תחושת שליטה עשויה להפחית השפעות של סטרס

כמעט כולם חווים סטרס בשלב מסוים בחיים. לעיתים, לסטרס יש כוח חיובי המוביל לתוצאות טובות, אלא שבמקרים בהם קיים סטרס כרוני, הוא עלול להוביל למגוון בעיות בריאותיות, בהן כאבי ראש, מתח שרירי, כאבים בחזה, הפרעות שינה, בעיות עיכול ובעיות נפשיות.

חלק מהדרכים להפחתת סטרס כוללות זיהוי של הגורם למתח ולאחר מכן ויסותו באמצעות פעילות גופנית, טכניקות הרגעה, כגון מדיטציה ו/או תרופות, וכן חיזוק מערכות היחסים עם המשפחה והחברים. 

חשיפה לסטרס בגיל ההתבגרות

אנשים רבים נחשפים לראשונה לסטרס במהלך גיל ההתבגרות. בתקופה פגיעה זו גורמי הסטרס הם בדרך כלל לחץ משפחתי, בריונות או חרדה ביצועית. סטרס בגיל זה עלול להגביר את הסיכוי להפרעות נפשיות בגיל מבוגר יותר, כגון חרדה, התמכרות לאלכוהול או להימורים, ו-ADHD. 

במחקר ניסויי חדש של האוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה (UAB), ספרד, אשר פורסם בכתב העת Scientific Reports, נמצא כי היכולת לשלוט על מקורות הסטרס בגיל ההתבגרות עשויה להפחית את הסיכון להשפעות השליליות בגיל מבוגר יותר. 

לצורך המחקר, החוקרים חשפו קבצה אחת של חולדות לאירועים מלחיצים במהלך ההתבגרות שלהן, כאשר הייתה להן יכולת לשלוט על חלק מההתנהגויות. באמצעות שינוי ההתנהגות, הן הצליחו למנוע או להפסיק את הגירוי שעורר את הלחץ. 

קבוצה שנייה עברה בשלב הראשון את אותה כמות חשיפה לאירועים מלחיצים, אך לחולדות אלו לא הייתה יכולת להשפיע על רמות הסטרס באמצעות שינויים התנהגותיים. הקבוצה השלישית לא נחשפה כלל לסטרס.

לטענת החוקרים, האפשרות לשלוט במקור הסטרס מצמצמת את ההשפעות השליליות שלו

הפחתת ההשפעות השליליות של סטרס

בזמן שהחולדות נחשפו לסטרס, החוקרים מדדו את התגובה האנדוקרינית (הורמונלית) שלהן באמצעות בדיקה של פעילות ציר ההיפותלמוס-בלוטת יותרת המוח-בלוטת יותרת הכליה (מכונה ציר ה-HPA), המהווה את מערכת הדחק – המערכת המרכזית לתגובת סטרס בגוף.

במהלך השלב הבוגר יותר של חייהם, החוקרים מדדו את הביטוי של קולטני דופמין מסוג 2 בסטריאטום הגבי, שהוא אזור במוח המשפיע על ההתנהגות. כמו כן, החוקרים מדדו מגוון של גורמים קוגניטיביים.

התוצאות הראו כי הפעלה של ציר ה-HPA כתוצאה מלחץ הניתן לשליטה או שאינו ניתן לשליטה, היה שווה בשתי הקבוצות בעת החשיפה הראשונה ללחץ. עם זאת, ככל שהחולדות חוו יותר לחץ, הופיע המפתח להבדל בין שתי הקבוצות: לקבוצת הלחץ שיכלה לשלוט הייתה תגובה נמוכה יותר של HPA, בעוד שהקבוצה השנייה, שלא יכלה לשלוט, פיתחה עלייה באימפולסיביות המוטורית וירידה בגמישות הקוגניטיבית. 

בנוסף, ההשפעה ההתנהגותית בקבוצה שלא יכלה לשלוט בלחץ הובילה לעלייה בקולטני דופמין מסוג 2 בסטריאטום הגבי. חלק זה במוח מעורב באימפולסיביות ובגמישות קוגניטיבית. הסטרס לא השפיע על היבטים אחרים כגון תשומת לב ואימפולסיביות קוגניטיבית.

לטענת החוקרים, למרות שלחשיפה למצבי לחץ יש השפעות שליליות בטווח הקצר ובטווח הארוך על ההתנהגות ועל הפיזיולוגיה, ישנם מספר גורמים שעשויים להפחית את ההשפעה שלהם. אחד מגורמים אלו, לטענתם, הוא האפשרות לשלוט במקור הסטרס.

קידום אסטרטגיות לשליטה במקור הסטרס בגיל ההתבגרות עשוי להיות אחד הגורמים החיוניים שיכולים לסייע בהפחתת הסיכון שברמות גבוהות של סטרס ופגיעות לבעיות נפשיות וגופניות בגיל מבוגר יותר.