כדאי שתדעו: זוהי הסכנה העיקרית הטמונה בבריכות השחייה

עונת הקיץ כבר לגמרי כאן ואחד המוקדים המבוקשים ביותר לבילוי השעות החמות של היום הן בריכות השחייה, המשמשות צעירים ומבוגרים כאחד לביצוע פעילות ספורטיבית ולבילוי הבקרים בחופשות ביעדים שונים. מאידך, בשל ריבוי המבלים בבריכות הציבוריות, עולה הסכנה להידבקות במחלות שונות. אילו מחלות עשויות להתפתח והאם הסכנה טמונה גם ברחצה בים? המדריך המלא להתרעננות מהנה – ובטוחה בבריכה. 

מהן המחלות שעשויות להתפתח ברחצה בבריכות הציבוריות?

כדי למנוע פגיעה בבריאות הציבור יש להקפיד על חיטוי מי הבריכה, סביבתה ומתקניה. על פי תקנות משרד הבריאות את מי הבריכה יש לחטא בכלור או בחומר חיטוי מאושר אחר, כאשר הכלור הוא הנפוץ ביניהם.

עם זאת, מקורם של חלק מהחיידקים, שמצויים במי הבריכה הוא בהפרשות של מתרחצים אחרים. הראשונים, מפתחים עמידות לחומרי החיטוי השונים וכך עשויות להתפתח מחלות שונות, בניהן דלקת בדרכי השתן הנפוצה בקרב השוחים ובעיקר השוחות בבריכות. בסקר שנערך בארצות הברית אף נמצא כי  רבים אינם שומרים על כללי ההיגיינה, מטילים את מימיהם בבריכה, מתרחצים עם פצעים וחתכים בעור ואף בעת שהם לוקים בשלשול. 

קראו עוד: כך תתמודדו עם עקיצות נחש או עקרב: מדריך המזיקים לקיץ 

המחלות בהן עלולים להדבק בעת שחייה בבריכה ציבורית הן כאלו המופצות באמצעות שאיפה, בליעת מים וכן מגע של העור עם מקור מים מזוהם. כמו כן, הסיכון קיים גם במקורות מים אחרים כמו מזרקות. גם צריבת העיניים היא תופעה נפוצה בקרב המבלים בבריכות השחייה. בעוד שנהוג לחשוב שהיא נגרמת בשל הכלור הקיים בבריכות, מחקר מצא כי היאנוגן – כלוריד (Cyanogen Chloride) - החומר שנוצר בעקבות התגובה שבין הכלור לחנקן המצוי בשתן המופרש למי הבריכה, הוא האחראי לבעיה הנפוצה. חומר זה גורם לצריבה המוכרת בעיניים, דמעות, שיעול ושאיפתו אף עשויה לפגוע באיברי הגוף הפנימיים. חומר נוסף שעשוי להיווצר מהשילוב בין כלור לשתן נקרא טריכלוראמין העלול לגרום לאסטמה אצל ילדים שכן הוא יוצר גירוי בריאות, אך עם זאת, יש לסייג ולומר כי מחקרים לא מצאו קשר חד משמעי בין שני הגורמים. 

בניגוד לסברה הרווחת, ריח חזק של כלור המדיף ממי הבריכה, הוא לא סימן לכמות רבה של כלור, אלא דווקא להיעדרו שכן מדובר בחומר מפורק, וככזה הוא אינו מחטא את מי הבריכה וייתכן מאוד והמים אינם עומדים בתקן של משרד הבריאות. 

החיידקים הנמצאים במיי הבריכה, מופצים באמצעות הפרשות המתרחצים ועלולים לגרום למחלות שונות 

האם הסיכון קיים גם במי ים?

המצב שונה לגבי השתנה בים, שכן אין בהם שום יסוד כלורי שעשוי ליצור תגובה רעילה במגע עם שתן. השתן מורכב מלמעלה מ90% מים ומכיל נתרן וכלוריד שנמצאים גם הם בים. חומר נוסף המשתחרר בשתן נקרא שתנן, והוא מבוסס על פחמן ומסייע לגוף להיפטר מחנקן. אותו החנקן, על פי מחקרים, שבא במגע עם מי ים יוצר תרכובת מזון לחיים התת ימיים. כמו כן, גם בעלי החיים מטילים בים את מימיהם, ופעולה זו מצד בני האדם איננה נחשבת לזיהום הסביבה. 

קראו עוד: זהירות, קיץ: איך מזהים ומטפלים במכת חום בילדים 

כיצד מקטינים את הסיכונים בעת הרחצה בבריכה? 

רחצו את הגוף לפני הכניסה לבריכה על מנת להסיר שאריות של לכלוך על הגוף וכן שאריות צואה מסביב לפי הטבעת, שכן סקר מצא שכ – 35% ממתרחצי הבריכה לא מתקלחים טרם הכניסה אליה. הקפידו להתרחץ גם אחרי היציאה מהבריכה. ישנם חיידקים העלולים להדבק לעור בזמן הרחצה ומומלץ לשטוף את הגוף  בסבון טרם אכילה או הכנסת הידיים לפה. כמו כן, נסו לא לבלוע מי בריכה בעת הרחצה בה. 

אם מי הבריכה מזוהמים, קשה מאוד להימנע מזיהום ואם אתם חשים צריבה בעת מתן השתן, שלשול או חום גוף גבוה – פנו לרופא לקבל ייעוץ וטיפול אנטיביוטי במידת הצורך.