סרקופניה: כך שינוי תזונתי מסייע במניעת התקדמות המחלה

סרקופניה (מושג הנגזר מהמילים היווניות-  Sarx  בשר  ו Penia – חסר) היא מצב פיזיולוגי מתמשך, המתחיל כבר בשנות ה-30 ובו חלה ירידה בכוח שריר (strength), במסת שריר השלד ובתפקוד פיזי (physical performance). זהו תהליך הרסני המביא לירידה ביכולת התפקודית היומיומית .  

הסרקופניה נפוצה  בקרב האוכלוסייה הבוגרת וממחקרים עולה כי כ-45% מקרב המבוגרים בארצות הברית יסבלו מאבדן מסת שריר. תהליך זה מתחיל בגיל 30, והוא יורד בכ-8% לעשור, כאשר הקצב הולך וגדל עם השנים. בשיאה של המחלה, בעשור השישי והשביעי לחיים,  אף עשוי הוא להגיע לירידה של כ-3% בשנה. בקרב מבוגרים בני 80 ומעלה הקצב צפוי לנוע בין 11% ועד לכ-50% ממסת השריר הקיימת בגוף לשנה. 

למרות שסרקופניה נפוצה יותר בקרב קשישים, הרי שהיא קיימת גם במבוגרים צעירים ונפוצה בעיקר בקרב נשים, זאת בשל העובדה שמסת השריר ההתחלתית שלהן נמוכה מזו של גברים וקצב הירידה בחוזק השריר מהיר פי שניים בקרבן.  מהן הסיבות למחלה, אילו דרכי אבחון משמשות לגילויה וכיצד שינוי בתזונה עשוי להוות אמצעי טיפול לה? מומחית מסבירה.

מחלת הסרקופניה מתחלקת לשלוש רמות, המייצגות גם את ההחמרה במצבו של החולה: 

פרה-סרקופניה, בה חלה  ירידה במסת שריר בלבד, סרקופניה בה חלה ירידה במסת שריר יחד עם ירידה בכוח שריר או ירידה בתפקוד פיזי וסרקופניה חמורה בה חלה ירידה במסת שריר, בכוח שריר ובתפקוד פיזי .  

מהן הסיבות להתפתחות סרקופניה?

הסיבות להתפתחות המחלה רבות וכוללות שינויים ביולוגיים, ירידה בכמות ההורמונים האנבוליים (אשר אמונים על עידוד חלוקת התאים בגוף), תת תזונה של חלבון וקלוריות, חוסר פעילות גופנית, עישון,  איבוד רקמת שריר (בעיקר סיבי שריר לבן), שינוי בחילוף החומרים בקצב פירוק ובניית החלבונים בשריר (יותר פירוק ופחות בנייה), איבוד של נוירונים מוטוריים (תא עצב תנועתי המעביר אותות עצביים מהמוח ומחוט השדרה אל השרירים) גנטיקה, מחלות כרוניות הגורמות לשכיבה ממושכת או לחוסר פעילות וכן צריכת תרופות מסוימות.    

קראו עוד:  אחת ולתמיד: כך תצליחו להתמיד בירידה במשקל

מהם התסמינים שעלולים להעיד על התפתחות המחלה?

כיצד מאבחנים את הסרקופניה?

האבחנה של מחלת הסרקופניה מתבצעת בעזרת בדיקת MRI המספקת הערכת של מסת השריר האזורית והכללית בגוף, באמצעות בדיקת DEXA לבחינת הרכב הגוף ועל ידי מדידת אחוזי שומן בעזרת עכבה חשמלית (BIA). קיימות מספר שיטות נוספות לאבחון המחלה, לרבות אבחון כוח השריר ובדיקת התפקוד הפיזי. 

אבחון מוקדם, שינויים תזונתיים והתמדה בפעילות גופנית עשויים לעצור את התקדמות מחלת הסרקופניה

מהן דרכי הטיפול בסרקופניה?

בדומה לטיפול במחלות רבות, כך גם בכל הנוגע למחלת הסרקופניה, אבחון וגילוי מוקדם שלה עשוי ליצור הבדל משמעותי במניעת החמרת המחלה. חשוב לשים לסימני האזהרה בייחוד בקרב מבוגרים בגיל השלישי. רבים מבני אוכלוסייה זו סובלים מחסרים תזונתיים מסיבות מגוונות, בניהן מחלות שונות (כרוניות או אקוטיות), ירידה טבעית בתאבון הנובעת מההתבגרות הפיזית, צריכה מועטה יותר של מזון מסיבות נפשיות, כלכליות, עקב צריכת תרופות שונות או שינויים במערכת הלעיסה והבליעה. תשומת הלב לפרטי היום יום היא קריטית באבחון הסרקופניה: האם יש ירידה כללית בתיאבון ובחיוניות, הם ניתן להבחין בשינוי התנהגות שעשויים להעיד על דיכאון. גם שינויים מינוריים כמו בגדים שהפכו רופפים, או מקרר מלא בשאריות יכולים להעיד על התפתחות המחלה. 

עוד טרם להתפתחות המחלה, כדאי לנקוט בשינוי באורח החיים כפעולת מנע להתפתחותה. חשוב לשמור על תזונה מאוזנת ומותאמת ועל משקל גוף תקין. בנוסף, יש להתמיד ולשלב פעילות גופנית הכוללת פעילות תנגודת. האחרונה מעכבת את פירוק השריר, גורמת להיפרטרופיה שרירית (ביצוע פעילות גופנית המגדילה את סיבי השריר ושילוב תזונה המספקת כמות גדולה יותר של חלבונים) ולעלייה במסת השריר. מומלץ לבצע אימון דו שבועי, בעצימות של כ-70-90% מהיכולת המקסימלית (מבוטאת כ- One-repetition maximum (1-RM)). במצבים מסוימים תוספת קריאטין במזון עשויה גם היא לתרום למניעת הירידה במסת ובכוח השרירים, אך יש להתייעץ על כך עם דיאטנית או עם הרופא המטפל.

עם התפתחותה, הטיפול בסרקופניה נחלק לשני אפיקים: הטיפול התרופתי והטיפול המשלים, הכולל פעילות גופנית ושינויים תזונתיים. 

3 המלצות תזונה למיתון המחלה

התזונה של החולים בסרקופניה צריכה להיות מגוונת ולהכיל את כל אבות המזון, עם התייחסות מרבית לצריכה של קלוריות וחלבון.

1.  שילוב מוצרי חלבון בתפריט

שילוב מוצרי חלבון בעלי ערך ביולוגי גבוה חשוב במיוחד (מדד הערך הביולוגי של החלבון נע בין 0-100, כאשר משמעותו של  חלבון בעל ערך ביולוגי של 100 הוא ניצול מקסימלי של החלבון הנצרך על ידי הגוף), בשל העובדה שאלה מספקים לגוף את חומצות האמינו החיוניות לבנייה ותיקון של רקמות ומסייעים בשמירה על תקינותה של מערכת החיסון.                                                                                                              

כמות מספקת של חלבון מסייעת ביצירה (סינתזה) של חלבוני השריר . למעשה, המלצת ה-RDA לצריכת החלבונים לצורך שמירה על בריאות תקינה היא כ-0.8 ק"ג ליום. בקשישים כמות הצריכה היומית עומדת על כ-1.5 ק"ג חלבון ליום. 

כאמור, חשוב לצרוך מוצרי חלבון בעלי ערך ביולוגי גבוה, לרבות בשר, דגים, מוצרי חלב וקטניות. ארוחה המכילה 30-25 גרם חלבון עם ערך ביולוגי גבוה ,  תספק כ-10 גרם חומצות אמינו חיוניות לארוחה, כמות שנמצאה הכרחית לסינתזה מקסימלית של חלבוני השריר .    

תוספת של חומצת האמינו לאוצין (חומצת אמינו חיונית שהגוף אינו יודע ליצרה לבדו וחייב לקבלה במזון )מגבירה את קצב יצירת החלבון בשריר ומפחיתה את פירוקו. ההמלצה לקשיש הבריא היא צריכה של  לאוצין בכמות של כ-2.5-2.8 גרם לארוחה.                                   את הלאוצין ניתן למצוא בקטניות, פולי סויה, לוביה, בשר בקר, הודו, דגים, גבינה, וביצה.

2. ויטמין D

ויטמין D ממלא מספר תפקידים חשובים בגוף האנושי: בכל הנוגע למערכת העיכול, הוא משתתף בתהליך ספיגת הסידן והזרחן אל הגוף ומווסת את המינרליזציה של העצם באמצעות שמירה על ריכוז תקין של חומרים אלה בדם. מחסור בו מביא לספיגה מועטה של שני החומרים החיוניים המצויים במזון (רק כ- 10-15% מהסידן וכ-60% מהזרחן). 

כמו כן, המחסור בו עשוי לגרום להתפתחותן של מחלות ותופעות בריאותיות הן בילדים ובמבוגרים: הוא גורם לירידה במינרליזצית העצם המובילה לרככת בילדים, לחולשת שרירים, ומגדיל את הסיכוי לנפילות ושברים ולהתפתחות אוסטיאופורוזיס ואוסטיאומלציה במבוגרים .  

אוכלוסיית הקשישים מוגדרת כקבוצת סיכון לחסר בויטמין D עקב הירידה ביכולת הסינתזה של ויטמין D וירידה בתהליך ההידרוקסילציה בכליות עליה בשכיחות מחלות כבד וכליות בגיל השלישי המונעת הידרוקסילציה של ויטמין D, ירידה בחשיפה לשמש ותת תזונה הכוללת צריכה מועטה של ויטמיןD  מהמזון . 

על פי המלצות Dietary Reference Intake (DRI) צריכת ויטמין D היומית המומלצת לנשים וגברים בגילאי 70-69 הינה 15 מיקרוגרם ליום. הצריכה המומלצת עולה ל-20 מיקרוגרם ליום מעל גיל  70 .

ישנם שני מקורות מהם ניתן לקבל ויטמין D, באמצעות חשיפה לשמש (מקור אנדוגני), או בעזרת צריכת  מזון (מקור אקזוגני) ,ויטמין D (מסיס בשומן) ,המגיע עם המזון מתעכל ונספג יחד עם יתר השומנים. הוויטמין  מועבר  דרך מחזור הדם לכבד ומשם  לכליות , בהן הוא עובר תהליך ההופך אותו לבעל הפעילות הביולוגית המרבית. המקורות תזונתיים לוויטמין זה הם: דגים שמנוניים, כמו סלמון דגים משומרים, כמו מקרל וטונה, סרדינים, חלמון ביצה, שמן דגים המופק מכבד דג הבקלה .מזונות מועשרים כמו מוצרי חלב ,טחינה, דגני בוקר ,פטריית שיטאקי ותוספי תזונה מהווים גם הם מקור לוויטמין D.  

קראו עוד: האם שינוי תזונתי הוא הפתרון לבעיות בריאותיות בגיל המעבר?

3. ויטמין  B 12 

ויטמין B12 חיוני ליצירת DNA בתאים ומשתתף בבניית תאי דם אדומים במח העצם ויצירת מיאלין במערכת העצבים. עם הגיל, יכולת הספיגה של ויטמין זה יורדת, על כן מומלץ לבני הגיל השלישי לשלב מזונות עשירים בו, כמו  בשר בקר, דגים, ביצים ומזונות מועשרים כמו דגני בוקר. במקרים של חוסר בוויטמין זה, יתכן ויש לתת תוסף ולכך מומלץ להתייעץ עם דיאטנית קלינית.

בנוסף, יש לשלב בתפריט סיבים תזונתיים המצויים בדגנים מלאים, בשיבולת שועל, בפירות ,בירקות ובקטניות -המסייעים לתפקוד התקין של מערכת העיכול, למניעת מחלות ושמירה על  משקל תקין.  יש לאכול שמנים חד ובלתי רוויים כשמן זית, אבוקדו, טחינה, אגוזים ושקדים וכן לשתות מים בכמות מספקת תוך צמצום שתייה ממותקת ונוזלים המכילים קפאין כגון קפה ותה.

חשוב לציין כי בכל הנוגע למניעת התפתחותה של מחלת הסרקופניה, חשוב להתייעץ עם דיאטנית קלינית לצורך בניית תפריט מותאם שנועד למתן ואף לבלום את המחלה.