כדאי שתכירו: טיפול ביוד רדיואקטיבי לסרטן בלוטת התריס

בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת המגן או בלוטת התירואיד, היא בלוטה אנדוקרינית הממוקמת בחלקו הקדמי של הצוואר ומורכבת משתי אונות המחוברות בניהן.

בלוטת התריס הינה חלק מהמערכת האנדוקרינית (מערכת הפרשה פנימית), עיקר תפקידה נובע, בין השאר, בשל ייצורם של שני הורמונים החיוניים לתפקוד תקין של הגוף:  תירוקסין (Thyroxine, T4) ותריודוטירונין (Triiodothyronine, T3). האחרונים, משפיעים על פעולת מערכות הגוף השונות, על הזיכרון, רמת האנרגיה ועוד. ייצור ההורמונים מתאפשר על ידי אספקה קבועה של יוד לגוף ככלל ולבלוטת התריס בפרט. 

בעשורים האחרונים, עולה שכיחותם של גידולים בבלוטת התריס ומדי שנה מאובחנים בישראל כ- 1000 חולים חדשים. הגידול הסרטני בבלוטת התריס נפוץ בעיקר בקרב נשים בגילאי 26-59: ומחקרים שונים מצאו כי גידול ממאיר זה מאובחן פי שלושה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים. הגורמים לסרטן בלוטת התריס אינם ידועים  עם כל זאת, ידוע על קיום קשר חיובי בין התפתחות הגידולים הממאירים ברקמה זו  לבין חשיפה לקרינה רדיו אקטיבית וקיימת הסתברות גבוהה יותר להתפתחות הגידול הממאיר בקרב אלה שקרובי משפחתם הם חולי בלוטת התריס.

סרטן בלוטת התריס נחלק לשתי קבוצות מרכזיות:

1. סרטן בלוטת התריס עם התמיינות שפירה differentiated thyroid cancer.

2. סרטן בלוטת התריס עם התמיינות נמוכה poorly differentiated or anaplstic carcinoma.

הקבוצה השכיחה ביותר היא הקבוצה הראשונה, בה נכללים כ-90-95% מכלל חולי בלוטת התריס.  המראה הפתולוגי הוא גידול פפילרי, פולי קולרי או שילובם. יש לציין כי קיימים גידולים נוספים בבלוטת התריס שמקורם מתאים אחרים כדוגמת קרצינומה מדולרית הנוצרת מהתמרה ממארת של תאי C  האחראים לייצור הורמון קלציטונין. שיעור התלונות השכיחות המובילות לאיתור המחלה הם נפיחות או גוש בצוואר, אי נוחות או כאב בגרון או גם ממצא אקראי בעקבות ביצוע בדיקת  אולטרא סאונד של הצוואר מסיבות רפואיות אחרות.

קראו עוד: כל מה שחשוב לדעת על סרטן פפילרי של בלוטת התריס

מהן דרכי הטיפול בסרטן עם התמיינות טובה של בלוטת התריס?

הטיפול הראשוני בגידולים ממאירים הינו הסרה חלקית או מלאה של בלוטת התריס.  החלטה לגבי מימדי הניתוח מותנית בגודל הגידול, במאפיינים פתולוגיים ייחודיים או אם קיים חשש למעורבות בלוטות הלימפה בצוואר. לאחר הפעולה הכירורגית, מתבצעת בדיקה פתולוגית מקיפה של הגידול לצורך קביעת שלב המחלה. האמצעי המקובל בקביעת שלב המחלה כיום מתבסס על גודל הגידול בסנטימטרים, פריצה אל הרקמה שמסביב לבלוטת התריס, מעורבות בלוטות לימפה בצוואר הקדמי או בצוואר הצדדי ונוכחות נגעים או שלוחות מרוחקות TNM- tumor node metastases). בנוסף בתשובה הפתולוגית יש מידע לגבי תת סוג התא, חדירה של הגידול לכלי דם ולימפה ועדו.  נתונים אלו מסייעים לקבוע האם החולה זקוק להשלמת הכריתה  של בלוטת התריס (בהנחה שנכרתה אונה אחת) והאם זקוק לטפול ביוד רדיואקטיבי (בהנחה ששתי אונות בלוטת התריס הוסרו).

מהי מטרתו של הטיפול ביוד?

בכל ניתוח  להסרה של בלוטת התריס  יישארו  תמיד מספר מועט של תאי רקמת  בלוטת התריס מבלי שנדע בבטחה האם מדובר בתאים נורמליים של בלוטת התריס או חלילה, בתאים ממאירים. מטרת הטפול ביוד הרדיואקטיבי הוא לחסל את התאים הסרטניים, ולוודא שאין תא כלשהו ממקור בלוטת התריס.  תאים נורמלים אלו של בלוטת התרי מייצרים חלבון הנקרא בשם תירוגלובולין. מאחר וגם תאים הנורמאליים יחוסלו בעקבות היוד הרדיואקטיבי, לא ייוצר חלבון זה כלל. אם חלילה, במהלך המעקב הרפואי לאורך שנים בחולים אלו תתגלה רמה גבוה של חלבון זה יהיה חשש סביר להתלקחות המחלה. 

הטיפול ביוד הרדיואקטיבי מתבצע תוך נטילת קפסולה יחידה המכילה יוד רדיואקטיבי (יוד 131). כמות היוד הרדיואקטיבי נקבעת על סמך מטרת הטפול מלכתחילה. אם יש חשש סביר לשארית תאים ממאירים המנה תהיה גבוהה (150 מיליקירי) ואם החשש הוא נמוך מאוד ומטרת הטפול הוא להקל על המעקב הרפואי, המנה תהיה נמוכה (30 מיליקירי). 

מחקרים שונים מצאו כי סרטן בלוטת התריס מאובחן פי שלושה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים

מהן תופעות הלוואי שעשויות להופיע עקב הטיפול?

הטיפול ביוד רדיו אקטיבי הינו טיפול קל יחסית, המלווה בתופעות לוואי מינימליות ולכן הוא העדיף מאשר טפולים נוספים כדוגמת קרינה חיצונית של הצוואר או טפול תרופתי או ביולוגי. 

תופעות הלוואי המיידיות, דהיינו אלו המופיעות במהלך ימים והשבועות שלאחר הטפול כוללות נפיחות בצוואר, יובש בפה או יובש בעיניים, הפרעות בחוש הטעם, בחילה ובמקרים נדירים גם קושי בנשימה.  תופעות אלו חולפות בדרך כלל לא טפול כלשהו. במצבים נדירים נהוג לתת טפול קצר מועד בסטרואידים.

תופעות לוואי מאוחרות כוללות מחלה ממארת נוספת כדוגמת לויקמיה או דיכוי במח העצם. הגורם לכך הוא הקרינה הרדיואקטיבית הנפלטת מהיוד הרדיואקטיבי. תופעות אלו הן מאוד נדירות ושיעורן הינו שברי אחוז אחד בלבד. לכן, טרם נטילת היוד הרדיואקטיבי יש להעריך נכונה את יתרונות הטפול לעומת תופעות לוואי אלו.

בטיחות קרינה

היוד הרדיואקטיבי ניתן כקפסולה במתן פומי. הוא נספג לדם ומשם מגיע אל תאי בלוטת התריס, באשר הם. תאי בלוטת התריס מיוחדים בכך שהם קולטים את היוד בשיעור גבוה לאין ערוך מאשר תאים ברקמות אחרות. היוד הרדיואקטיבי הוא למעשה סוס טרויאני. בספיגה שלו אל התא הוא גורם להרס שלו. הוא נפלט מהגוף באמצעות נוזל הגוף, בעיקר בשתן ובשיעור קטן ביותר באמצעות רוק וזיעה. 

היוד הרדיואקטיבי לכשעצמו אינו מסוכן לחולה אולם אלו הנמצאים בקרבתו (של החולה ושל היוד הרדיואקטיבי) להזהר מחשיפה מיותרת לקרינה זו.  הסיכון המרכזי הוא גרימת סרטן כתוצאה מהקרינה. כאמור שיעור הופעת הסרטן בעקבות הקרינה הוא נמוך למדי, גם אצל החולה וגם לסביבתו.

הנחיות משרד הבריאות לבטיחות קרינה כוללים, בין השאר, שמירת מרחק של 2-3 מטרים מהחולה לתקופה של שבוע (מותנה בכמות היוד) ואף יותר בקבוצת ילדים ונשים בהריון.  שמירה על כללי הגינה בסיסית ועוד.

בעבר נהוג היה לאשפז חולים אלו למשך מספר ימים בבית חולים בחדרי בידוד. בנוסף לכך שתנאי הבידוד היה לא נעימים בעליל, תור ההמתנה לטפול בחדרי בידוד אלו התארך. לאור זאת גם בארצות הברית וגם באירופה ומזה עשור וחצי שנים גם בארץ מקובל לתת טפול זה במסגרת אמבולטורית. דהיינו המטופל מקבל הנחיות ברורות איך להתנהג בביתו מבלי לסכן את בני משפחתו או את הציבור. 

קראו עוד: כבר לא סרטן? כל מה שצריך לדעת על גידולי בלוטת התריס

באחד הניסויים שנערכו בארץ ניתנו לחולה ולבני משפחתו תגי קרינה בכדי לבדוק את שיעור החשיפה. מתברר שהחולה הישראלי הממוצע הקפיד יותר מאשר עמיתו האירופאי/אמריקאי על כללי בטיחות הקרינה ותגי הקרינה האלו היו בשיעור חשיפה נמוך ביותר.

כשבוע לאחר הטפול ובסיום תקופת הבידוד המטופל משלים מיפוי כל גופי לאיתור אזורי קליטת יתר של היוד הרדיואקטיבי. בדרך כלל נצפית קליטת יתר באזור הצוואר, דהיינו במיטת בלוטת התריס. הממצא צפוי ומציין שהייתה שארית רקמת בלוטת התריס (מבלי שנידע בבטחה האם מדובר בתאים נורמליים או ממאירים) והיוד לאורך שבועות/חודשים יחסל תאים אלו. לעיתים נדירות נצפים מוקדי קליטת יתר פתולוגיים מרוחקים. ממצאים אלו מחשידים להימצאות גרורות ממקור בלוטת התריס. גם במצב זה היוד הרדיואקטיבי פעיל ומקובל שלאחר מספר חודשים יינתן טיפול חוזר ביוד הרדיואקטיבי עד לחיסול מלא של מוקדים מרוחקים אלו.

המשך המעקב הרפואי מבוצע על ידי האנדוקרינולוג או האונקולוג והוא כולל בין השאר נטילת בדיקת דם. בבדיקה זו יש לעקוב אחר תירוגלובולין. רמתו צריכה להיות אפסית.

לסיכום, הטפול ביוד רדיואקטיבי הוא טיפול מונחה מטרה האופטימלי ביותר, לטיפול בגידול ממאיר ממקור בלוטת התריס. הוא יעיל ונושא בחובו תופעות לוואי מינימליות. הוא מומלץ כטיפול ראשון ומרכזי בחולי בלוטת התריס בהתמיינות טובה.