אחת ולתמיד: מה הקשר בין נטילת הורמונים לסרטן השד?

חוקרים רבים עסקו ועודם עוסקים בפענוח הקשר בין נטילת הורמונים להתפתחות ממאירות שד. לאחר שורה ארוכה של מחקרים ועבודות בנושא, קשר זה עדיין נחשב למורכב מאוד ואין לגביו מסקנה חד משמעית. למרות זאת, עדיין יש כאלה שטוענים בתוקף כי נטילת הורמונים למשך פרק זמן ממושך מעלה באופן ניכר את הסיכון לחלות בסרטן השד. 

קראי עוד: כיצד מתגברים על החרדה מפני ניתוחי שד?

אישה עשויה להיחשף להורמונים בשלבים שונים במהלך חייה, כאשר המינון, ההרכב וסוג הטיפול משתנים בהתאם לצורך. אלו שלושת המצבים השכיחים ביותר:

1.נטילת הורמונים למניעת הריון כגון גלולות, מדבקות, התקן תוך רחמי ועוד.

2.טיפולי הפרייה.

3.הורמונים תחליפיים לתקופה של לאחר גיל הבלות.

ישנה נטייה בציבור להתייחס אל כל סוגי הטיפולים ההורמונאליים כבעלי מידת סיכון זהה. עם זאת, בבואנו לדון בקשר שבין הורמונים לסרטן השד, חשוב מאוד לעשות הפרדה בין הסוגים השונים של הטיפולים, אשר ניתנים בתקופות שונות בחיים ובהתאם לצרכים שונים.

גלולות למניעת הריון: לא הוכח קשר לסרטן השד

גלולות למניעת הריון מכילות הורמונים בשילובים שונים, כאשר כולן מכילות את הורמוני המין הנשיים אסטרוגן ופרוגסטרון. למעשה, הגלולה מונעת את הביוץ על ידי מניעת שחרור ביצית מן השחלה. בנוסף לכך, ההורמונים גורמים לרקמה המצפה את הרחם להפוך לדקה יותר כך שתתקשה לתמוך בביצית המופרית. 

אין כל הוכחה בספרות המחקרית לכך שגלולות או אמצעים אחרים למניעת הריון, כגון התקן תוך רחמי, גורמים לסרטן השד או מגדילים את הסיכון להופעת המחלה. מאידך, דווקא נמצא קשר בין נטילת הורמונים לסרטן השחלה, כאשר נמצא שעקב הקטנת מספר הביוצים, הסיכון לפתח ממאירות בשחלה קטן(!) כתוצאה משימוש באמצעים למניעת הריון.

טיפולי הפרייה: ממצאים סותרים 

טיפולי הפרייה הם טיפולים הורמונאליים הניתנים על מנת לסייע לאישה להיכנס להריון. גם נושא זה עמד במרכזם של מחקרים רבים אשר ביקשו לבחון את הקשר להתפתחות סרטן השד. מקריאת הספרות עולה כי חלק מהמחקרים הראו נטייה מסויימת לכיוון הגברת הסיכון לסרטן השד, ואילו מחקרים אחרים הראו נטייה לכיוון הקטנת הסיכון. עם זאת, בהסתכלות של המטא-אנאליסיס (חיבור של אותם תת מחקרים לקבוצת מחקר אחת גדולה) לא הוכח סטטיסטית כי ישנו סיכון מוגבר להתפתחות ממאירות שד כתוצאה ממתן הורמונים או מטיפולי הפרייה. 

אין זה אומר שאישה שלא ילדה עד גיל מאוחר, מכל מיני סיבות, ומתכוונת לקבל טיפולי הפרייה – אינה צריכה לבצע בדיקת שד טרם תהליך ההפרייה. בדיקה זו הינה קריטית משום שהיא יכולה לשלול מקרה שבו ישנו גידול קטן אשר עקב מתן הורמונים והריון יתפתח לגידול מתקדם. דהיינו, אף על פי שאין הוכחה להגברת הסיכון על ידי הטיפולים עצמם, רצוי לגשת לבדיקה טרם קבלת טיפולי הפוריות כדי לוודא שהשד תקין. בדיקה זו כוללת הן בדיקה קלינית והן בדיקה הדמייתית (אולטרסאונד, ממוגרפיה או MRI – משתנה מאישה לאישה בהתאם לצורך).

טיפולים הורמונאליים בגיל המעבר: נטילה ממושכת מעלה את הסיכון

בסביבות גיל 50, עם הפסקת המחזור, מתחילים שינויים הורמונאליים בגוף האישה, הכוללים ירידה בייצור האסטרוגן המיוצר על ידי השחלות וירידה בייצור הורמון הפרוגסטרון. תופעה זו, המכונה גיל המעבר (Menopause), גורמת לנשים רבות לסבול מתסמינים הפוגעים באיכות חייהן, כגון גלי חום, שינויים במצב הרוח, בריחת סידן ועוד. על מנת להתגבר על תסמינים אלה, הן פונות לטיפולים הורמונאליים, כאשר ההורמון העיקרי הוא אסטרוגן. 

קראי עוד: הורמונים בגיל המעבר – כן או לא?

מחקרים שונים הוכיחו כי הסיכון לממאירות שד עקב נטילת אסטרוגנים לאחר גיל הבלות – גבוה יותר. עם זאת, יש לזכור כי סוג התרופה, המינונים של האסטרוגן ומאפיינים נוספים בטיפול משתנים מאישה לאישה, ולכן לא ניתן להוכיח את הקשר באופן חד משמעי. עם זאת, הסברה המקובלת היא שנטילת הורמונים תחליפיים (המכילים אסטרוגן) לאחר גיל המעבר לאורך זמן - מעלה את הסיכון להתפתחות ממאירות שד. 

כאמור, ישנה חשיבות לסוג הטיפול, המינון ולמשך הטיפול, אך נמצא כי ככל שנוטלים את הגלולות למשך זמן ממושך יותר, כך הסיכון גובר. אין זה אומר שלא מומלץ לבצע טיפול הורמונאלי, משום שכל אישה חייבת לעשות את השיקולים שלה. במידה ואותה אישה סובלת מגלי חום בלתי נסבלים, או לחילופין מהפרעות נפשיות קשות או שאיכות השינה שלה נפגעת מאוד, בהחלט יש מקום לקחת הורמונים תחליפיים. יש לציין בהזדמנות זו, כי לנטילת הורמונים תחליפיים יש גם אפקטים חיוביים כגון מניעת אוסטאופורוזיס, השפעות חיוביות על בריאות הלב, ואפילו ישנה טענה כי הם מקטינים את הסיכוי לגידולי מעיים. כך שהורמונים תחליפיים יכולים לשפר את מצבן של נשים רבות. 

בשורה התחתונה, כל אישה שלוקחת הורמונים תחליפיים לאחר גיל הבלות צריכה להיות במעקב צמוד על ידי כירורג שד, כדי להבטיח שלאורך זמן לא מתפתח גידול, ובמידה ומתפתח - לגלות זאת בזמן.  

לסיכום, אין אמת אחת מוחלטת בנוגע לסוגיית השפעת ההורמונים על סרטן השד. המסקנה היא שכל אחת תעשה את השיקולים שלה, לפי הצרכים שלה, ובאם ההחלטה היא כן לנטול הורמונים – דעו את הסיכונים והיו במעקב.