח ונוגדי כאבים לפי הצורך. ברוב החולים בסינוסיטיס חריפה - טיפול זה מספק. במקרים בהם הטיפול השמרני אינו צולח והחולה סימפטומטי (רוב המקרים של סינוסיטיס כרונית), במצבים בהם הדלקות חוזרות ופוגעות באיכות החיים או במידה ויש חשש להתפשטות הזיהום לארובת העין או למוח – נוקטים בגישה ניתוחית.

טרם הניתוח חובה לבצע צילום CT של מערות הפנים כחלק מתהליך האבחנה של המחלה. CT תקין יכול לכוון לחיפוש מקור אחר לתלונותיו של המטופל, כגון מיגרנה במקרים של כאבי פנים. 

במידה וה-CT מצביע על סינוסיטיס, ישנם מספר דברים שחשוב ביותר לדעת טרם הניתוח: לאבחן אילו סינוסים מעורבים, לזהות גורמים אפשריים למחלה ולהבין היטב את האנטומיה של האף, הסינוסים ודרכי הניקוז שלהם, על מנת להתכונן בצורה המיטבית לניתוח, ולהימנע מסיבוכים ככל הניתן. 

כיצד מתבצע ניתוח אנדוסקופי של הסינוסים?

הניתוח מתחיל, על פי רוב, בהרדמה מלאה ומתבצע דרך האף באמצעות השיטה האנדוסקופית. בשיטה זו מחדירים דרך הנחיריים סיב אופטי זעיר (אנדוסקופ) ומכשירים זעירים נוספים לצרכי ניתוח. הסיב האופטי מחובר למצלמת HD ותמונת הניתוח מוקרנת על פני מסך HD, כך שהשדה הניתוחי נראה בהגדלה גדולה ברזולוציה גבוהה המאפשרת תשומת לב לפרטים הקטנים.  

הניתוח מבוצע דרך הנחיריים וללא כל חתכים בפנים, ומטרתו הרחבת דרכי הניקוז והפתחים של הסינוסים, ניקוז הפרשות ומוגלה מתוך הסינוסים וכריתת פוליפים מחלל האף והסינוסים. כל זאת, על מנת לאפשר הבראה של הרירית המודלקת וחזרה לאוורור ותפקוד תקינים של הסינוסים. 

בנוסף, הרחבת הפתחים ודרכי הניקוז מאפשרת מתן טיפול מקומי לסינוסים במידת הצורך באמצעות תרסיסים, טיפות או שטיפות, על מנת למנוע חזרה של הדלקת ולהמנע ממתן טיפולים בכדורים או זריקות שעלולים להשפיע על כלל מערכות הגוף. הדבר חשוב במיוחד במקרים של סינוסיטיס כרונית עם פוליפים.

במידה ויש סטייה של המחיצה, ניתן לבצע יישור של המחיצה בזמן הניתוח על מנת לאפשר גישה נוחה לחללי הסינוסים.

מאחר והסינוסים סמוכים לארובות העיניים ולמוח, במקרים בהם האנטומיה מסובכת או כשמדובר בניתוח חוזר, משתמשים בזמן הניתוח גם במכשיר ניווט ממוחשב רפואי. מכשיר זה מאפשר להתבסס על "מפת הדרכים" הנבנית מצילום CT של מערות הפנים שבוצע טרם הניתוח, ומקנה אפשרות לעבוד בדיוק מרבי תוך כדי זיהוי הנקודות הקריטיות לטיפול והימנעות מפגיעה באזורים הסמוכים. 

בעבר, בתום הניתוח, היה מקובל להכניס טמפונים או חבישה לחלל האף ולאזור הניתוח, על מנת לעצור דימומים ולהפחית הצטלקויות באזורי הניקוז של הסינוסים. יש להוציא את הטמפונים או החבישה כעבור יום אחד או יותר, פעולה הכרוכה פעמים רבות בכאבים עזים ודימום. בשנים האחרונות פותחו טכניקות המאפשרות הימנעות מהכנסת הטמפונים בחלק גדול מהמקרים. כמו כן, פותחו טמפונים נמסים כך שאין צורך להוציאם. לסיכומו של דבר, התהליך היום הרבה פחות טראומטי מבעבר. 

מה משך ההחלמה מהניתוח?

לרוב, תהליך ההחלמה אחרי הניתוח הינו קצר יחסית וכולל יום אשפוז אחד שלאחריו המטופל משוחרר לביתו - ונדרש לנוח במשך כשבוע-שבועיים. חשוב לבצע את החזרה לשגרה בהדרגתיות - ובהתאם להנחיות הרופא. 

לאורך כל תקופת ההחלמה, יש להקפיד על שטיפות האף עם מי מלח ולעתים ישנו צורך בטיפול אנטיביוטי או סטרואידלי. כמו כן, יש להקפיד על מעקב אצל הרופא המנתח על מנת לוודא ריפוי מיטבי ותוצאה מוצלחת. 

פעמים רבות יש צורך לבצע שאיבה וניקוי של קרישי דם והפרשות המצטברות באופן טבעי לאחר הניתוח, במטרה לאפשר ריפוי מוצלח. עישון בתקופה זו קשור בהחלמה איטית ולעתים קרובות גם לא מוצלחת.

אילו סיכונים כרוכים בניתוח? 

ניתן לחלק את הסיבוכים הפוטנציאליים הכרוכים בניתוח למינוריים(קטנים) ומג'וריים(גדולים). סיבוכים מינוריים עשויים להיות זיהום, היווצרות צלקות בתוך חלל האף והסינוסים ודימום קל. הסיבוכים החמורים יותר כוללים דימום קשה, פגיעה בצינור ניקוז הדמעות, פגיעה בארובת העין ודליפת נוזל מוחי לאף. אולם, הסיכוי לסיבוכים מג'וריים נמוך מ-1%, כך שניתוח המבוצע על ידי מנתח המיומן בניתוחים אלה הוא לרוב בטוח מאוד. 

מהם אחוזי ההצלחה של הניתוח? 

מחקרים גדולים מראים שב-80% מהמקרים הניתוח מצליח. כאשר ביתר המקרים לא חל שינוי בהרגשתם של המנותחים ובחלק קטן ביותר חלה הרעה. אולם, יש לציין שקיימת חשיבות רבה בבחירת המטופל המתאים לניתוח על מנת לשפר את סכויי ההצלחה אף יותר.  לכן חשובה ביותר הערכה ובדיקות מקיפות -  טרם ההחלטה על הניתוח.